1. לפניי תביעה על סך 18,909 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת.

2. העובדות הצריכות לעניין ואשר אינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן:

בזמנים הרלבנטיים היה התובע בעליו של רכב מסוג אלפא רומאו, מ.ר 17-999-50, שנת ייצור 2002 (להלן: "הרכב"). רכבו של התובע טופל לאורך שנים במוסך של הנתבעת.

ביום 1.8.13, עת נהג התובע ברכב, נדלקה אחת מנורות האזהרה והרכב הושבת. באותו יום הביא התובע את הרכב למוסך הנתבעת באמצעות גרר. הנתבעת אבחנה את הבעיה ומסרה לתובע כי מדובר בבעיה בתיבת ההילוכים של הרכב. נמסר לתובע כי עלות תיקון התקלה הינה 10,747 ₪. התובע שילם את עלות התיקון בו ביום (להלן: "התיקון הראשון").

ביום 8.8.13 הוחזר הרכב לתובע לאחר תיקונו.

ביום 30.9.13 שוב נדלקה נורת האזהרה וניכרו אותם תסמינים בהם לקה הרכב לפני הטיפול הראשון. בו ביום הובא הרכב באמצעות גרר למוסך ותוקן בשנית (להלן: "התיקון השני"). הרכב הושב לתובע ביום 28.10.13 והתובע נדרש לשלם סך 4,396 ₪. התובע שילם סכום זה למוסך.

ביום 7.2.14 התרחשה שוב תקלה, במסגרתה הופיעו אותם תסמינים בדמות נורת אזהרה שנדלקה והשבתת הרכב והרכב הובא למוסך בשלישית לצורך אבחון ותיקון. לאחר ביצוע התיקון נדרש התובע לשלם לנתבעת סכום נוסף בסך 1,917 ₪. התובע טען, כי שילם הסכום הנדרש בלית ברירה, שכן הנתבעת הודיעה לו כי ללא תשלום הסכום שנדרש לא ישוחרר הרכב לידיו (להלן: "התיקון השלישי").

3. התובע טען בכתב התביעה, כי לאחר שעיין בחשבונית התיקון השלישית הבין, כי למעשה לא היה צורך בתיקונים הקודמים שנעשו וכי שני התיקונים הראשונים לא פתרו את התקלה. התובע טען, כי התקלה אשר אובחנה ע"י המוסך בשני התיקונים הראשונים כבעיה בגיר הייתה למעשה תקלה במצמד הרכב וכי תקלה זו תוקנה רק בתיקון השלישי. התובע טען, כי ניתן היה להגיע לאותה תוצאה בטיפול אחד זול משמעותית מהטיפולים שנעשו בפועל.

התובע טען, כי למעשה הוציא מכיסו סך כולל של 17,060 ₪ עבור שלושה טיפולים, שכולם, למעט האחרון, לא צלחו ולא היו נחוצים, כאשר סכום זה היווה 50% מערך הרכב באותו זמן. התובע הוסיף, כי אילו ידע כי יהא עליו לשלם סכום כה גבוה עבור מסכת טיפולים ארוכה ומייגעת, בוודאי שהיה בוחר באלטרנטיבה יעילה יותר.

4. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי ביום 1.8.13, עת הגיע רכב הנתבע לתיקון הראשון במוסך, נבדק הרכב באמצעות מחשב דיאגנוסטיקה ומממצאי הבדיקה עלה כי קיימת תקלה בתיבת ההילוכים.

בכתב ההגנה הוסבר כי תיבת ההילוכים היא מערכת המורכבת ממספר רב של רכיבים כגון: משאבת שמן, יחידה רובוטית, צובר שמן, מצמד וכו'.

התיקון הראשון אושר ע"י התובע במלואו מראש ובמהלכו הוחלפו החלקים כדלקמן:

צובר שמן בתיבת ההילוכים (894.60 ₪)

משאבת שמן במנגנון הרובוטי של תיבת ההילוכים (4,909.46 ₪)

וכן הוחלפה יחידה רובוטית משופצת (3,500ש"ח).

באשר לתיקון השני - הנתבעת טענה, כי כאשר הגיע התובע בפעם השנייה נבדק הרכב שוב באמצעות מחשב דיאגנוסטיקה ואז הוברר כי יש להחליף את היחידה הרובוטית המשופצת שהותקנה בתיקון הראשון ולהתקין במקומה יחידה רובוטית אחרת.

הוצע לתובע להחליף את היחידה הרובוטית ליחידה רובוטית מפירוק (קרי: יחידה תקינה שפורקה מרכב אחר), אשר עלותה הייתה כ – 12,000 ₪ לא כולל מע"מ. הואיל ומדובר בהחלפה חוזרת של היחידה הרובוטית, הובטח לתובע כי יזוכה בגין הסכום ששילם עבור היחידה המשופצת שהותקנה בתיקון הראשון, דהיינו בסך של 3,500 ₪. הודגש, כי הובטח לתובע זיכוי רק בגין עלות היחידה המשופצת בלבד ולא בגין עלות כל התיקון הראשון, כנטען ע"י התובע.

הנתבעת טענה, כי זיכתה את התובע בסך 3,500 ₪ ובשל כך נדרש התובע לשלם רק 4,396 ₪ כולל מע"מ עבור התיקון השני.

באשר לתיקון השלישי - נטען כי התקלה שהתגלתה ברכב אינה אותה תקלה שהתגלתה בתיקונים הקודמים, אלא מדובר בתקלה במצמד הרכב ותקלה זו תוקנה.

5. בדיון היום חזרו הצדדים על טענותיהם.

כמו כן, התובע הגיש לבית המשפט תמלול של שיחה שנערכה בינו לבין מנהל השירות של הנתבעת – מר דוד בוזגלו, עת הובא הרכב בשנית למוסך. התובע טען, כי תמלול השיחה מוכיח את טענתו כי מר בוזגלו התחייב בפניו כי יזוכה בגין מלוא הסכום ששולם עבור התיקון הראשון.

מר בוזגלו העיד בבית המשפט ובעדותו הבהיר כי בתיקון הראשון הוחלפו מספר רכיבים ולא רק היחידה הרובוטית. מר בוזגלו העיד, כי הואיל ונמצא בתיקון השני כי יש להחליף את היחידה הרובוטית בשנית, התחייב בפני התובע כי התובע יזוכה בסך 3,500 ₪ , שהוא עלות היחידה הרובוטית שחוייבה בתיקון הראשון.

מר בוזגלו העיד עוד, כי בתיקון השני הורכבה ברכב התובע יחידה שהינה יבוא מפירוק, שעלותה 12,000 ₪ וכי התובע גם לא חויב במסגרת התיקון השני בגין עבודות. עקב כך, הסביר מר בוזגלו כי בסופו של יום חויב התובע בגין התיקון השני בתשלום נוסף של 4,396 ₪ בלבד.

מר בוזגלו נחקר בחקירה נגדית ע"י התובע ונשאל מדוע אמר לתובע כי אינו נדרש להוסיף כרגע סכום נוסף והסביר, כי התכוון בדבריו לכך שהתובע לא נדרש להוסיף כל סכום נוסף בגין רכיב העבודה, דהיינו, לא נדרש להוסיף כל סכום שהוא מעל 12,000 ₪ (שהוא עלות הרכיב עצמו).

יש לציין, כי מר בוזגלו הבהיר כי מערכת הגיר בנויה ממספר רכיבים, אשר תקלה בהם יכולה להצמיח את אותם תסמינים ועל אף שבשלושת התקלות דובר באותם תסמינים, הרי שהתקלה השלישית הייתה תקלה שונה במערכת הגיר.

6.אציין, כי בתום הדיון הודה התובע כי בסופו של דבר, אין לו כל דרך לדעת מה הייתה התקלה ברכבו והאם התקלה טופלה כדבעי. התובע הוסיף עוד, כי אילו ידע שתיקון התקלה יתמשך זמן כה רב, יתכן והיה מתנהל אחרת.

דיון:

7. הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות  אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה".

משמעות כלל זה היא, כי בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית, יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת. על התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח את תביעתו מעבר למאזן ההסתברות, היינו מעבר לסבירות של 50%. מדובר בכלל ראוי, מוצדק ויעיל המשקף את התפיסה הבסיסית שלפיה תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע את מערכת העובדות הצריכה להכרעה השיפוטית וליישם עליה את הדין המהותי.

(ראה לענין זה:  יעקב קדמי, "על הראיות" (חלק רביעי), 2009, עמ' 1724 וכן דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל חיפה נ' עדן מלול (פורסם בנבו)).

8. האם הוכחה רשלנות של הנתבעת?

ברכב התובע אירעו 3 תקלות אשר בגינן הובא הרכב לטיפול במוסך.

התובע לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו אשר יש בה כדי להוכיח טענתו כי האבחון בשני הטיפולים הראשונים היה שגוי וכי הטיפול אשר בוצע ע"י מוסך הנתבעת היה טיפול רשלני. כאמור לעיל, גם התובע עצמו הודה בכנות בסוף הדיון כי אין לו מושג מה הייתה סיבת התקלות והאם הטיפול ברכב היה טיפול נכון או רשלני.

התובע הסיק מתוך החשבונית השלישית כי מדובר היה בכל התיקונים באותה תקלה במצמד ולכן סבר כי מדובר ברשלנות של הנתבעת בתיקון התקלות הקודמות. מאידך, מר בוזגלו הבהיר בעדותו כי בתיקון השלישי היה מדובר בתקלה שונה, אשר העלתה אותם תסמינים. עדותו של מר בוזגלו לא נסתרה.

משכך, התובע לא הרים את הנטל כדי להראות כי מדובר בטיפול רשלני של הנתבעת בשני התיקונים הראשונים.

בשולי הדברים אומר, כי אכן מדובר בהשתלשלות עניינים שארכה מספר חודשים ואשר בגינה סבל התובע אי נוחות רבה. אך בסופו של יום, התובע לא הוכיח כי נפל פגם בטיפולים שביצעה הנתבעת ברכבו. עצם העובדה כי הטיפול ברכב התובע התמשך לאורך זמן אין בו לכשלעצמו כדי ללמד על רשלנות של הנתבעת בטיפול ברכב. כפי שמצאתי דלעיל, רכיב היחידה הרובוטית המשופץ, שהותקן בטיפול הראשון ואשר נמצא כי אינו תקין והיה צורך להחליפו בשנית, זוכה במסגרת התיקון השני.

9. האם הובטח לתובע זיכוי בגין מלוא התשלום עבור התיקון הראשון?

התובע הסתמך על תמליל שיחה שנערכה בינו לבין מר בוזגלו במועד התיקון השני, במסגרתה, לפי הנטען על ידו, הובטח לו זיכוי בגין מלוא הסכום ששולם על ידו למוסך בטיפול הראשון.

על מנת לבחון מה הובטח לתובע במסגרת אותה שיחה, אצטט את הדברים כפי שהובאו בתמלול:

"ניר: זה ניר, יכול לדבר?

דוד: כן

ניר: אה... דבר טוב לא שמעתי מקודם מה... בוא נתחיל מהתחלה, הט... מה שעשינו בגיר... השיפוץ,

דוד: אתה מקבל זיכוי,

ניר: מקבל זיכוי,

דוד: כן, בוודאי,

(דקה 01:12)

ניר: OK, מה, לא היה טוב לדעתך? משהו שהיה דפוק? מה מה... מה לדעתך,

דוד: ניסינו להציל את הרובוט שלך לא הלך כנראה הוא שחוק בפנים

ניר: OK, אחרי שזיכינו מה המצב שלנו?

(שתיקה של שתי שניות, דקה 01:28)

דוד: מה זאת אומרת?

ניר: אחרי שזיכינו אתה רוצה לשים, אתה רוצה לשים בעצם משהו מפירוק שהוא במצב בסדר נראה לך?

דוד: אני לא יודע

ניר: א...

דוד: אני אמרתי לך כל הזמן פירוק זה פירוק, חדש עולה 20 ומשהו אלף שקל, נכון שאתה לא רוצה?

ניר: כן, ברור, השאלה... OK, אז אתה אומר פירוק זה בערך יוצא אותו סכום? יותר זול אפילו,

דוד: פירוק זה 12 אלף שקל א... זה המחיר הכי טוב שהשגתי

ניר: 12 אלף שקל, זאת אומרת אתה אומר אני לא צריך להוסיף משהו כרגע,

דוד: לא לא לא...."

10. עיון מדוקדק בתמלול מלמד, כי השיחה בתמלול התמקדה ביחידה הרובוטית בלבד ולא במלוא התיקון שבוצע בפעם הראשונה ברכב התובע ועובדה זו עולה בקנה אחד עם עדותו של מר בוזגלו באשר לדברים שנאמרו על ידו בשיחה.

עדותו של מר בוזגלו גם נראית בעיניי הגיונית שהרי במסגרת הטיפול הראשון בוצעו תיקונם במספר חלקים של הרכב, רכיבים אשר נותרו תקינים עת הרכב הובא לתיקון השני. משכך, אין כל סיבה כי יובטח לתובע כי יזוכה בגין כל עלות התיקון הראשון.

נוכח האמור, אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי הובטח לתובע זיכוי בסך 3,500 ₪ בלבד, שהוא עלות היחידה הרובוטית עליה שולם בתיקון הראשון וכי סכום זה הופחת מחשבונית התיקון בתיקון השני.

11. לאור כל האמור לעיל- התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום

המזכירות תשלח פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ו, 18 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.