לפני בקשה לפסול את המשיב לנהיגה עד תום ההליכים בעניינו.

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגת רכב בשכרות מכוח סירוב להיבדק בבדיקת נשיפה. במקביל הוגשה בקשה זו.

2. יצוין כי המשיב הגיש אף הוא בקשה, לקיצור הפסילה המנהלית שהוטלה עליו, אולם במסגרת הדיון משך ב"כ המשיב בקשה זו וההליך התמקד רק בבקשת המבקשת להארכת הפסילה.

3. ב"כ המבקשת טוען כי קיימת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. מן המשיב נדף ריח ( קל) של אלכוהול. התרשמות עורך הבדיקות הייתה כי המשיב מצויה בהשפעת אלכוהול קלה. בעת ביצוע בדיקת הנשיפה, התרשם הבודק כי המשיב מסכל את הבדיקה בכך שהוא פולט אוויר מצדי פיו ולא אל פיית המכשיר, הגם שמשמעות הסירוב הוסברה למשיב. לטענת ב"כ המבקשת, פלטי הנשיפה שהוצגו תומכים בטענת הבודק שכן עולה מהם כי הלכה למעשה לא ביצע המשיב כל נשיפה ולו בנפח מינימאלי במהלך הבדיקה. עברו התעבורתי של המשיב כולל עבירות בטיחות ובהן נהיגה ברכב לא תקין, סטייה מנתיב, אי ציות לתמרור 302 ונהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף.

4. ב"כ המשיב טוען כי קיימת חולשה בראיות המבקשת. בפלט הנשיפה של המשיב קיימת חתימת זמן בנוגע לנשיפה הראשונה אך לא ביתר הנשיפות. ע"פ מסמכים, פירוש החיווי "עבר הזמן" בתום הבדיקה פירושו כי על הבודק לבצע בדיקה חדשה; דבר שלא נעשה. עוד נאמר כי אין תיעוד מסודר של החלפת פיות במכשיר ולא ניתן לדעת מתי הוסברה למשיב משמעות הסירוב להיבדק. ב"כ המשיב טוען כי היה על הבודק להסביר למשיב את משמעות הסירוב ורק לאחר מכן לקבל התייחסות אם ברצונו של המשיב לבצע את הבדיקה. טענה נוספת, עקרונית, היא טענה לפגיעה בשוויון או טענת אכיפה בררנית. נטען כי במחוזות אחרים בארץ לא מוגשות בקשות דומות להארכת הפסילה במקרים של תיקי נהיגה בשכרות מכוח סירוב. בשולי הדברים נטען כי הרישום בחומר החקירה כאילו רעייתו של המשיב הגיעה על מנת לקבל לרשותה את הרכב בו נהג המשיב היא שקרית. לאור זאת מבוקש לדחות את הבקשה ולחלופין לסווג את הפסילה כך שזו תסווג לנהיגה על משאית על מנת למנוע פגיעה במטה לחמו של המשיב עוד בטרם הוכרע דינו.

דיון והכרעה

5. כאמור, ב"כ המשיב מעלה מספר טענות המצדיקות דחיית הבקשה. לאחר ששקלתי טענות אלה מצאתי לדחותן מן הטעמים הבאים:

6. אכיפה בררנית: כידוע, טענה לאכיפה בררנית לא ניתן לטעון בעלמא אלא יש להוכיח עניין זה. בשלב זה, וכל עוד עסקינן בטענה בעלמא, אין בידי לקבל את הטענה לצורך ההליך. מעבר לכך, מעיון בפסיקה עולה כי לפחות מחוז נוסף בישראל מקיים מדיניות דומה של הגשת בקשות לפסילה עד תום ההליכים בתיקי שכרות וזאת כעולה מהחלטת בימ"ש העליון בבש"פ 4438/14 נאג'י נ' מדינת ישראל (7.7.14) שם נדון הליך דומה במחוז הדרום.

7. החלפת פיות : סעיף 6 לדוח בדיקת שכרות באמצעות ינשוף מציין כי "נעשה שימוש בפייה חדשה עבור כל נשיפה שבוצעה". די בכך בשלב זה כדי להדוף את טענת ב"כ המשיב בהקשר זה.

8. אי מתן הסבר מספק ביחס למשמעות הסירוב: גם טענה זו דינה להידחות. בהזמנה לדין צוין ( בפרק "הנסיבות") כי מפעיל הינשוף הסביר למשיב על משמעות הסירוב בביצוע הבדיקה והעונש הקבוע בחוק והוקרא למשיב סעיף 8 לדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות. המשיב חתם כי הוא מבין את משמעות הסירוב ומסכים לביצוע הבדיקה אך הלכה למעשה וכפי שפירט הבודק במסמכים אותם ערך, לאחר שהדגים למשיב כיצד יש לבצע את הבדיקה לא ביצע המשיב את הבדיקה כנדרש והוציא אוויר מן הצדדים ולא לפיית המכשיר. מרצף זה עולה כי תחילה הוסברה למשיב משמעות הסירוב והודגם ביצוע הבדיקה ולאחר מכן ביצע המשיב את הבדיקה, לכאורה באופן המסכל קבלת תוצאה. הנה כי כן, הוסברה למשיב משמעות הסירוב, התקבלה עמדתו ביחס לביצוע הבדיקה ( הסכמה) אך בפועל סיכל המשיב, לכאורה, את ביצוע הבדיקה. אני סבור כי די בכך כדי לדחות טענה זו.

9. טענה שקרית במסמכים: טענת ב"כ המשיב לפיה לא אשתו של המשיב היא שהגיעה על מנת לקבל לרשותה את הרכב בו נהג המשיב טרם הוכחה והמקום להוכחתה – כמו גם הקביעה ביחס להשלכה שיש להוכחתה על יתר ראיות המאשימה הנוגעות לאישום – היא במסגרת התיק העיקרי ולא בבקשה זו.

10. " הזמן עבר" –עם חלוף הזמן לביצוע הבדיקה נדרש הבודק, ע"פ ההנחיות, לבצע בדיקה חדשה . מן המסמכים עולה כי בשלב מסוים הפסיק המשיב לשתף פעולה עם הבדיקה הגם שהותרה כי תירשם לו הזמנה לדין בגין סירוב להיבדק ויצא לעשן. ללא שיתוף פעולה מצד המשיב, לכאורה, לא ניתן היה לבצע בדיקה חדשה וזאת לאחר ביצוע בדיקת הנשיפה בה עוסק הפלט הקיים בחומר הראיות.

11. היעדר חתימת זמן במחזור נשיפה שני: מעיון בפלט המצוי בחומר החקירה עולה כי הגם שקיימת חתימת זמן ביחס לבדיקה (התחלה: 00:01; סיום: 00:03) וכן בנוגע לתחילת מחזור נשיפה ראשון (00:01) אין חתימת זמן דומה ביחס למחזור הנשיפה השני. בסוף הפלט נרשם החיווי "מדידה לא תקינה" "תוצאה סופית: הזמן עבר". בשני מחזורי הנשיפה שבוצעו אין כל נפח נשיפה ואין כל ציון זמן לנשיפה ( שלכאורה לא הייתה). לא הוכח ולו לכאורה כי אי ציון חתימת הזמן בעת תחילת מחזור הנשיפה השני נובע מפגם במכשיר או מהפעלתו באופן לא מיומן וראוי. לפיכך, ובהינתן פלטי בדיקה עצמית תקינים, אני סבור כי ראוי כי הסיבה לאי ציון חתימת זמן במחזור הנשיפה השני תתברר במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב זה.

12. מכאן אפנה לדון בטענות המבקשת. מן המסמכים בתיק החקירה עולה כי השוטר הריח ריח אלכוהול קל מן המשיב, הופעתו של המשיב הייתה מסודרת ותגובותיו ענייניות. התרשמות השוטר הייתה כי המשיב מצוי בהשפעת אלכוהול קלה, הגם שהמשיב סירב לבצע בדיקת מאפיינים. עיינתי בגיליון הרשעותיו של המשיב והגם שאינני מקל ראש בהרשעות בעלות גוון בטיחותי אינני סבור כי ניתן לומר כי למשיב עבר מכביד או כי מעבר זה עולה כי המשיב הינו נהג מסוכן. אין חולק כי עבירה של נהיגה בשכרות מקימה חזקת מסוכנות ללא קשר לגילו, עברו או מצבו של הנוהג בשכרות ( ראו: ב"ש 90192/07 רדליך נ' מ"י (אושר בבש"פ 1965/07). יחד עם זאת, לא הרי מסוכנות הנשקפת ממי שנראה הלום אלכוהול, אינו מגיב עניינית אלא באופן פרוע וכיו"ב כהרי מי שלהערכת הבודק מצוי בהשפעה קלה בלבד של אלכוהול. המסוכנות נותרת בעינה אולם מידתה צריכה לבוא לידי ביטוי במידת הסיכון שמציב הנהג השיכור בעצם נהיגתו וכפועל יוצא – במשך הזמן שיש להרחיקו מן ההגה על מנת להגו על ציבור המשתמשים בדרך. במקרה שלפני, נוכח עבר לא מכביד והתרשמות מקיומה של השפעת אלכוהול קלה בלבד אני סבור כי הבקשה בדין יסודה. עם זאת, אני סבור כי נכון יהיה לקצוב את משך הפסילה בנסיבות המקרה ל-2 חודשים החל ממועד הפסילה המנהלית וכך אני מורה. המזכירות תסגור תיק בפ"מ 63-07-15.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.