1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 20.4.16, ולהאריך את המועד להגשת כתב הגנה.

רקע עובדתי:

2. ביום 9.7.15, הגיש התובע תביעה בגין נזק גוף שאירע לו בתאונה מיום 17.8.14.

3. ביום 13.1.16 נמחקה התביעה מחוסר מעש.

4. ביום 15.2.16, הוריתי על ביטול מחיקת התביעה מחוסר מעש, ואישרתי ארכה להגשת הגנה לתקופה של 30 ימים.

5. ביום 22.3.16 הוריתי, כי ככל שלא יוגש כתב הגנה עד יום 4.4.16, תימחק התביעה מחוסר מעש.

6. התובע הגיש בקשה למתן פסק דין, וביום 20.4.16, ניתן על ידי פסק הדין במסגרתו קבעתי, כי לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, ובתצהיר להוכחת נזק על נספחיו, ובהיעדר הגנה מטעם הנתבעים, אני מאשרת את הפסיקתא המצורפת ונותנת לה תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין").

7. ביום 22.4.16 הוריתי, בין היתר, על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה לביטולו.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, שוכנעתי שיש להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין.

9. המבקשים, הלכה למעשה, לא טוענים בבקשתם, כי כתב התביעה לא הומצא להם כדין, אלא טוענים כי קודם להגשת התביעה התנהל בין הצדדים מו"מ במטרה לבדוק אפשרות להסדר, המו"מ הראשוני לא הבשיל לכדי הסדר, וביום 21.7.15 התקבל במשרדי המבקשת כתב התביעה, נשוא תיק זה, אלא שלטענתם פנתה המבקשת לב"כ המשיב בבקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה, וזו נתנה את הסכמתה, במידה וישנה הצעה ריאלית, ובהמשך, משהמו"מ לא הבשיל לכדי הסדר, ניסו הצדדים להגיע להסכמה בדבר מומחה רפואי מוסכם, תוך שהמבקשים ציינו בבקשתם את ההתכתבויות בין הצדדים, כאשר במכתב מיום 8.3.16, שנשלח לב"כ המשיב, הציעה המבקשת, כי בהיעדר הסכמה לעניין זהות המומחה, תפנה ב"כ המשיב לביהמ"ש בבקשה מוסכמת לקביעת זהות המומחה. לאחר מכתב זה, לא הייתה כל פנייה של ב"כ המשיב אל המבקשת, ולא נדרש ממנה להגיש הגנה במועד זה או אחר, ולהפתעתה, ביום 21.4.16, התקבל במשרדי המבקשת פסק הדין.

10. תהיינה הסיבות אשר תהיינה, שהעלו המבקשים בבקשתם בנוגע לאי הגשת כתב הגנה במועד, היה על המבקשים להגיש כתב הגנה במועד, או לחילופין בקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה, ולא להסתמך על מו"מ שהתנהל בין הצדדים, וכל זאת לא עשו המבקשים, ומשכך ובצדק ניתן כנגדם פסק דין בהיעדר הגנה.

11. כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכות בית המשפט לבטלו אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. באשר לביטול פסק-הדין משיקול הדעת, הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית-המשפט להכריע בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, עליו לשקול שני שיקולים : האחד – סיבת המחדל שבגינה לא הוגש כתב ההגנה, והשני – סיכויי ההצלחה בהליך, במידה ויבוטל פסק-הדין. קרי, סיכויי ההצלחה, כי ההגנה תתקבל. הפסיקה ייחסה את המשקל המכריע לשיקול השני, מתוך מטרה לדון בתביעות לגופן, לתת לכל בעל דין את יומו ולהגיע לחקר האמת, תוך ידיעה כי ניתן לפצות את הצד שכנגד באמצעות חיוב המבקש בהוצאות לטובתו (ראה בעניין זה: א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), עמ' 677-678)).

12. בענייננו, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה, הואיל ועל אף שקיים מחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד, לא שוכנעתי, כי מחדל המבקשים הוא כה חמור, עד כי מצדיק את נעילת שערי בית המשפט בפניהם. אומנם, יש להצר על כך שמחדל המבקשים הוא נדבך על נדבך, שכן לא התייחסו בבקשתם לסיכויי ההצלחה. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהמדובר בתביעה בגין נזקי גוף, הרי שלא ניתן להתעלם מכך, שהדבר טעון בירור עובדתי במסגרת הדיון גופו, שכן אין זה מן הנמנע שלאחר בירור עובדתי במסגרת הדיון גופו, הגם אם התביעה לא תדחה, יהיה בכך להשפיע על הסכום הפסוק, והותרת פסק הדין על כנו יכול ויזכה את המשיב בכספים שלא היה זכאי להם, ולכך בית המשפט לא ייתן יד.

13. התוצאה מכל האמור לעיל, שאני מבטלת את פסק הדין, בכפוף לתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לתובע בסך של 1,000 ₪ עד ליום 25.7.16. ב"כ התובע תודיע עד ליום 27.7.16, באם שולם הסכום האמור, שאם לא כן יוותר פסק הדין על כנו.

14. לאחר התשלום, יוגש כתב הגנה עד ליום 8.8.16. התיק יובא לעיוני ביום 15.8.16.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים, ולב"כ התובע בדיוור הרגיל.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ו, 04 יולי 2016, בהעדר הצדדים.