1. זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 22.3.15 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת 1 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1. עלות תיקון הרכב 4,046 ₪.

2. שכ"ט שמאי 600 ₪.

3. טרחה ובזבוז זמן 500 ₪.

5,156 ₪.

התובע טעון שהנתבעת לא שמרה מרחק ולכן התנגשה ברכבו מאחור, כאשר עצר את רכבו ברמזור אדום בצומת פולג בנתיב שמאל.

אין מחלוקת על כך שהייתה התנגשות בין כלי הרכב וזאת מכיוון שרכב הנתבעת:

"נשק" לרכבו של התובע מאחור במהירות אפסית כאשר לא נגרם נזק הן

לרכב התובע והן לרכב הנתבעת, יש לציין שלרכב התובע היו נזקים קודמים

ברכב שאינם קשורים לתאונה"

(כתב הגנה סעיף 3)

2. לפי טענת התובע:

"שמעתי בום, שמעתי רדיו. האוטו זז קדימה".

כלומר לא דובר ב"נשיקה".

באשר לגובה הנזק, התובע הסתמך על דו"ח השמאי, שבדק את הרכב ב-23.3.15.

3. עמדת הנתבעות היא שלא יתכן שהנזק שתוקן בפועל על סמך חוות דעת השמאי נגרם בתאונה וזאת ממספר טעמים.

1. בתמונה של רכב התובע בעת התאונה לא מגלה לכאורה נזק כלשהוא.

2. רכב הנתבעת נמוך מרכב התובע ולכן מקום הפגיעה הוא מתחת לטמבון האחורי. לכן הנזק שהתובע טוען לו אינו קשור עם התאונה.

4. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1. אין ספק שהנתבעת התרשלה ולא שמרה מרחק.

לכן עליה לשאת בנזקי התובע.

2. לא אחד קורה בתאונות פח מול פח שלא ניתן להבחין בנזק בעת התאונה.

כמו כן ידוע הדבר שהפוגע (במקרה דנן הנתבעת 1) תמיד נוטה לגמד את הנזק שהוא גרם.

3. לעומת זאת, ידוע לבית המשפט לפעמים ממהרים שמאים להחליף חלקים במקום לתקנן – מדיניות שמתאימה אף למוסכים.

4. באשר לגרסאות בעלי הדין, שוכנעתי שלא דובר בהתנגשות משמעותית.

5. במקרה דנן, לאור כלל הראיות שוכנעתי שהשמאי הטיב עם התובע כאשר קבע שיש להחליף את הטמבון ולספק לו חלק מקורי (על אף שהרכב 5 שנים על הכביש).

לאור כך אני רואה לנכון להפחית 75% מהוצאות התיקון.

לכן נזקי התובע הם כדלקמן:

1. תיקון 1,012 ₪.

2. שמאות 600 ₪.

1,612 ₪.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד – לשלם לתובע 1612 ₪ תוך 30 יום מהיום. אם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום הגשת התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ו, 23 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.