לפניי ערעור על גזר דין בית משפט תעבורה בתיק 4096-01-14 מיום 27.5.15 במסגרתו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בזמן פסילה – סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה, סעיפים 10(א) + 38(1) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון רכב תקף, סעיף 2 לפקודת התעבורה; אי ציות להוראת שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה.

העונש שגזר בית משפט קמא:

10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר מיום 17.1.14 ועד 30.3.14; הופעל מאסר על תנאי שניתן בבית משפט תעבורה ביום 14.7.13 בתיק 2142-04-13 לתקופה של 10 חודשים בחופף; פסילת רישיון הנהיגה בפועל למשך 24 חודש; פסילת רישיון הנהיגה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים; מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים; הופעלה התחייבות בסך 6,000 ₪ שנקבעה בתיק 2142-04-13.

הערעור הוגש כנגד חומרת העונש בלבד.

העובדות הצריכות לעניין:

ביום 14.7.13 נשפט המערער בבית משפט תעבורה פתח תקווה בתיק 2142-04-13 בנוכחותו לפסילה בפועל למשך 4 שנים.

ביום 17.1.14 בשעה 17:20 נהג במכונית פרטית ברחוב בלבן בראשון לציון.

המערער נעצר בסמוך למחסום משטרתי, מסר לשוטר תעודת זהות, השוטר הורה למערער להמתין לסיום הבדיקה, המערער נמלט מהמקום.

המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות המצוינות לעיל.

בנימוקי הערעור:

1. בנסיבותיו האישיות של המערער, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן ולאור המלצת קצין מבחן בדבר הארכת מאסר על תנאי, יהיה זה נכון וצודק להאריך המאסר על תנאי.

2. לבד מהעובדה כי המערער נעצר עם הגשת כתב האישום במסגרת מעצר עד תום ההליכים, שהה במעצר באיזוק תקופה המתקרבת לשנה.

3. המערער עבר הליך שיקום. שליחתו היום למאסר תקטע הרצף השיקומי בו נמצא המערער, כאמור בתסקיר קצין המבחן.

4. בית המשפט מתבקש, בנסיבותיו, להורות על הארכת המאסר על תנאי.

בנימוקי המשיבה:

1. אין מקום להתערב בגזר דין בית משפט קמא.

2. המערער נהג שנים רבות ללא רישיון.

3. בית משפט קמא לא התעלם מעניינו האישי של המערער ונסיבותיו.

לגופו של עניין.

1. לדיון בערעור הוגש תסקיר קצין מבחן.

המערער גדל בנסיבות חיים קשות ומורכבות שמצאתי לא לפרטן בגינן נטל על עצמו תפקידים ואחריות במשפחה, שאינם תואמים כוחותיו. כל אלה השפיעו על מהלך חייו של המערער. בהיותו בן 13 עלה ארצה. קצין מבחן מלווה את המערער מחודש מרץ 2014 בהיותו בקבוצה טיפולית לעצורי בית ובתקופה זו שיתף התמודדותו עם עומס המטלות בחייו סביב היותו אב לקטינים, סביב הקשר המורכב עם אמו, ובשל צנעת הפרט לא אפרט מעבר לכך. ובמהלך כל התקופה, במשך כמעט קרוב לשנה, עמד המערער בכללי הטיפול, הגיע בקביעות לשיחות, בלטה יכולתו להתבוננות ביקורתית ובוגרת על דפוסי התנהגותו, בחירותיו, קשייו במישור התעבורתי ונטייתו לפעול בדרך המכשילה אותו. לאורך כל הטיפול גילה המערער רצינות ושיתוף פעולה המעיד על הפחתת הסיכון במצבו. פיתח מודעות והתבוננות פנימית. הצליח לבסס קשר טיפולי משמעותי. פתוח בגישתו לביקורת. הוגשה עמו תכנית טיפולית המשכית, במידה וגזר הדין יאפשר זאת. בתקופה האחרונה לא נפתחו כנגדו תיקי מב"ד נוספים.

המלצת קצין המבחן לבחון ענישה בעלת אופן שיקומי, להעמידו לצו מבחן לשנה וחצי לצד הארכת עונש מאסר על תנאי.

קיימת חשיבות, לדברי קצין המבחן, לנתב מאמציו לטיפול בו הוא משולב ולא לקטוע הרצף השיקומי לצד המטלות עליו במישורי חייו השונים.

2. גזר הדין מבוסס, מעוגן בפסיקה, נותן משקל לחומרת העבירות בהן הורשע, השילוב ביניהן והעדיף האינטרס הציבורי.

3. המערער ריצה, במסגרת תיק זה, מעצר מאחורי סורג ובריח לתקופה שבין 17.1.14 ועד 30.3.14. לאחר מכן שהה במעצר באיזוק אלקטרוני במשך תקופה של כ-9 חודשים בהם לא יצא מביתו למעט יציאה שבועית אחת לקבלת טיפול כמפורט בתסקיר.

4. לא בכל יום נתקל בית משפט בהליך שיקומי חיובי כהליך שנעשה על ידי המערער שלפניי.

לא אוכל לומר כי גזר הדין שניתן אינו נכון.

אך לאחר לבטים לא פשוטים ולא בלב קל הגעתי לכלל דעה כי ראוי בעניינו של המערער, על רקע נסיבותיו האישיות הקשות ביותר כפי שעולות מהתסקיר, כברת הדרך החיובית שעשה, שאיננה דבר מובן מאליו, העובדה כי בתיק זה ישב מאחורי סורג ובריח כחודשיים וחצי ולאחר מכן בתנאי מעצר באיזוק הפחותים בחומרתם ממעצר מאחורי סורג ובריח, אך הם קשים מאוד לכשעצמם, מן הראוי ליתן הדעת לתקופה ארוכה זו בה ישב במעצר באיזוק והלכה למעשה, כל אורחות חייו נעצרו, ליתן משקל לפן השיקומי המוצלח שעשה עד כה ולהשאיר המשך שיקום כאמור בסעיף 40(ד) לחוק העונשין, ועל כן אני מורה על הארכת מאסר על תנאי שניתן בתיק 2142-04-13 בן 10 חודשים לשנתיים נוספות.

יתר רכיבי גזר הדין בעינם.

אני מורה על צו מבחן בן שנה וחצי.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ו, 23 מרץ 2016, בנוכחות המערער וב"כ הצדדים.