1. ביום 19.7.15 התקיים דיון בבקשתו של המבקש להחזרת רכב שנתפס על ידי המשיבה 1.
2. החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטתי מאותו היום, בה קבעתי כי ישנה תשתית ראייתית מספקת להוכחת הטענה, לפיה הרכב שימש לביצוע עבירה על ידי המשיב 2, וכי קמה עילה לחילוטו המצדיקה המשך תפיסת הרכב על ידי המשיבה 1. עוד נקבע בהחלטתי, כי הגם שהמבקש רשום כבעל הרכב במסמכים הרשמיים, לא ניתן לקבוע כי הוא אמנם בעל הרכב. משלא הוצג שוויו של הרכב, נמנעתי מלבחון אפשרות לשחרורו של הרכב בתנאים שיבטיחו קיום תכלית התפיסה, כפי שמצווה הפסיקה (ראו בש"פ 342/06 חברת לרגו עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).
3. זמן קצר לאחר תום הדיון ומתן ההחלטה המציא המבקש הערכת שווי של הרכב מתוך "מחירון לוי יצחק", ממנה עולה כי שווי הרכב הוא 34,000 ₪.
4. משהומצאה הערכת שווי של הרכב ניתן להורות על שחרורו בתנאים שיבטיחו את האפשרות לחלטו בתום ההליך הפלילי, אם יורשע המשיב 2 ויקבע כי הוא אמנם בעל הרכב.
5. בשלב זה, על אף שקיימת תשתית ראייתית לכך שהמבקש אינו הבעלים בפועל של הרכב, לנוכח עמדתו של המשיב 2 שביקש לשחרר את הרכב לידי המבקש, אורה כי הרכב ישוחרר לידי המבקש, המופיע כבעלים במסמכי הרכב וזאת אם יתקיימו התנאים הבאים:
6. המבקש יחתום על התחייבות על סך 20,000 ₪ שלא תבוצע כל עסקה ברכב.
7. יופקד סך של 14,000 ₪ או תופקד ערבות בנקאית באותו הסכום.
8. רכישת פוליסת ביטוח לרכב למשך שנה, אשר תחודש מדי שנה ועד תום ההליך המשפטי, שבה המשיבה 1 היא המוטב.
9. זכות ערר כחוק.
10. לנוכח העובדה כי החלטה זו ניתנת בהעדר הצדדים, אני מעכבת את ביצועה עד ליום 2.8.15.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.