10 יולי 2017

לפנינו תביעת התובע להכיר בליקוי בידיו, C.T.S דו"צ ופגימה במרפקים (להלן: "הליקוי") כפגימה על בסיס תורת המיקרוטראומה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

הרקע לתביעה וניהול ההליך

1. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה ביום 22.4.2014. הנתבע דחה את תביעות התובע ביום 12.3.2015 ומכאן התביעה שבפנינו.
2. בהחלטה מיום 8.7.2016 נקבעו הפלוגתאות הבאות בהליך: "האם הניח התובע תשתית למיקרוטראומה. האם יש קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו. האם השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".
3. ביום 03.1.2017 התקיימה בפנינו ישיבת הוכחות במהלכה נשמעה עדות התובע ועדותם של מר יעקב פלד ומר רוני אביב, שהגישו תצהירים מטעם התובע בהליך. הצדדים הגישו סיכומים בכתב מטעמם וכעת בשלה העת להכרעה.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים:

1. התובע, יליד 1950 עבד כמכונאי בחברת החשמל וזאת עד לשנת 2002 במהלכה מונה למנהל מחלקת טורבינות גז.
2. לטענת התובע לאורך השנים בעבודתו בחברת החשמל עבד בעבודות שיפוץ ותחזוק יחידות וביצוע עבודות שנתיות, פירוק תחזוקה ושיפוצים קלים. בשנת 2002 מונה למנהל מחלקה, אך גם לאחר המינוי המשיך לעבוד כאחד העובדים ולבצע עבודות אחזקה שוטפות עם צוות עובדים מצומצם.
3. העבודה דורשת הפעלת כח רב על ידיו ומרפקיו, הן בנשיאת הכלים והן בהפעלתם. מוסיף וטוען התובע כי במסגרת עבודתו מבצע הוא פעולות רוטיניות עם ידיו ומרפקיו, תוך כיפוף חלקי המתכת והידוק הברגים.
4. עוד טוען התובע כי במסגרת עבודתו עובד הוא עם מכשירים רוטטים כגון: פטישים, מקדחות, משחזות, פטישי קונגו ומכשירים פנאומטיים נוספים וזאת בממוצע של 6 שעות ביום.
5. מוסיף וטוען התובע כי העדים מטעמו תמכו בגרסתו בדבר אופן עבודתו ובדבר מספר השעות בהן הוא עובד עם כלים רוטטים.
6. בעקבות עבודתו סובל הוא מנימולים, אובדן תחושה באצבעות הידיים, כאבים בשתי כפות הידיים ובמרפקים. תיעוד רפואי שבידיו תומך בטענותיו כי יש להכיר בפגימתו כמחלת מקצוע.
7. לטענת הנתבע, לא מתקיימת בענייננו תשתית עובדתית להוכחת פגיעה מסוג מיקרוטראומה. בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה, הנושא בנטל ההוכחה להוכחת הקשר הסיבתי הוא התובע ולא עומדת לטובתו חזקת הסיבתיות כבתביעה בעילה של מחלת מקצוע. בענייננו לא הוצגו בפני בית הדין ראיות אשר יש בהן כדי לבסס את תביעת התובע לפי תורת המיקרוטראומה.
8. באשר לעבודת התובע לפני שנת 2002 טוען הנתבע כי בהודעת התובע בפני חוקר המוסד (נ/3) ציין כי מדובר בעבודה מגוונת הכוללת שימוש בכלים שונים בהתאם לצורך וכי מדובר בברגים מגדלים שונים. יש להעדיף, על פי הפסיקה, את דברי המבוטח בפני חוקר המוסד על אמירות מאוחרות שנאמרו בבית הדין. גם בעדותו של התובע בבית הדין לגבי תקופת עבודתו זו חזר התובע על כך כי מדובר בעבודה מגוונת וכי עבד עם כלים שונים בהתאם לצורך.
9. לטענת הנתבע מדובר בפעולות המורכבות מתנועות שונות, כאשר הרמת חלקים במשקל וצורה שונים, שונה מפירוקם או הרכבתם או תיקונם או תפיסתם או חיזוקם וכיו"ב. עוד ציין הנתבע כי מדובר בעבודות שלא התבצעו ברציפות, אלא בהתאם לצרכי העבודה. אחיזת התובע בכלים השונים והשימוש בהם, היה שונה אף הוא.
10. לא הוכח כי עבודת התובע עם כלים רוטטים הייתה מורכבת מתנועה מוגדרת החוזרת ונשנית באותן זוויות ובאותה תנוחה כהגדרת הפסיקה, כאשר העדים מטעמו של התובע בהליך חיזקו מסקנה זו. זאת ועוד, התובע לא הציג כל פרט טכני אודות הכלים הרוטטים הנטענים בסעיף 6 לתצהירו לא הומצאה ראשית ראיה לכך כי קיים רטט אשר מתאים להגדרת "רטט" בפריט 14 למחלת מקצוע או כל פרט, אחר אשר ניתן להסיק ממנו תשתית עובדתית.
11. לעניין עבודת התובע החל משנת 2002 טוען הנתבע כי בהודעת התובע לחוקר בנ/3 ציין לגבי תקופת עבודה זו כי עסק בעבודה משרדית בעיקר ולא בעבודה פיזית וניסיונו של התובע לשנות את אמירותיו בבית הדין לא עלה יפה. מר פלד, עד מטעמו, לא תמך בטענת התובע לפיה המשיך לעבוד באותה עבודה פיזית לאחר מינויו כמנהל מחלקה, כאשר עדותו באשר להצטרפות התובע לעבודות מורכבות של צוותי העבודה, אינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. כך גם לא נמצאה כל ראיה אובייקטיבית התומכת בטענת התובע בדבר עבודה משרדית בהיקף של 10% לעומת 90% עבודת שטח.
12. מוסיף וטוען הנתבע כי עברו הרפואי העשיר של התובע ממילא מנתק קשר סיבתי בין הפגימות - שממילא לא הוכחה תשתית למיקרו בגינן - לבין עבודת התובע.

דיון והכרעה

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.
2. בעב"ל 57714-11-12 המל"ל נ' אסתר נח, פס"ד מיום 22.12.14, קבע כבוד השופט איטח כי -

"על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי).

בהמשך נקבע כי -

"אשר לתשתית העובדתית נקבע כי על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים "פתאומיים", חוזרים ונישנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. לעניין זה נקבעו הכללים הבאים:

א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר".

ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". וכי:

"לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.

עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון 'מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים', בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.

משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.

אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת 'הגדרת הסיכון'; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו (ד"ר קובובי - רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה I עמ' 72)." (הדגשה הוספה – א.א.).

יחד עם זאת נקבע שבמקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, מתקיימת תשתית מספיקה לעילת המיקרוטראומה."

1. על רקע ההלכה ולאחר שמיעת עדויות התובע ושקילת כלל הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה לפיה לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של תשתית עובדתית הנדרשת לצורך מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין עבודתו לפגימות מהן הוא סובל בכפות ידיו ובמרפקיו. נפרט הכרעתנו.
2. בהודעתו בפני חוקר המוסד ציין התובע כי משנת 2002 הוא מועסק כמנהל מחלקה וכי מאז אותה שנה הוא כמעט ואינו עובד בעבודה פיזית אלא רק "פה ושם תורם לעבודה" ועד לשנת 2002 עבד כמו יתר העובדים שלו (עמ' 1 לנ/3, שורות 13-20). כאשר נדרש לתאר סדר יום עבודה, תיאר התובע כי עד לשנת 2002 היה מקבל סידור עבודה מהמנהל שלו, כפי שכיום מקבלים ממנו עובדיו, היה מגיע בבוקר למקום הנדרש ומשתתף בשיפוץ שנמשך בין חודש לחודשיים, 12 שעות ביום כולל נסיעות. העבודות שביצע כללו פתיחת ברגים בגדלים שונים בעזרת פטישי אויר לפי גודל הבורג, עבודה עם משחזות בגדלים שונים ועם כלי הרמה. התובע ציין כי מדובר בעבודה מגוונת מאוד (עמ' 2 לנ/3, שורות 15-20, עמ' 3, שורות 1-8).
3. התובע השווה את אופי עבודתו לעבודת מכונאי רכב, שבזמן שיפוץ המנועים עובד עם כלים שונים. בסיום הודעתו חזר התובע שוב על אמירתו לפיה כל תיאור העבודה התייחס עד לשנת 2002, תוך אמירה פוזיטיבית כי : "העבודה שלי משנת 2002 היא עבודה משרדית בעיקר".
4. בתצהירו פירט התובע כי עבודתו, החל משנת 1974, כללה עבודה עם מכשירים רוטטים בממוצע של כ 6 שעות ביום, כי מסגרת עבודתו מחייבת הפעלת כח רב על ידיו ומרפקיו: "הן בנשיאת והפעלת כלי העבודה והן במהלך העבודה עצמה הדורשת הידוק ברגים, כיפוף חלקי מתכת והרמת ונשיאת חלקי מכונות שונים" (סעיפים 6-7 לתצהיר).
5. עוד טען במסגרת סעיפים 3 ו - 4 לתצהירו, כי לאחר שמוּנה בשנת 2002 למנהל מחלקה עבד כ10% בעבודה משרדית וב 90% מהזמן עבד עבודה פיזית בשטח בטיפול ובשיפוץ יחידות הכוללות מנועי סילון, טורבינות, יחידות תעשייתיות, הרכבה ופירוק מנועים, ריתוך ושיפוץ מנועים וטורבינות.
6. בחקירתו הנגדית העיד התובע באשר לדרישה לעבודה פיזית מצידו של מנהל מחלקה, כך (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 24-28) –

"ש. האם נכון שעבודה של מנהל מחלקה אינה עבודה פיזית?

ת. אצלנו המחלקות הן מחלקות קטנות הרבה מנהלים בתוך מחלקות, למשל אני מנהל מחלקה של 12 אנשים ואנחנו באים לתחנות כוח סלוניות שנקראות טורבינות גז יש טיפולים אחזקה שוטפת ששם יש צוות מצומצם וברגע שיש תקלה יותר רצינית, הם מבקשים מאיתנו עזרה ואנחנו מגבים אותם" (הדגשות אינן במקור, כאן ומכאן ואילך, מ.ק).

1. עוד העיד התובע לגבי עבודתו (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 3-8)–

"ש. הבנתי נכון שאתה מספר עכשיו על עבודתך בתור מנהל?

ת. לא, זה כל השנים מ2002 אני מרכז את העבודות מההנהלה הגבוה (כך במקור, מ.ק) ואני מבצע את זה בשטח, אני איש שטח מ 08:00 בבוקר 09:00 בבוקר יוצא לשטח עם האנשים וכתוב בטופס שאני עובד חוץ בתחנות כח, אנחנו יוצאים לשטח ואצלנו גם מנהלים גם סגנים וגם מנהלי עבודה בכירים, אני עובד איתם יד ביד, כי אני צריך גם לנהל את העבודה ואני עובד איתם כל השנים..."

1. כאשר נשאל התובע לגבי ההודעה שמסר בפני החוקר השיב (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 2-14) –

"ש. אתה מאשר שנפגשת עם החוקר?

ת. כן. נפגשתי עם החוקר בקשר לעובד שלי שגם התלונן על הידיים. ואני לא יודע מה הובן מזה או לא הובן מזה אני עומד על שלי ואני אומר העבודה שלי היא בשטח עם האנשים, אני לא יכול לומר שאני כל הזמן עובד בדיוק כמוהם כי יש לי סידורים ותיאומים מבחינת העבודה, אבל רוב היום שלי זה עם האנשים בשטח, אופי העבודה זה כלים רוטטים, פטישי אויר...

ש. ... מדוע מסרת לחוקר שבעבודתך כמנהל משמרת משנת 2002 עשית עבודה משרדית בעיקר ולא עבודה פיזית, מדובר בהסבר שלך פעמים לחוקר?

ת. אני חושב שהדברים הוצאו מהקשרם, אני מוכן לעבור בדיקה פוליגרף זו העבודה שלי"

1. כאשר נשאל על ידי בית הדין מה כוונת הדברים כי דבריו הוצאו מהקשרם, השיב כי: "אני התכוונתי שאני ירדתי בעבודה כי אני מנהל את האנשים וצריך להסביר ולהדריך ובטח שלא עבדתי כמקודם..." (שם, שורות 18-20).
2. עוד תיאר התובע בעדותו סדר יום באשר לתקופה שעד לשנת 2002 הכוללת פירוק חלקי מכונות, עבודה עם כלים רוטטים, הרמת משאות במשקלים שונים, הרכבת חלקים ונסיעות ברכבי הארץ. כאשר לא נדרשה עבודת שיפוץ כללה העבודה את תחזוק היחידות (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-15). התובע אישר כי עבודתו כללה נסיעות לתחנות כח במרחקים שונים וכי עבודתו כללה באופן כללי כל מה שקשור במכונות (שם, שורות 3-10).
3. עוד אישר התובע בעדותו בפנינו כי הידק וכופף חלקים שונים במסגרת עבודתו, במשקלים שונים, כאשר עבד עם סוגי מכונות שונים, כל מכונה לפי אופיה, כי הרמת המשאות נעשתה לפי צרכי העבודה וכי חלקים כבדים הורמו באמצעות כננות הרמה (שם, שורות 11-30).
4. התובע שהעיד בפנינו כי עבד גם עם כלים שאינם רוטטים, כדוגמת מפתחות בגדלים שונים, השיב כאשר נשאל כמה שעות ביום הוא עובד עם כלים רוטטים כי (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-8):

"כמו שאמרתי תלוי באופי השיפוץ, יש שיפוץ שבכלל לא עובדים על כלים רוטטים בדרך כלל זה לא קורה אבל יש וברגיל עובדים עם ברגים, עם פטיש אויר עם משחזת לייצר חלקים, חלקי עזר עבודה מכונאות כבדה..."

1. בחקירה חוזרת ביקשה ב"כ התובע למקד את תשובתו וכך שאלה –

"ש. בחקירתך בפני חברתי לא ענית בצורה מפורשת כמה שעות ביום אתה עובד עם מכשירים רוטטים כמה שעות אתה עובד עם כלים לא רוטטים?

ת. יש ימים שיש כל היום מהבוקר עד סוף היום, זה אופי העבודה באים למכונה ומפרקים את כל המכונה, מהבוקר עד הערב בפטישי אויר, כננות הרמת חלקים, שלב שני מתחילים להוציא חלקים החוצה זה עבודה קצת שונה, עם כננות מרימים מה שאי אפשר במנוף מוציאים החוצה, החוץ יש חלק גדול וצריך לפרק אותו לפי הצורך, פטישי אויר, פירוק עם כל מיני ברגים עבודת מכונאות כבדה.

ש. ואם אתה צריך לכמת את זה מבחינת שעות?

ת. ממוצע 6-7 שעות, 5 שעות תלוי, קשה להגיד תלוי באופי העבודה"

1. בשאלון בגין CTS שמילא התובע (נ/4) תיאר עבודת טיפול ושיפוץ של יחידות שונות דוגמת מנועי סילון, טורבינות, יחידות תעשייתיות, פירוק והרכבה של מנועים וטריבונות, שנעשית באמצעות משחזות, פטישי אויר וכלי הרמה. כאשר נשאל במסגרת מילוי הטופס האם התנועות חוזרות על עצמן ומה שעות העבודה ברצף בהן הוא מבצע את התנועות ציין: "בשיפוצים כל היום כ 8 עד 10 שעות, רוב העבודה שלנו שיפוצים ואחזקה. במנועים ובטורבינות ישנן מאות ברגים בגדלים שונים הפתיחה והסגירה באמצעות פטישי אויר בגדלים שונים". בנ/4 לא מילא התובע את מספר שעות עבודה בהן עבד ברצף עם הכלים שתוארו לעיל.
2. משילוב כלל הראיות שעמדו לפנינו, אשר את חלקן סקרנו לעיל, עולה כי התובע עד עבד כמכונאי שטח בטיפול, שיפוץ ואחזקה של יחידות שונות עד לשנת 2002. עבודתו זו דרשה ממנו ביצוע פעולות שונות ומגוונות, כאשר במסגרת עבודתו נדרש לעיתים לשיפוץ ולעיתים תחזוק. לא הרי עבודת השיפוץ כעבודת התיחזוק, כאשר אף לא הובאו בפנינו ראיות ברורות לאופי העבודה בתחזוק לעומת אופי העבודה בשיפוץ והחלוקה בין שני סוגי העבודות.
3. במסגרת עבודתו עבד התובע עם כלים רוטטים שונים, להבנתנו במיוחד כאשר נדרש לפתוח ולסגור את הברגים במכונות השונות, אך זמן הפעולה שלו עם כלים אלו לא הוכח בפנינו ולא שוכנענו כי מדובר בפעולות שנעשו ברציפות על פרק זמן משמעותי מתוך יום עבודתו ומידי יום.
4. לא הובאה כל ראיה אובייקטיבית חיצונית להוכיח את היקף עבודתו עם הכלים הרוטטים, כאשר עדויות מר פלד מר אביב אין בידן לטעמנו לסייע לתובע בעניין זה. בעוד בתצהיר מטעמם העידו כי התובע עבד ברוב שעות היום עם מכשירים רוטטים וכי התובע כמנהל ביצע בפועל את אותה עבודה בדיוק כמו שאר העובדים, בחקירה בפנינו התגלתה תמונה שונה לפיה היקף העבודה עם כלים רוטטים קטן יותר, משתנה וכי התובע מצטרך בדרך כלל לאחד הצוותים לביצוע עבודות מורכבות יותר.
5. נאמר אף זאת. גם עבודה עם כלים רוטטים משך 5 שעות ביום, לוּ הייתה מוכחת, כאשר מדובר בכלים רוטטים שונים, ובפעולות שונות המבוצעות עם אותם הכלים, בהתאם לאופי ולסוג העבודה הנדרשת, לפרקי זמן שונים ולא מוגדרים, אין בה, לטעמנו, כדי לענות על דרישת הפסיקה להוכחת תנועות חוזרות ונשנות, כאשר כאמור אף לא הוכח בפנינו מהי הפעולה שחזרה על עצמה תוך כדי הפעלת הכלים הרוטטים השונים, בהם השתמש התובע. משכך, אין לומר כי עבודת התובע חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו.
6. עדותם של העדים מר פלד ומר אביב תיארה אף היא סדר יום של עבודה מגוונת המשתנה בהתאם למשימות, כאשר גם העבודה עם כלים רוטטים שונים משתנה בהיקפה בהתאם לעבודה וכי אין המדובר בעבודה מונוטונית. העדים העידו כי עבודה עם כלים רוטטים יכולה לנוע בין 3-6 שעות, תלוי במכונה.
7. משכך, ניתן לסכם ולומר כי עד לשנת 2002 לא הונחה בפנינו בעבודת התובע תשתית עובדתית הכוללת פעולות שחזרו על עצמן או פעולה אחת שחזרה על עצמה ברצף ולפרק זמן שאינו מבוטל, אותה ניתן לבודד מתוך רצף פעולות. מעבר לאמירה כללית בתצהיר לביצוע עבודות רוטיניות עם ידיו ומרפקיו, לא תוארו פעולות אלו בפנינו ובאורח זה אף לא הוכחו.
8. לאחר שנת 2002 ניסה התובע לטעון בפנינו כי למעשה המשיך בעבודתו הרגילה כמכונאי וכי רק 10% מזמנו הושקע בעבודה משרדית, כך כאמור בתצהירו. אלא שעולה מהפירוט שהובא לעיל, כי דבריו אלו אינם מתיישבים עם הודעתו הברורה והמפורטת שאף חזרה על עצמה יותר מפעם אחת בפני חוקר המוסד, לפיה החל משנת 2002 לא עבד עבודה פיזית אלא עבד עבודה משרדית ורק פה ושם, כדבריו, תרם לעבודה.
9. ניסיונו של התובע להסביר שינוי מהותי זה בעדותו בפנינו לא הניחה את דעתנו. התובע ניסה להתחמק בעניין זה והעיד כי נפגש עם החוקר לגבי עובד שלו שאף הוא התלונן על כאבים בידיים, כאשר ברור מתוכנה של ההודעה כי היא נגבתה גם לצורך בירור התביעות שהוגשו על ידי התובע עצמו. מעבר לכך, אף כי בתצהירו לא ערך התובע אבחנה בין תקופות עבודתו השונות כמכונאי וכמנהל מלבד הפחתה של 10% מפעילות השטח לאחר מינויו כמנהל, הרי שבעדותו בפנינו הודה כי אינו עובד כמו פעם וכי הוא עובד בשטח פחות.
10. מסמך רשמי שהוגש לתיק מטעם חברת חשמל, ת/1, אין אף בו כדי לתמוך ולהועיל לטענות התובע, שכן כל שנרשם בו הוא כי התובע מנהל מחלקה בטורבינות גז וכי עובדי הטורבינות נדרשים לתת שירות לתחנות ברחבי הארץ ולפיכך עבודתו כרוכה בנסיעות.

סוף דבר

1. אין ספק שהתובע עבד עבודה פיזית כמכונאי עד לשנת 2002 ואף לאחריה ככל הנראה לא עסק רק בעבודה משרדית כמנהל, אף כי כאמור קיים קושי רב בגרסאות השונות שמסר לגבי התקופה שלאחר 2002. כך או אחרת, וזה החשוב, לא הוכח בפנינו כי עבודתו כמכונאי וכמנהל מחלקה, כללה רצף של תנועות זהות או דומות במהותן, חוזרות ונשנות על פני רצף זמן תחום, כמקימות תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
2. כפי שפורט לעיל, התובע עסק במגוון עבודות עם מגוון כלים בסדר ובתדירות משתנה ולא היה בעבודתו הן כמכונאי והן כמנהל רצף של פעולות. כפי שכבר נקבע, אין די בכך שמבוטח עובד עם כלים רוטטים על מנת להצדיק מינוי מומחה.
3. לאור האמור לעיל ובהעדר תשתית עובדתית כנדרש על פי תורת המיקרוטראומה וכאשר לא מצאנו כי הוכחו לפנינו תנועות חד גווניות של כף היד ושל המרפקים הדרושות להנחת התשתית העובדתית הנדרשת לביסוס תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה, דין התביעה להידחות.
4. אין צו להוצאות – כמקובל בהליכים סוציאליים מעין אלו.
5. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ז, (10 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.