1. המבקש עותר לביטולו של פסק דין מיום 29.12.2005 שניתן בהעדר הגנה, וכן לעיכוב הליכי ההוצל"פ ולהסרת המגבלות שניתנו בתיק ההוצאה לפועל הרלוונטי עד למתן החלטה אחרת בתיק דכאן. בקשות המבקש הוגשו ביום 2.7.2015, בחלוף כעשר שנים מיום מתן פסק הדין.

2. לטענת המבקש, טרם ניתן לו יומו בבית המשפט וביטולו של פסק הדין מבוקש מחמת תרמית המשיב. פסק הדין הוצא בתרמית שכן חתימת המבקש זויפה בחוזה השכירות שהוגש כראיה שכן המבקש מעולם לא חתם על גבי חוזה השכירות. גם החתימה על גבי אישור המסירה החתום שהומצא לבית המשפט אינה של המבקש ולכן מבוקש לזמן את החברה לאיתורים ומסירות לדין על מנת לחקור את המוסר אודות החתימה. לדידי המבקש, בחר התובע להגיש את התביעה לבית המשפט דכאן על מנת להקשות עליו שכן הנכס נשוא הדיון מצוי בחיפה והצדדים גם הם והחוזה אף הוא אמור היה להיעשות בחיפה ומשכך מבקש כי יועבר הדיון לבית המשפט השלום בחיפה. המבקש מוסיף כי כאשר כתב התביעה לא הומצא כדין לבעל הדין ומטעם זה לא הוגש כתב הגנה, כמו במקרה דכאן, מתבקש ביטול מחובת הצדק. מכל מקום לבית המשפט שיקול דעת אם לבטל את ההחלטה. המבקש טוען לסיכויי הגנה טובים אם יינתן לו יומו בבית המשפט.

3. עיינתי בבקשה ונחה דעתי כי דינה להידחות מכל וכל אף בטרם קבלת תגובה; הטענה לתרמית בקבלת פסק הדין נטענה בעלמא וכנגד המסמכים הרלוונטיים מהם עולה בבירור כי חתימת המבקש אינה מופיעה על גבי אישור המסירה והסכם השכירות שצורף לכתב התביעה כלל. המשיב התייחס בכתב התביעה להעדר חתימתו של המבקש על הסכם השכירות, וטען כי המבקש, אשר שכר את הנכס לא השיב את החוזה חתום. מאידך הוצג אישור חתום בחתימת המבקש כראיה לקבלת תכולת הדירה שהושכרה כנטען. המבקש לא טען מאומה לעניין מסמך זה.

4. חתימתו של המבקש אף לא מופיעה על גבי אישור המסירה. בפרט ע"פ תצהיר המוסר לאחר שלושה ביקורים בכתובתו של המבקש הודבק כתב התביעה על דלת ביתו של המבקש ולאחר שאומתה כתובת מגוריו עם משפחת חורש, ולאחר חקירה ודרישה בדבר כתובת המבקש באמצעות משרד חקירות. בהתאמה, במקום בו נדרשת חתימת המקבל נרשם "הודבק", בלא חתימה כלל. המבקש לא טען כי לא הודבק כתב התביעה על דלת ביתו ו/או כי לא קיבלו לידיו, ומאידך ע"פ אישור המסירה ותצהיר המוסר הומצא כתב התביעה לידיו כדין. חרף זאת לא הוגש מטעמו כתב הגנה במועד. לאור האמור הרי שאין כל עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק וממילא נשמט היסוד לטענת התרמית שנטענה.

5. המבקש לא הציג כל הסבר למחדלו, ולא טרח להציג כל קו הגנה ואף לו טענת הגנה אחת גם במסגרת הבקשה. שלא לומר לא הגיש כתב הגנה במועד ואף לא בד בבד עם הגשת הבקשה. בסופו של יום טענתו לסיכויי הגנה טובים נטענה בעלמא, כך שגם לגופו של עניין ומטעמים שבשיקול דעת בית המשפט לא מצאתי כל עילה להורות על ביטול פסק הדין.

6. לא למותר להוסיף כי מדובר בבקשה שהוגשה כעשר שנים מיום מתן פסק הדין, שעה שהמועד להגשתה ע"פ תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הנו בתוך 30 יום מיום שניתנה. המבקש לא הגיש כל בקשה להארכת מועדים וממילא לא הציג ולא טעם מניח את הדעת לקבלת הבקשות בחלוף כעשר שנים ממועד מתן פסק הדין. כאמור המבקש לא הצביע על כל טענת הגנה ראויה לא כל שכן טענת הגנה כלשהי ומכלל טעמים אלו, הנני מורה על דחיית הבקשות שבכותרת גם יחד.

7. למען הסר ספק, טענות המבקש בבקשתו אך מחזקות את המסקנה כי לבית המשפט דכאן הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה ובבקשה.

הבקשות תדחנה. פסק הדין יוותר על כנו. לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.