ניתנה ביום 03 פברואר 2016

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (סגן הנשיא שמואל טננבוים ונציג הציבור מר חיים בצלאל; סע"ש 53070-10-14) אשר דחתה את בקשת המבקשת למתן סעדים ארעיים, זמניים וקבועים נגד המשיבה 1.

רקע עובדתי

1. המבקשת מועסקת כמרכזת (משאבי אנוש) במשיבה 1, הרשות הממשלתית למים וביוב (להלן: המשיבה או הרשות), לאחר שזכתה במכרז פנימי. המבקשת החלה את עבודתה במשיבה ביום 27.11.94 כפקידה מקצועית (תקיון), והתקדמה בתפקידיה עד לתפקידה הנוכחי.
2. ביום 6.11.12 מונה מר ניר שקד לתפקיד סמנכ"ל משאבי אנוש במשיבה (להלן: שקד).
3. במהלך חודש יוני 2013 פנתה הרשות אל אגף החקירות בנציבות שירות המדינה (להלן: הנציבות או נש"מ) בתלונה בדבר עבירת משמעת שביצעה המבקשת, בהוספת כיתוב המתייחס לחתימתו של סמנכ"ל משאבי אנוש על גבי חשבונית לתשלום לספק (להלן: עבירת המשמעת).
4. בשלב מאוחר יותר ביקשה הרשות מהנציבות לברר את התלונה במסגרת הרשות, וזאת, מתוך רצון להתחשב ולהקל על המבקשת, נוכח מצבה הרפואי והנפשי. במקביל, נתקבלו פניות של המבקשת ושל ועד עובדי הרשות בדבר התנכלות כלפי המבקשת מצד הסמנכ"ל מר שקד. לטענת המשיבה, בעקבות פניות אלו פנה שקד לנציבות וביקש להחזיר את בירור התלונה נגד המבקשת לנציבות, על מנת להסיר חשש למראית עין של ניגוד עניינים בבדיקת הרשות. כן העבירה הרשות לבירור הנציבות חשד נוסף שהתעורר נגד המבקשת, לפיו אישרה המבקשת דו"חות אש"ל של מתנדבת ברשות, בידיעה כי הם כוזבים.
5. ביום 24.12.13 ניתנה החלטת הנציבות בה הומלץ לזמן את המבקשת לשימוע שלאחריו תישקל הפעלת סמכות לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק שירות המדינה (משמעת)). בהחלטה נמתחה ביקורת על התנהלות הרשות באופן הגשת תלונתה נגד המבקשת. וצוין כי לא נמצא כי מניע פסול הביא את המבקשת לבצע את עבירת המשמעת, ועל כן, כמו גם נוכח עברה המקצועי החיובי של המבקשת, הומלץ שלא להחמיר עימה.
6. בעקבות ההנחיה, מונה מנהל המינהל לפיתוח תשתיות ביוב ברשות, מר משה גראזי, לקיים למבקשת שימוע (להלן: גראזי). ביום 30.1.14 נשלח למבקשת זימון לשימוע בעניין הוספת כיתוב על גבי חתימת המנכ"ל ואישור דיווחי האש"ל. בחודש מרץ 2014 נשלחה תוספת לזימון בעניין חשד נוסף שהועלה נגד המבקשת, לפיו צילמה מחברת עבודה השייכת לעוזרת של סמנכ"ל הרשות, ללא רשות.
7. במקביל להליך השימוע, ועל מנת לברר את טענות המבקשת והוועד בדבר התנכלות הסמנכ"ל שקד כלפיה, מינה מנהל הרשות את סמנכ"ל אסדרה ברשות, גב' תמי שור (להלן: שור), לבדיקת טענות ההתנכלות. ביום 3.3.14 פרסמה גב' שור את תוצאות בדיקתה, לפיה לא נמצאה התנכלות כלפי המבקשת.
8. השימוע התקיים ביום 31.3.14 ובו נכחו המבקשת, באת כוחה, נציגי ועד העובדים ונציג ההסתדרות וכן עו"ד עדי ז'ורבסקי מהלשכה המשפטית ברשות (להלן: עו"ד ז'ורבסקי). למבקשת ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיה במהלך השימוע והיא אף העבירה טענותיה בכתב ומסמכים נוספים.
9. ביום 27.5.14 פרסם מר גראזי את ממצאיו בעקבות השימוע, וקבע כי המבקשת עברה עבירות משמעת של הוספת מלל על גבי חשבונית בחתימת סמנכ"ל תוך יצירת מצג שווא ואישור דיווחים כוזבים, והמליץ להשית עליה עונש התראה לפי סעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת). ביום 5.6.14 החליט מנהל הרשות לקבל את ההמלצות והשית על המבקשת עונש התראה.
10. המבקשת הגישה ביום 30.10.14 בקשה למתן סעדים זמניים, בה נתבקשו הסעדים הבאים:
11. להורות למשיבה להימנע, עד להכרעה בתיק העיקרי, מלהזין למערכת המרכב"ה את עונש ההתראה שהושת עליה שלא כדין.
12. להורות למשיבה להימנע מכל דיספוזיציה במעמדה, בתפקידה ובזכויותיה של המבקשת בכל דרך שהיא עד להחלטה אחרת או עד להכרעה בתיק העיקרי .
13. להורות למשיבה להשיב למבקשת את כל סמכויותיה שניטלו ממנה שלא כדין.
14. להורות למשיבה להפסיק למדר את המבקשת מענייני עבודה שבתחום סמכותה.
15. להורות למשיבה לחדול מלהכפיש את שמה של המבקשת באוזני עובדיה.
16. במקביל להגשת הבקשה לסעדים זמניים, הגישה המבקשת את כתב תביעתה בתביעה העיקרית. כמו כן, ההסתדרות הכללית החדשה, וועד עובדי הרשות הממשלתית למים צורפו כטוענים בהליך.
17. המבקשת טענה בבקשתה כי במשך כל שנות עבודתה הרבות נהנתה מיחסי עבודה טובים עם הממונים עליה, כי לא ביצעה כל עבירת משמעת וכי המשיבה החמירה עימה בטיפול בעניין זה, וכי נפלו פגמים בהליך השימוע ובהליך בירור טענת ההתנכלות שנערכו לה.
18. ביום 4.11.14 הגישה המבקשת בקשה נוספת למתן סעד ארעי להימנע מכל דיספוזיציה במעמדה עד למועד הדיון.בית הדין האזורי נעתר לבקשה וביום 5.11.14 נתן צו ארעי לפיו "תמנע המשיבה מכל דיספוזיציה במעמדה, תפקידה ובזכויותיה של המבקשת".
19. מנגד טענה המשיבה כי פעלה על פי סדרי מנהל תקין, כי המבקשת ביצעה עבירת משמעת חמורה ובהתאם לכך הושת עליה עונש התראה. כי הזנת העונש למערכת המרכב"ה הינה פרוצדורה מקובלת ומחוייבת, ובעניין הטענות בדבר הפגיעה המעמדה וסמכויותיה של המבקשת, טענה המשיבה כי מדובר בהגדרות תפקיד אשר מעביד מבצע במסגרת הפררוגטיבה הניהולית המסורה לו ואילו המבקשת מפרשת אותן לא נכונה כהתנכלות מכוונת כלפיה.

החלטת בית הדין האזורי

1. לאחר שדן בית הדין האזורי בטענות המבקשת בהרחבה, דחה את כל בקשותיה לסעדים זמניים, כמפורט להלן.
2. ראשית קבע בית הדין האזורי כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה החמורה כי סמנכ"ל משאבי אנוש ברשות, מר שקד, התנכל לה. וניסה למנוע ממנה לקבל את הגנת הוועד.
3. הבקשה להורות למשיבה להימנע מהזנת עונש ההתראה לתיקה האישי של המבקשת במערכת המרכב"ה נדחתה, מן הטעם כי על הוראות התקשי"ר על תיקו האישי של עובד להכיל את כלל המסמכים הרלבנטיים לעבודתו ובכלל זאת תוצאות הליכים משמעתיים. כן נקבע כי בעוד הרישום מהווה אקט טכני בלבד, המבקשת לא תקפה את האקט המהותי- השתת עונש ההתראה עצמו, וכי מדובר בפרקטיקה הנהוגה בשירות המדינה. כן נקבע כי המבקשת לא הוכיחה טענתה כי הדבר עלול לפגוע בסיכוייה של המבקשת לתהמודד במכרזים.
4. הבקשה לאסור על המשיבה לבצע כל דיספוזיציה במעמדה, בתפקידה ובסמכויותיה של המבקשת נדחתה, מפני שמדובר בסעד כללי ומעורפל ובשל המגמה שלא להתערב בפררוגטיבה הניהולית של המעביד. כן נקבע כי נוכח העובדה כי המשיבה מצויה בעיצומו של הליך רה-ארגון פנימי המלווה על ידי ייעוץ מקצועי חיצוני, לא יהיה זה נכון להגביל את סמכויותיה הניהוליות ויכולתה לנקוט בצעדים ארגוניים בעתיד.
5. הבקשה להורות על השבת סמכויות שניטלו מהמבקשת נדחתה בנימוק כי הרשות פעלה בעניינה של המבקשת בסבירות, תוך הפעלת שיקול דעת ובהתאם להוראות נציבות שירות המדינה. בית הדין האזורי מצא לנכון להוסיף בסוף החלטתו כי התחושה שהתקבלה בתיק היא כי מערכת יחסים האישית בין המבקשת לשקד "עלתה על שרטון", וכי יטיבו הצדדים אם יפעלו ליישור ההדורים או מאידך להפרדת כוחות במסגרת ההליך הארגוני החל ברשות.

בקשת רשות הערעור

1. בבקשתה טענה המבקשת כי היא עובדת ותיקה, מוערכת ועתירת זכויות ותשבחות ברשות כ-20 שנה רצופות, וכי מאז כניסתו של הסמנכ"ל שקד לתפקידו, לאחר שגיבש דעה שלילית עליה, היא חווה מסכת התעללות וזאת על לא עוול בכפה. המבקשת תקפה את קביעות בית הדין האזורי באשר להתנכלותו של ניר שקד כלפיה, ומעורבותו של הוועד בעניין. כן טענה המבקשת כי בית הדין האזורי לא נתן משקל מספיק להודעת הדוא"ל שהועברה אליה על ידי עו"ד ז'ורבסקי, ולעדותו של קב"ט המשרד בעניין טענת המשרד לגבי הרקע לשינוי קוד הגישה לחדרה של גב' טיאר.

המבקשת טענה כי שגה בית הדין האזורי כאשר התעלם מהאמור בתצהירו של מר אורי קדרוני מטעם וועד עובדי הרשות ולעדותו של מר להב מטעם ההסתדרות.

המבקשת תקפה את הליך השימוע וטענה כי נפלו בו פגמים היורדים לשורש ההליך, בין היתר בשל מעורבותו של עו"ד ז'ורבסקי בהליך השימוע.

המבקשת תקפה את קביעת בית הדין האזורי כי לא תקפה את עצם השתת עונש ההתראה עליה, בניגוד לרישומו, ואת דחיית בקשתה למנוע את עדכון העונש במערכת המרכב"ה.

כן תקפה המבקשת את דחיית בקשתה לסעד זמני לגבי צמצום סמכויותיה, בטענה כי הדבר עולה ברורות מחוות דעתה של גב' שור בהליך בדיקת טענת ההתנכלות.

תגובת נציגות העובדים

1. הנציגות בתגובתה טענה כי שגה בית הדין האזורי כאשר התעלם מתצהירו ועדותו של מר קדרוני בקשר עם מעורבתו של עו"ד ז'ורבסקי בנסיבות העניין. כן טענה הנציגות כי התנהלות הנהלת הרשות בעניינה של המבקשת מהווה פגיעה אף בהתארגנות העובדים והפרה של חובת תום הלב המוגברת על הרשות כגוף ציבורי, וכי ההסתדרות וועד העובדים פנו מספר פעמים להנהלת הרשות על מנת לנהל עימם מו"מ בעניינה של המבקשת, אך כל פניותיהם נדחו, דבר המהווה אף הפרה של חובת ההיוועצות החלה ביחסי העבודה.

תגובת המשיבה

1. בתגובתה הכחישה המשיבה את טענות המבקשת ותמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי. ראשית, ביקשה המשיבה לציין, כי בניגוד לטענת המבקשת כי הינה עובדת מוערכת, עמדת המשיבה בעניין זה חלוקה עליה. המשיבה חזרה על טענותיה בבית הדין האזורי והכחישה את ההתנכלות והאיומים המיוחסים למר שקד כלפי המבקשת, וטענה כי הן לא באו לעולם אלא לאחר עבירת המשמעת וההליך המשמעתי שנפתח בעקבותיה.

המשיבה טענה כי ההחלטה לברר את התלונה נגד המשיבה בנציבות נתקבלה מטעמים ענייניים, וכי הליך השימוע, כמו גם הליך בירור טענות ההתנכלות, נעשה באופן מקצועי וענייני.

המשיבה ציינה כי הרשות החלה בתהליך רה ארגון, בליווי פסיכולוג ארגוני, להגדרת התפקידים, חלוקת המשימות וההתנהלות השוטפת במחלקה, וזאת כחלק משינוי ארגוני רוחבי בתפקוד מחלקות משאבי אנוש בנציבות. המשיבה טענה כי מתן צו כמבוקש על ידי המבקשת יחבל בתהליך זה.

המשיבה ציינה כי בניסיון ללכת לקראת המבקשת, נעשה ניסיון להעבירה למחלקה אחרת ברשות, ניסיון שלא צלח, וכי בחודש אוגוסט 2014 נעשה "ניסיון להגיע להסכמות", כלשונה, לפי פניית המבקשת, ללא הצלחה. המשיבה הדגישה כי לא היתה כל נכונות מצידה לביטול הליכי המשמעת שנערכו בעניינה של המבקשת.

1. המשיבה תמכה בקביעות בית הדין האזורי באשר לדחיית הסעדים המבוקשים על ידי המבקשת, מטעמיהן, ובכלל זאת העובדה כי הבקשה מבקשת לשנות מצב קיים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה כי הסעד הזמני המבוקש זהה בעיקרו לסעד העיקרי, כי סיכוי התביעה העקרית נמוכים, וכי הבקשה לוקה בחוסר תום לב, אי ניקיון כפיים, ושיהוי ניכר.

דיון והכרעה

הבקשות לסעדים זמניים

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל הכרעה כי אין מקום לפסוק למבקשת, בנסיבות העניין, את הסעדים שנתבקשו על ידה.
2. באשר לבקשה למתן סעד זמני להורות על אי עדכון עונש ההתראה במערכת המרכב"ה. המשיבה צירפה לתגובתה מסמך לפיו עונש ההתראה עודכן זה מכבר למערכת המרכב"ה ביום 13.7.14 כך שלמעשה, בקשתה של המבקשת שהוגשה שלושה חודשים לאחר מועד זה הינה בקשה לשנות את המצב הקיים ולהסיר את עדכון העונש מן המערכת.
3. ככלל, סעד למתן צו עשה זמני ניתן במקרים חריגים בלבד, ור' דבריו של בית המשפט העליון בע"א 7066/15 ‏ טוביה לוסקין נ' שמואל בקר מיום 5.11.15 לפיהם:

"צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית לשם מניעת תוצאה קשה וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, פסקה 5 (13.12.2005)). בענייננו לא הצביעו המבקשים על נזקים קונקרטיים שצפויים להיגרם להם או על טעם שבגינו לא יוכלו הם להיפרע מן המשיבים היה ונזקים אלה ייגרמו ובהמשך יתקבל ערעורם. טענות המבקשים בעניין זה היו טענות כלליות בלבד, ואין די בהן כדי להרים את הנטל הכבד למדי הרובץ לפתחו של מי שמבקש סעד כאמור."

ור' עוד בר"ע 43083-12-14‏ ‏ הלאל זבידאת נ' מדינת ישראל משרד החינוך מיום 28.12.14.

1. המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק היעתרות לבקשתה למתן צו עשה זמני, אשר הינו, כאמור לעיל, חריג לכלל. המבקשת עצמה הגישה את בקשתה בחלוף שלושה חודשים ממועד עדכון העונש, ולא טענה כי עניינה נופל לגדר אותם מקרים חריגים אשר אי התערבות בהם עלול לגרום לתוצאה קשה, או לנזק שאינו בר פיצוי כספי. אף שהמבקשת טענה כי הדבר עלול לפגוע בסיכוייה בהליכים מכרזיים, לא ציינה האם היא מצויה בהליכים כאלו או עתידה להיות מצויה בהליכים כאלו בזמן הקרוב.

על כן, לטעמנו לא הרימה המבקשת את הנטל להוכיח כי מתקיימים בעניינה שיקולים חריגים המצדיקים את מתן הסעד המבוקש.

1. באשר לבקשות בעניין מניעת דיספוזיציה בתפקידה ובמעמדה של המבקשת. הפסיקה קובעת כי ככלל :

"הלכה היא כי למעביד שמורה הזכות לנהל את מפעלו לפי שיקול דעתו,הבנתו ושיפוטו. המעביד רשאי להחליט על שינויים במקום העבודה ובכלל זה ניוד עובדים ממקום למקום, קביעת חלוקת עבודה וכיוצא באלה עניינים (דב"ע(ארצי) לה/3-1 עיריית רמת גן - לייבו רייצ'ל, פד"ע ו' 337, 243; דב"ע(ארצי) נ"ה/3-71 אילת - שרות התעסוקה ואח' פד"ע כ"ז 149, 177; ע"ע (ארצי)1374/05 אהרן ויזנר - מדינת ישראל רשות השידור (28.3.07), להלן: עניין ויזנר; עניין משה חזות ). אין חולק על כוחו של המעביד לפעול בהתאם לפררוגטיבה הניהולית ולשבץ עובד בתפקיד מסוים, לקבוע לו ממונה וזאת על פי שיקולים של צרכי מקום העבודה וההתאמה הנדרשת."

יחד עם זאת, מודגש כי :

"לצד הפררוגטיבה הניהולית המייצגת את אינטרס המעסיק קיים האינטרס של העובד... כמו למעסיק,כך גם לעובד, יש אינטרסים הן כעובד והן כאדם. העובד מעמיד את כישוריו, ידיעותיו ומיומנויותיו לרשות המעסיק ויש לו אינטרס שהמעסיק יעשה שימוש בכל אלה. לעובד קיים אינטרס לממש את יכולותיו המקצועיות והאישיות ובתוך כך גם לממש את עצמו כאדם (ראו אלישבע ברק, אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד - האיזון הראוי; ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן,עמ' 209 בעמ' 219 ואילך; השופט צור בעניין ויזנר)."

ר' ע"ע (ארצי) 17365-11-11 ג'קלין סויסה נ' עיריית יהוד מיום 5.3.14; ר' עוד בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נגד התעשייה האווירית לישראל בע"מ מיום 2.6.04; ע"ע (ארצי) 281/07 רשות הדואר – שמואל קלפנר מיום 9.4.08.

1. הסעד המבוקש על ידי המבקשת נוגע לעבודה או שירות אישי בינה לבין מעבידתה. בהקשר זה ראוי לציין כי על פי מגמת הפסיקה בפרשנות סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970, לבית הדין מוקנה שיקול דעת לאכוף על מעסיק יחסי עבודה תוך העדפת סעד האכיפה על פני סעד תשלום פיצויים, בפרט כאשר עסקינן במעסיק ציבורי (ר' ע"ע 506/09‏ ‏ רות הורוביץ נ' עמותת בית חנה מיום 14.10.10). מדרך קל וחומר, יפים הדברים אף לעניינו.
2. ואולם, על אף האמור לעיל, לא מצאנו כי מתקיימת בנסיבות העניין הצדקה לפסוק למבקשת את הסעד המבוקש על ידה. המבקשת לא פירטה בבקשתה מהם התפקידים והסמכויות שהיו מצויים תחת הגדרת תפקידה עובר לשינוי שחל בו, וכיצד צומצמו; המבקשת אף לא טענה מהם תחומי האחריות שהוצאו מגדרי אחריותה, האם היתה רוצה לקבלם בחזרה ובאיזה אופן. אמנם המבקשת ציינה מספר אירועים בהם לטעמה צומצמו סמכויותיה וגדרי פעילותה, אולם המשיבה מצידה טענה כי שינויים אלו ואחרים בתנאי עבודתה של המבקשת נערכו באופן ענייני ומתוך שיקולים שעניינם ביצוע עבודת הרשות על הצד הטוב ביותר. לא מצאנו כטענת המבקשת כי בנסיבות העניין המשיבה הפעילה את הפררוגטיבה הניהולית המוקנית לה באופן חסר תום לב או ממניעים פסולים.
3. זאת ועוד, בהחלטתנו נתנו משקל לעובדה כי ברקע להליך זה מתנהל הליך רה-ארגון בקרב הרשות, אשר יתכן ויגרור שינויים באופן חלוקת התפקידים במשיבה, ויש לכבדו ולאפשר לו להתנהל ללא הפרעה חיצונית.

התייחסות לפסק דינו של בית הדין האזורי

1. על אף האמור לעיל, מקריאת כלל החומר שבתיק מתעוררות מספר נקודות אליהם מופנית תשומת ליבו של בית הדין האזורי.
2. ראשית, מתעורר הרושם, לכאורה, כי אכן טרם הסכסוך שנתגלע בין הצדדים המבקשת המבקשת נהנתה מיחסי עבודה טובים ומהערכה לתפקידה, ר' לעניין זה מכתב הועד מיום 25.12.12 (סעיף 4); מכתבו של עו"ד רוזנברג מטעם הנציבות מיום 24.12.13 (סעיף 12); עדותה של גב' טיאר בחקירתה בנציבות מיום 15.10.13 (אשר צורפה כנספח לבקשה לסעד זמני בבית הדין האזורי), בעמ' 4 ש' 11-14.
3. באשר למועד בו העלתה המבקשת לראשונה את טענותיה בדבר התנכלות בקשר עם קשריה עם ועד העובדים; מתכתובת בין הוועד למר שקד ולהנהלת הרשות מהתאריכים 25.12.12, 7.7.13, 17.7.13 ו-21.7.13 עולה לכאורה כי הדברים הועלו על ידי המבקשת וועד העובדים בזמן אמת. כן ר' חקירות מר קדרוני ומר להב.
4. כן יש לשים אל לב האמור במכתבו של עו"ד רוזנברג במכתבו מיום 24.12.13 בדבר חומרת עבירת המשמעת שביצעה המבקשת, וההמלצה לשקול האם להשית עליה עונש לפי סעיף 31 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963.

סיכום

1. אף שמצאנו להפנות תשומת ליבו של בית הדין האזורי כמפורט לעיל, לא מצאנו כי מתקיימים בנסיבות העניין טעמים המצדיקים התערבות בהחלטתו.
2. עיון במערכת נט המשפט מעלה כי התיק טרם נקבע לדיון הוכחות. בשים לב לנסיבות העניין, מתבקש בית הדין האזורי לעשות מאמץ על מנת לקבוע את התיק לדיון הוכחות במועד קרוב ולסיים את ההליך בהקדם כפי הניתן.
3. סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ו (03 פברואר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.