בקשתו של המבקש מס' 1 לעיכוב ביצוע גזר הדין איננה רלוונטית עוד, לאחר שעונשו עוכב על ידי בית המשפט העליון.

המשיבה מתנגדת לבקשתו של המבקש מס' 2, לעכב את ריצוי העונש, לתקופת החג הקרוב, בטענה כי בית המשפט המוסמך לעכבו הוא בית המשפט העליון, אליו פנה המבקש בבקשה למתן רשות ערעור.

על פי ההלכה, (ע"פ 11404/04 דוויק נ' מדינת ישראל, פד נט(4), 145(26/12/2004),

"... מאותה עת שמוגשים ערעור או בקשת רשות ערעור לבית משפט זה לעניין פסק הדין עצמו, לא ניתן עוד להגיש ערעור נפרד המכוון אך ורק לגבי עיכוב הביצוע (המ' 95/77 אברון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 221; אולם ראו, המ' 132/81 פיטוסי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2) 817). הפרקטיקה

הנוהגת במקרה שכזה, וכך ראוי הוא, שהמעוניין בעיכוב ביצוע יפנה בבקשה, כחלק מן

הערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק הדין".

הבקשה שבפני איננה לעכב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור, שאז הסמכות לדון בה הייתה נתונה לבית המשפט העליון, משהוגשה בקשה למתן רשות ערעור.

למרות האמור, משהמבקש לא פירט בבקשתו האם הגיש בקשה דומה לבית המשפט העליון, לעכב ביצוע העונש, אינני נעתרת לבקשה. יתרה מכך, העובדה שהחג יחול בתקופה זו הייתה ידועה כבר בעת מתן פסק הדין ב- 5.4.16 ולבקשת הסנגור עוכב ביצוע העונש למשך 60 יום.

משום שהמועד להתייצבות המבקש על פי פסק הדין נקבע להיום, אני מורה כי עליו להתייצב עד ליום 7.6.16 לריצוי המאסר.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ו, 05 יוני 2016, בהעדר הצדדים.