העבירה והעבר

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן המייחס לו שני אישומים.

על פי האישום הראשון נהג הנאשם ביום 28.6.15 במונית ללא ביטוח בתוקף וללא רישיון רכב בתוקף משנת 2013. לפי האישום השני נהג הנאשם ביום 10.3.15 במונית בזמן פסילה ביודעין ולאחר הפקדת רישיון, ללא רישיון נהיגה בתוקף משנת 2012, ללא רישיון רכב בתוקף משנת 2013 וללא ביטוח בתוקף, בניגוד לסעיפים 2, 10א ו- 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א 1961 ובניגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל – 1970 (2 עבירות).

הנאשם יליד 1951 בעל רישיון נהיגה משנת 1976.

הנאשם הפר בנהיגתו מיום 10.3.15 פסילה שהושתה עליו ביום 3.12.14 בתיק 174-09-14 למשך 6 חודשים, שם הורשע בשני כתבי אישום בשתי עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף ובנהיגה ברכב ללא ביטוח.

מתיק זה תלויים ועומדים כנגד הנאשם מאסר על תנאי בן 7 חודשים וכן פסילה על תנאי של 3 חודשים שהינם ברי הפעלה.

בגזר הדין לא הטיל בית המשפט על הנאשם עונש של מאסר בפועל ותחת זאת השית עליו מאסר ארוך ומרתיע על מנת להזהירו לבל ישוב לבצע את אותן עבירות.

לנאשם 55 הרשעות קודמות בתעבורה מתוכן עבירה אחת משנת 1997 של נהיגה בפסילה, 11 עבירות ישנות של נהיגה ללא רישיון מעולם (אחרונה משנת 1997), 5 הרשעות בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל 6 חודשים, 8 הרשעות בעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף מעל 6 חודשים. בנוסף הורשע הנאשם בתיק תאונת דרכים בשנת 2014, וכן בעבירות של אי מתן אפשרות להולכי רגל להשלים חציה במעבר חציה בבטחה, נהיגה ברמזור אדום, נהיגה ברכב לא תקין שנאסר לשימוש, אי ציות לתמרור עצור, עבירות מהירות ועוד.

בגין הרשעותיו בתעבורה לא ריצה הנאשם מאסר. בגין גרימת תאונת הדרכים נדון הנאשם בשנת 2014 לשל"צ אותו על פי תסקיר שירות המבחן לא ריצה .

לנאשם אין עבר פלילי.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן העריך כי המסוכנות הנשקפת מהנאשם בתחום התעבורתי גבוהה.

הנאשם שהחל לעבוד כנהג מונית לפני כשבע שנים, אינו בעל רישיון נהיגה תקף עקב חובות, מבקש לפרנס את משפחתו באמצעות נהיגה תוך שהוא מעניק הכשר להתנהגותו עקב נסיבות חייו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מגלה התנהגות פורצת גבולות בתחום התעבורה ועלול לבצע עבירות נוספות בשל הקושי להפנים נורמות חברתיות בתחום זה. הנאשם לקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו וניכר שהוא עסוק בעיקר בהשלכות ההליך המשפטי עליו ועל משפחתו.

שירות המבחן סבור כי לאחר פטירת ביתו של הנאשם והוצאת ילדיה למסגרות חוץ ביתיות פחת הלחץ בו הוא שרוי וכמו כן החשש מההליך המשפטי ומאפשרות של מאסר מעלים את סיכויי השיקום.

שירות המבחן סבור כי השתת מאסר על הנאשם תפגע במשפחתו של הנאשם ולכן מחד המליץ על הארכת המאסר מותנה ומאידך המליץ על הטלת מאסר בעבודות שירות כענישה מוחשית.

המלצת שירות המבחן אינה ישימה שכן אין אפשרות להשית מאסר בעבודות שירות וגם להאריך את המאסר המותנה.

טיעונים לעונש

המאשימה מבקשת להשית על הנאשם מאסר בפועל של שנה תוך הפעלת המאסר המותנה בחופף, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, פסילה בפועל למשך 3שנים, תוך הפעלת הפסילה המותנית בחופף, פסילה על תנאי למשך 12 חודשים וקנס מרתיע.

לטענתה יש להחמיר עם הנאשם נוכח עברו התעבורתי המכביד, העובדה שמדובר בעבירות חוזרות וכן נוכח הצטרפות מספר עבירות חמורות ביחד. כמו כן יש לטענתה יש להתחשב לחומרה בעובדה שהנאשם נהג בפסילה מספר חודשים בלבד לאחר שהוטלה עליו וחרף המאסר על תנאי המרחף מעל ראשו.

לטענת המאשימה מתחם הענישה נע בין מאסר בפועל של 15 יום ועד 20 חודשי מאסר ופסילה של 6 חודשים ועד 60 חודשים. לטענתה יש למקם את הנאשם ברף הגבוה של מתחם הענישה לנוכח העובדה שמדובר בהצטרפות מספר עבירות חמורות והיותו שור מועד.

לטענת המאשימה אין בית המשפט חייב לקבל את המלצת שירות המבחן במיוחד לאור כך שמהתסקיר עולה כי הסיכון להישנות העבירות הינו גבוה.

המאשימה הפנתה למספר פסקי דין אליהם אתייחס בהמשך (למעט עפ"ת 40936-02-13 ניתן מספר תיק שגוי).

לטענת ב"כ הנאשם מתחם הענישה מתחיל ממאסר מותנה ופסילת רישיון למשך 6 חודשים. לטענתו לנוכח נסיבות ביצוע העבירה אין למקם הנאשם ברף הגבוה של מתחם הענישה.

ב"כ הנאשם בקש להאריך את עונש המאסר המותנה ולא להפעילו. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בכך שמדובר באדם מבוגר כמעט בן 70, ללא עבר פלילי, ששמר על רצף תעסוקתי במשך שנים רבות. כמו כן בקש להתחשב בנסיבות ביצוע העבירה לפיהן הנאשם נתפס נוהג בדרך לטיפול רפואי של ביתו שלימים נפטרה ממחלה קשה וכן בהשפעת הטרגדיה על הנאשם ומשפחתו.

עוד בקש ב"כ הנאשם להתחשב בכך שהנאשם הודה, לקח אחריות על מעשיו וחסך מזמנו של בית המשפט, בעובדה שהנאשם לא ריצה מעולם עונש מאסר ובכך שעצם ההליך המשפטי מהווה עבורו גורם מרתיע. לטענתו לא ניתן להגדיר את הנאשם כ"שור מועד" כיון שהרשעתו הקודמת בעבירה של נהיגה בפסילה ישנה. לטענתו עברו התעבותי של הנאשם נובע מהיותו נהג מונית החשוף מטבע הדברים ליותר עבירות.

ב"כ הנאשם בקש להשית על הנאשם עונש פסילה ברף התחתון של המתחם כדי שיוכל לחדש רישיון בעתיד הנראה לעין .

ב"כ הנאשם הגיש מספר פסקי דין אליהם אתייחס בהמשך.

חומרת העבירה ומתחם הענישה

עבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף הינן מעבירות התעבורה החמורות הטומנות בחובן סיכון רב לציבור משתמשי הדרך. בהיות עבירת נהיגה בפסילה בעלת יסוד נפשי בניגוד למרבית עבירות התעבורה, היא מגלמת בתוכה זלזול מופגן ברשויות החוק שהטילו את הפסילה ומסוכנות. על אחת כמה וכמה כאשר היא מתבצעת כשעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגד הנאשם (ראו למשל (חיפה)1021/04 מדינת ישראל נ' שטרנברג מיום 8.2.14). בנסיבות אלה גם ביטוח החובה אינו תקף והסיכון שבו מעמיד הנאשם את הציבור גדל.

הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה מהעבירות בהן הורשע הנאשם הינו שלום הציבור ושלטון החוק. הסיכון אמנם לא התממש אך הנאשם העמיד את הציבור בסכנה כשנהג ללא ביטוח תקף, ללא רישיונות נהיגה ורכב ובפסילה. כמו כן נפגע הערך החברתי של שלטון החוק, משנטל הנאשם את החוק לידיו ונהג חרף הפסילה שהושתה עליו וכשאסר מותנה מרחף מעל ראשו.

על חומרתה של עבירת נהיגה בפסילה נכתב רבות, וכדברי כב' השופט א. לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן מיום 8.5.07:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב"

בפס"ד אבו-לבן נקבע כי לא בכדי קבע המחוקק לצידה של עבירת הפסילה עונש מאסר בפועל וכי לשם הטלתה אין צורך בקיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה.

מתחם הענישה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל עד שנה, תלוי בתדירות ביצוע העבירה, בנסיבות ביצוע העבירה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם.

כאשר מדובר בעבירה חוזרת ובהרשעה במספר עבירות נוספות כמבקרה דנן, נוטים בתי המשפט להשית מאסר בפועל גם כשאין מאסר על תנאי בר הפעלה. במקרה זה נע העונש בתוך מתחם הענישה בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות לבין מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, פסילה ממושכת לרוב מעל שנתיים ועד ל- 6 שנים וכל זאת בהתחשב בעברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם, בסיכוייו לשיקום ובמספר העבירות בהן הורשע.

קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה מחמיר מאוד את הענישה בתוך מתחם הענישה והיא נעה בין חצי שנת מאסר ועד 20 חודשי מאסר בפועל.

ברע"פ 1076/16 כהן נ' מדינת ישראל מיום 11.2.16 נדחה ערעורו של הנאשם על חומרת העונש. הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ברכב ללא ביטוח והושתו עליו 4 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשי מאסר על תנאי. לנאשם עבר מכביד הכולל הרשעה בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בה הורשע זמן קצר קודם לכן בדומה למקרה שבפני. חרף מצב בריאותי קשה הושתו על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל. (וראו פ"ל (ת"א) 9929-08-13 מדינת ישראל נ' שלום, מיום 11.3.14.).

ברע"פ 7982/13 שגן נ' מדינת ישראל, מיום 6.1.14, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון מתאים לסוג רכב וללא פוליסת ביטוח. כנגד הנאשם היה תלוי ועומד מאסר על תנאי חב הפעלה של 12 חודשים. על הנאשם נגזרו חילוט התחייבות כספית מתיק קודם בסך 10,000 ₪, 15 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלה בחופף של עונש המאסר המותנה, 30 חודשי פסילה בפועל תוך הפעלה בחופף של הפסילה מותנית, 6 חודשי פסילה על תנאי ו- 12 חודשי מאסר על תנאי.

ברע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל, מיום 18.12.13 אליו הפנתה המאשימה נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא ביטוח תקף ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנה. בנהיגתו הפר הנאשם 6 חודשי פסילה שהושתו עליו. על הנאשם בעל עבר תעברותי משמעותי הושתו שנת מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי, פסילה למשך 4 שנים ופסילה על תנאי למשך 6 חודשים. הערעורים שהגיש הנאשם על חומרת העונש הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון נדחו.

בפסק דינו קבע כב' השופט סולברג כי רחמנות יתירה על מי שנוהג פעם אחר פעם ללא רישיון נהיגה היא אכזריות כלפי יתר עוברי הדרך, וכדבריו המתאימים למקרה דנן להפליא:

"אדרבה, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה. המבקש נוהג משנת 1997, ומאז צבר לחובתו 28 הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן – בעבירות חמורות. מאז שנת 1999 – מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בּשלוֹ, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רשיונו 6 פעמים לתקופה כוללת של 112 וחצי חודשים. נתתי דעתי על האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר מצדיק מידה מסויימת של רחמים, אך בנסיבות הכוללות אין הצדקה להתערב בעונש שנקבע בגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה. המאסר לבטח יכביד ויקשה על המבקש, אב לשני ילדים קטנים... ברם, במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להיפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברשיון ואיננו מבוטח."

ברע"פ 5755/13 עודה נ' מדינת ישראל, מיום 13.11.13 נדון ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון תקף שפקע בשנת 1998, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה ללא חגורת בטיחות ונהיגה ללא ביטוח תקף. לנאשם עבר תעבורתי הכולל 37 הרשעות קודמות ביניהן עבירות זהות ומעולם לא הושתו עליו מאסר על תנאי או מאסר בפועל. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בפועל של 8 חודשים, מאסר על תנאי של 7 חודשים ל-3 שנים, קנס בסך 1,500 ₪, פסילה למשך 81 חודשים, תוך הפעלת עונש פסילה על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי על אף שהעונש מצוי במתחם הענישה ההולם היה מקום להתחשב בעובדה שבעבר הוטלו על הנאשם עונשים קלים יחסית. לשיטתו גם אם יש הצדקה לחומרת הענישה יש לעשות כן באופן הדרגתי ואין מקום להשית מאסר בפועל. בית המשפט קיצר את תקופת המאסר למשך 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, ותקופת הפסילה קוצרה ל- 65 חודשים. הערעור הנוסף שהגיש הנאשם על אורך תקופת הפסילה נדחה על-ידי בית המשפט העליון.

ברע"פ 2221/11 הראל נ' מדינת ישראל, מיום 24.3.11, אליו הפנתה המאשימה נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון רכב ונהיגה ללא ביטוח תקף. לחובת הנאשם 46 הרשעות תעבורה קודמות ובכלל זה הרשעה בעבירה זהה שבוצעה 5 חודשים לפני ביצוע העבירות בהן הורשע בתיק זה.

בנוסף לחובת הנאשם 2 מאסרים מותנים שלא הופעלו בעבר מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות. על הנאשם הושתו 16 חודשי מאסר בפועל, הופעלו 4 חודשי מאסר במצטבר ו- 45 ימי מאסר מתיק נוסף בחופף, פסילה ל- 10 שנים ומאסר על תנאי בן 18 חודשים.

ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, מיום 24.1.11, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, בשתי עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ועבירות נלוות נוספות. לנאשם עבר תעבורתי דומה ועונשי מאסר מותנים ברי הפעלה. על הנאשם הושתו שנת מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי, שנת פסילה ופסילה על תנאי. יודגש כי תיק זה חמור מהתיק שבפני כיון שמדובר במספר עבירות.

ברע"פ 8253/10 גיא נ' מדינת ישראל, מיום 9.1.11, שאוזכר על-ידי ב"כ המאשימה, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף מזה 20 שנה. לנאשם הרשעות רבות בעבירות דומות ולכן תואר על-ידי בית המשפט כמי שהפך את הנהיגה ללא רישיון ל"מפעל חיים". בית המשפט החמיר עונשו של הנאשם מענישה מותנית של 6 חודשי מאסר לשנת מאסר בפועל, ומשלושה חודשי פסילה ל- 3 שנות פסילה. בית המשפט הותיר על כנם את הקנס, הפסילה על תנאי והמאסר המותנה של 6 חודשים למשך 3 שנים.

בעפ"ת (ב"ש) 534-12-10 זנון נ' מדינת ישראל, מיום 5.1.11, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בשלושה אישומים. באחד יוחסו לו עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה ללא ביטוח תקף ושימוש במסמך מזויף, בשני יוחסו לו עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון תקף ומתן רשות לאחר לנהוג ללא ביטוח ובשלישי יוחסו לו עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח תקף. על הנאשם הסובל מנכות קשה הושתו 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ל- 5 שנים וקנס. מדובר במקרה חמור יותר מהמקרה שבפניי בשל ריבוי העבירות.

מהאמור עולה כי העונש בתוך מתחם הענישה נקבע בין היתר בשים לב להרשעות קודמות דומות ותדירותן. קריטריון רלוונטי נוסף הינו הדרגתיות הענישה. דהיינו יש לבחון מה העונשים שהושתו על הנאשם בעבר בגין מעשים דומים ולהענישו בהדרגתיות ביחס אליהם.

כאשר מדובר בנאשם שמעולם לא ריצה עונש מאסר וכשיש אינדיקציה לתהליך שיקומי יש נטייה להקל בעונש בדרך של עבודות שירות. עונש הפסילה נע בין 3 חודשים ועד לפסילה של כשנתיים, פסילה על תנאי, קנס ולעיתים אף התחייבות צופה פני עתיד.

הארכת מאסר מותנה

עונשו של אדם הוא לעולם אינדיווידואלי וזאת על אף הצורך להתחשב באינטרס הציבורי והצורך להחמיר עם נאשמים שעברו עבירה של נהיגה בפסילה כאשר עונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדם. יפים לכאן דברי כב' השופט מנחם אלון ז"ל בע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, עמ' 174-176:

"כידוע, אחד השיקולים החשובים בשיקולי הענישה הוא מהותה של העבירה וחומרתה; שיקול זה קשור, בדרך כלל, בקשר הדוק עם שיקול ההרתעה, למען ישמעו וייראו. לשני שיקולים אלה מיתוסף שיקול נוסף, והוא - קיום מדיניות אחידה, ככל האפשר, שתשמש כקו מנחה וכמורה דרך בעולמה של ענישה. ושיקול אחרון זה יפה הוא במיוחד לפסיקתו של בית המשפט העליון, שהמחוקק הפקידו על קביעת מדיניות זו. בנוסף לכל השיקולים האמורים, קיים ועומד השיקול החשוב והמהותי של תיקונו של הנאשם ושיקומו, ובהתקיים, במקרה מסוים, נסיבות מיוחדות ונכונות, ייתכן ששיקול אחרון זה יגבר על השיקולים האמורים האחרים ויקבע, באותו מקרה מסוים, את מידת העונש וצורתו. "ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין 'באשר הוא שם'" (ע"פ 291/81 [1], בעמ' 442). זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך."

הכלל הוא כי עונש המאסר יופעל והחריג הוא הארכת התנאי .

קיימים שלושה תנאים חלופיים להארכת המאסר על תנאי והם: עונש המאסר על תנאי הושת לפני למעלה מעשור, העונש הינו בלתי מידתי ביחס לחומרת העבירה או אם הנאשם שינה דרכיו והשתקם ממועד ביצוע העבירה והשתת עונש המאסר בפועל תגרום לו נזק ממשי ואף עלולה לפגום בשיקומו [ראו ת"פ (ת"א) 3696/09 מדינת ישראל נ' צברי, לא פורסם (מיום 2.12.12) ובתת"ע (י-ם) 11-09-14 מדינת ישראל נ' בורנשטיין, לא פורסם (מיום 23.1.14).]

המחוקק ראה חשיבות בשיקול השיקומי מבין שיקולי הענישה הקיימים, עת קבע בסעיף 40ד(א) בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, כי ניתן לחרוג מהעונש המקובל בשל שיקול שיקומי של ממש:

" קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969."

בפ"ל (ת"א) 9092-11-12 מדינת ישראל נ' גהן, לא פורסם (מיום 27.1.13), נדון ההיבט השיקומי ביחס להארכת תקופת התנאי בהרחבה. שם הורשע נאשם, בין היתר, בעבירה של נהיגה בפסילה כשתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. בית המשפט קבע כי מתן ביטוי הולם לשיקול השיקומי הוא בעל חשיבות לחברה כולה ולא רק לנאשם :

" הרציונל העומד ביסוד פסיקה זו, הוא רציונל פשוט, שהשכל הישר וטובת הציבור בבסיסו. נאשם אשר חוזר ומבצע עבירות קשות, אך מבקש לשנות מדרכיו, לעלות על דרך הישר, ומבטא רצון כן ואמיתי אשר מתבטא לא רק בהבל פיו, אלא נתמך בראיות מוחשיות, בחוות דעת טיפוליות מקצועיות, נאשם כזה, מן הראוי לסטות מהעונש שראוי למדוד לו, ולבכר תחת זאת, ענישה שיהיה בה דגש על היבטים שיקומיים.

אין ספק, אם יצליח שיקומו של העבריין במקרה כזה, יטיב הדבר עם החברה כולה. לכן, במקרה המתאים, יעדיף ביהמ"ש להקל בעונשו של העבריין כדי לאפשר לו להתמיד בדרך הישר, מתוך ראיית טובת הציבור."

ובע"פ 8092/04 חביב נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 10.9.06), ניתן דגש גם לאינטרס הציבורי שבהארכת תנאי במקרים המתאימים:

"מבחינת האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור ובטחונו, שיקומו של עבריין מועד תורם לקיומה של ציפייה כי לא יחזור לעולם הפשע. ציפייה זו מקדמת את טובת הציבור ומתיישבת עם אינטרס חברתי רחב"

ב"כ הנאשם הציג מספר פסקי דין שבהם הוארך עונש המאסר המותנה לאחר הרשעה בעבירות דומות. רוב פסקי הדין אינם הולמים את נסיבות תיק זה .

בתיקים תת"ע (פ"ת) 6810-04-11 מדינת ישראל נ' וילצרמן, מיום 27.5.13, פ"ל (ת"א) 6115-09-14 מדינת ישראל נ' שקיב, מיום 10.12.14, עפ"ת (חי') 6597-09-15 מדינת ישראל נ' עוקר, מיום 21.1.16, נדונו מקרים מובהקים של גמילה מוצלחת מסמים שכאמור מהווים חריג מוצדק להארכת מאסר מותנה.

בתיקים עפ"ת (חי') 26451-11-15 מרגוליס נ' מדינת ישראל, מיום 21.12.15, פ"ל (פ"ת) 9117-08-16 מדינת ישראל נ' איינאו, מיום 18.10.17, לא מדובר בשיקום מסמים, אך תסקיר שירות המבחן היה חיובי, המליץ על ענישה שיקומית טיפולית והעמדה במבחן והיו סימנים שהעידו על תהליך שיקומי.

בתיקים עפ"ת (מרכז) 31238-03-13 עמר נ' מדינת ישראל, מיום 9.6.13 ו עפ"ת 50530-03-15 ברנס נ' מדינת ישראל, מיום 10.5.15 מדובר בנסיבות חריגות מאוד של ביצוע העבירה. בעניין עמר מדובר בנסיעה של 20 מטרים בתוך החניה ובעניין ברנס מדובר בנסיעה של 20 מטרים לצורך שחרור חסימה ובהוראת שוטרים. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה מתקיים החריג להפעלת המאסר המותנה על פיו עונש המאסר לא מידתי ביחס לעבירה שנעברה.

התיק היחיד שהוגש על-ידי ב"כ הנאשם ,בו הסיבה להארכת התנאי עשויה הייתה להיות רלוונטית לתיק שבפני הוא פל"א (ב"ש) 7487-10-15 מדינת ישראל נ' אלסאנע, מיום 29.10.15 בו הורשע נאשם בעבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון תקף משנת 2009. הסיבה להארכת התנאי לא פורטה בפסק הדין אך ככל הנראה התקבלה בשל עברו המקל של הנאשם והעובדה שמדובר בהרשעה ראשונה בעבירה של נהיגה בפסילה וכי הסיבה לפקיעת רישיונו הינה בשל חובות הוצל"פ. סבורה אני כי גם אם מדובר בנסיבות המצדיקות אי הפעלת התנאי הנסיבות במקרה שבפני שונות.

אמנם מדובר בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה אך עברו התעבורתי של הנאשם מכביד, וכולל הרשעות רבות בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף כאשר הסיבה לאי חידוש הרישיון הינה קנסות שהושתו עליו בגין ביצוע עבירות תעבורה.

לא מצאתי כי מתקיים לגבי הנאשם החריגים המצדיקים הארכת התנאי. מדובר בנאשם רצידיוויסט שאין שום ראיה לשיקומו בעבירות תעבורה.

שירות המבחן כלל לא המליץ על הליך טיפולי אלא על ענישה מציבת גבולות ומוחשית תוך הדגשת הסיכון הגבוה הנשקף מהנאשם והסיכוי הרב להישנות העבירה.

כמו כן אין מדובר בעונש בלתי סביר ביחס לעבירות ולעברו של הנאשם.

העונש המתאים לנאשם

מצאתי למקם את הנאשם ברף הבינוני של מתחם הענישה וזאת לנוכח עברו התעבורתי המכביד העובדה כי מדבר בעבירות חוזרות, שילובן של העבירות ובשים לב לכך שהמחדל לא הוסר.

לחומרה התחשבתי בכך שמדובר בעבירות חוזרות שבוצעו כאשר מאסר מותנה מרחף מעל ראשו של הנאשם שלא הרתיע אותו מלשוב ולבצע אותן עבירות ואת שילובן של העבירות.

לקולה התחשבתי בכך שהנאשם הודה, חסך זמן שיפוטי ולקח אחריות על מעשיו ,בנסיבות ביצוע העבירה, במצבו המשפחתי של הנאשם ונסיבותיו האישיות, בכך שהנאשם לא ריצה בעבר מאסר וכן בכך שהוא נעדר עבר פלילי.

על יסוד טיעוני הצדדים והאמור לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 4 חודשים.
2. אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה למשך 7 חודשים כפי שנפסק בבית המשפט לתעבורה בירושלים בתיק 174-09-14 מיום 3.12.14 לריצוי באופן חופף. סכ"ה ירצה הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל. הנאשם יחל לרצות מאסרו ביום 8.4.18.
3. מאסר למשך 8 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם נהיגה בפסילת רישיון או נהיגה ללא רישיון נהיגה או ללא רשיון נהיגה בתוקף (למעט רישיון נהיגה שפקע מסוג ברירת משפט).
4. פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 8 חודשים. הפסילה תחושב מיום הפסילה עד תום ההליכים. אין צורך בהפקדה. הפסילה תרוצה במצטבר לכל עונש פסילה אחר שהוטל על הנאשם.
5. אני מורה על הפעלת עונש פסילת רישיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק כפי שנפסק בבית המשפט לתעבורה בירושלים בתיק 174-09-14 מיום 3.12.14. שיופעל בחופף לעונש הפסילה בתיק זה.
6. קנס בסך 1000 ₪ שישולם ב -5 תשלומים או 10 ימי מאסר תמורתם, שירוצו במצטבר לכל עונש אחר.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ח, 08 פברואר 2018, בנוכחות הצדדים.