בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיבה, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 18.6.15, ניתן כנגד המשיבה צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה נ.ב מספר 263904/15, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיבה כתב אישום המייחס לה גרם תאונת דרכים מסוג נזק בלבד, בגין נהיגה בקלות ראש ובשכרות.

על פי עובדות כתב האישום, הרי שביום 17.6.15, בשעה 21:00 לערך, נהגה המשיבה ברכב ברמת גן, ברחוב עלומים ובהגיעה לחניון בית מספר 26, פגעה ברכב חונה. כתוצאה מהפגיעה, ניזוקו כלי הרכב המעורבים.

באותן נסיבות, הייתה המשיבה שיכורה ונתונה תחת השפעת משקאות משכרים, לכאורה, לאחר שבגופה נמצאו 945 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, בבדיקה שנערכה לה במכשיר "ינשוף" ובמבחני ביצוע שנערכו לה, כשלה בכל הפרמטרים.

עוד נטען בכתב הבקשה, כי המשיבה עברה בבוקר התאונה, ניתוח קוסמטי, בעיניה, בהרדמה מלאה.

הפסילה הוארכה מעת לעת בהסכמת ב"כ המשיבה והיום , טענו הצדדים לבקשה, כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיבה, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתה של המשיבה כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, המשיבה נהגה ברכב, כמפורט לעיל.

שוטר שהגיע למקום תאונה, ריח מפיה של המשיבה, ריח חזק של אלכוהול ולשאלתו, השיבה המשיבה כי לא שתתה או אכלה דבר מרגע התאונה ועד שפגשה בשוטר.

השוטר ביצע למשיבה בדיקת "נשיפון", בה ניתנה אינדיקציה לאלכוהול, עיכב את המשיבה לצורך בדיקה במכשיר "ינשוף" וביצע לה בדיקת מאפיינים, בה נמצאו הממצאים הבאים: המשיבה הייתה זקוקה לתמיכה בעמידה, התנדנדה בהליכה על הקו, חרגה מהקו והסתייעה בהרמת ידיה וכן, החטיאה במבחן הבאת אצבע לאף.

השוטר ציין כי מפיה של המשיבה נדף ריח חזק של אלכוהול, הופעתה הייתה מרושלת והתנהגותה רדומה וכי נראה כי היא נתונה תחת השפעה בינונית של משקאות משכרים.

המשיבה הועברה לתחנה ובהמשך, נבדקה במכשיר ה"ינשוף" ובגופה נמצאו, לכאורה, 945 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

המשיבה מסרה נספר גרסאות בנוגע לאלכוהול ששתתה עובר לתאונה – בין הכחשה מוחלטת, דרך הודיה בשתיית בקבוק בירה עם חברים ולבסוף, הודיה בשתיית כמות קטנה של ליקר, עם חברה בביתה.

המשיבה מסרה תשובות תמוהות בחקירתה ולא שיתפה פעולה באופן מלא עם החוקר.

ב"כ משיבה לא חלק על קיומן שלראיות לכאורה, אך טען לכרסום בראיות, נוכח בעיות בציר הזמנים, אך, בשלב זה של הדיון, די בדו"חות הפעולה, המזכרים, תוצאות מבחני הביצוע, פלטי בדיקת ה"ינשוף" ואף בדברי המשיבה עצמה, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתה של המשיבה בדין.

מסוכנות

מסוכנותה של המשיבה נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברה התעבורתי.

בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נגד רז גוליו, קובע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

המשיבה נוהגת משנת 1993 ועברה התעבורתי תקין וכולל 3 הרשעות קודמות בלבד, האחרונה משנת 2011.

עם זאת, מסוכנות המשיבה נלמדת גם מהעבירה המיוחסת לה, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה".

בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל, נאמר:

תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

"מי שמתיר לעצמו לנהוג במצב כזה (שיכרות – י.א.) מעיד על עצמו שנהיגתו מסכנת את הציבור" (ראו: בש"פ 6406/04 איסוג ספנייב נ' מ"י (לא פורסם); וכן ע"פ 5002/99 בן איסק נ' מ"י, (פ"ד מט(4) 163)".

"כאמור, הטעם העומד ביסוד הפסילה המנהלית הוא כפול: בראש ובראשונה, העברת מסר הרתעתי לציבור והשנייה, טיפול מיידי במסוכנות של הנהג אשר חטא בביצוע העבירה".

בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט מודריק:

כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים".

המחוקק הביע דעתו לגבי המסוכנות הנשקפת מעבירה של נהיגה בשכרות, בעונש החובה שקבע בצידה.

מכאן אנו למדים כי הן המחוקק והן בית המשפט העליון, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך ומצדיקה הרחקת הנהג מהכביש, גם טרם הרשעתו.

במקרה שבנדון, נוכח כמות האלכוהול הגבוהה והחריגה שנמצאה, לכאורה, בגופה של המשיבה והתנהגותה, הרי שלא ייתכן חולק כי המשיבה היוותה סכנה של ממש לציבור עוברי הדרך ואך בנס, לא הסתיים האירוע בחבלות גוף.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתה המנהלית של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של 10 חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

בתום התקופה, אם לא יסתיימו ההליכים בעניינו של המשיבה, תוכל המבקשת לעתור להארכה נוספת של הפסילה המנהלית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ו, 16 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.