נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד אביטל מוזס-חיים

ב"כ המשיב עו"ד נתנאל בוג'ו

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזרת על העתירה.

ב"כ המשיב: מגיש כתב תשובה בצירוף מידעים.

ב"כ העותר: עיינתי בכתב התשובה.

בקשר למידע המודעיני - אני סבורה, לפי בדיקות שערכתי, שמדובר במידע לא רלוונטי. אם מדובר בתיק משטרה שצורף לעתירה כנספח יב', התיק הזה נסגר ולכן המידע הזה לא רלוונטי.

עיקר הטענות שלנו הן לגבי האבחון הפסיכולוגי שנעשה בפברואר 2014. בדרך כלל אבחון כזה תקף ל-3 שנים, אבל עדיין הוא בעייתי מאוד. למעשה זה הדבר שבולם את העותר מפני חופשות, המבחנים של האבחון הפסיכולוגי שמדברים על היתכנות לבעייתיות מחוץ לכלא.

בסעיף 5 לכתב התשובה הוזהר שממצאי האבחון הפסיכולוגי מצביעים על פסיכו פתולוגיה משמעותית, שלא יכולה להתבטא רק במקום אחד. מדובר או בהפרעה נפשית או בתופעה של אבנורמליות. אי אפשר לייחס את ההתנהגות הזאת רק מחוץ לכלא.

באשר להערכת מצבו של העותר כצופה פני עתיד, יש לבחון אותו באופן יחסי על רקע תקופת המאסר הארוכה שלאורך אותן שנים העותר מתפקד באופן חיובי ללא חריג, כשהואגם הוכיח שהוא לא הפר את האמון שניתן בו בזמן החופשה החריגה שניתנה לו לפני כשנה וחצי, ובעת יציאותיו מפעם לפעם מהכלא, כפי שפרטתי בסעיף 31 לעתירה.

האבחון הפסיכוליגי מדבר על היתכנות שאין לה אחיזה במציאות, כאשר גם המשיב מכיר בכך.

באותה עת, בהמצלת ועדת אסירי עולם הראשונה ממאי 2014, הוועדה ביקשה לבחון את התנהגותו של העותר לאורך זמן. מאז עברה כשנה. השאלה היא האם תקופה בת שנה מאז הוועדה, או תקופה בת 11 שנים, לא מספיקה כדי לקבוע שהעותר ראוי לחופשות.

התנהגות העותר הלכה למעשה במשך 11 שנים, יום יום ושעה שעה, שוללת מכל וכל את הממצא בדמות פסיכולגיה משמעותית. התנהגותו לאורך כל תקופת המאסר חיובית וללא חריג, כאשר הוא הפיק תועלת מההליך החינוכי שהוא עבר. אין אסיר חיובי ממנו.

יתכן שפוטנציאל הממצאים יכולים להתבטא מחוץ לכלא, אבל העותר הוכיח את עצמו גם ביציאותיו מחוץ לכלא, שהוא יודע לתפקד בהתאם לכללים.

העותר עבר הליכים טיפוליים רבים, הוא עבר תיאטרון קהילתי, סיים קבוצת הורות מטעם מכון אדלר, משמש תומך.

הוא עבר קבוצת שליטה בכעסים בשנת 2014, כאשר הרושם הוא שהוא שיתף מעולמו ונתרם מהקבוצה. הוא פנה לקצין חינוך ובהתאם לבקשתו שולב בקבוצה טיפולית נוספת. הוא כל הזמן עובד על עצמו. העותר מוערך מאוד בעבודה שלו. הוא עובד בנגריה 9 שנים רצופות. הוא הגיע למעמד של לנהל את הנגריה. הוא מכין אביזרים שמשמשים את משרד הביטחון.

לפני שנקצב עונשו אסיר עולם ניסה לברוח מהכלא וסגרו את כל אסירי העולם הבלתי קצובים לצאת לעבודה. רק העותר חזר לעבודה לאחר 10 ימים כאשר יתר האסירים חזרו לעבודה לאחר שנה. העותר עבר תהליך טיפולי משמעותי בבית הסוהר, תרם ונתרם ומתפקד בצורה חיובית ללא רבב. הוא מאוד מוערך על ידי הסגל.

בסעיף 22 לעתירה עמדתי על הסתירות בין ממצאי האבחון לתפקוד העותר בפועל. כפי שציינתי בסעיף 27 לעתירה, נרשם באבחון שיש קושי אפשרי להיתרם מטיפול וללמוד מטעויות. מנגד, כל חוות הדעת אומרות אחרת, כפי שמצוין בעתירה.

מפנה לסעיף 28 לעתירה.

מפנה לסעיף 29 לעתירה. כפי שנרשם, המאבחן התרשם מהעותר כמי שמחזיק במוטיבציה כנה לשינוי והימנעות מפעילות עבריינית. מנגד, בהמלצת ועדת מאסירי עולם נרשם שמי שביצע עבירת אלימות קשה כמו רצח יש סכנה לחזור ולבצע עבירה מסוג זה. אבל המאבחן שלל את המילים האלה. הדיון בממצאי האבחון נערך גם כאשר הוא עמד בפני חופשה חריגה. נעשתה הפרדה בין חופשה חריגה לבין שילוב בסבב חופשות. יחד עם זאת, גם בא כוחו של העותר דאז, עו"ד לנדסמן, עמד על הסתירות בין מה שקורה עם העותר במציאות לבין הממצאים וגם לאחר שיצא לחופשה, למרות שמדובר באירוע רב משתתפים של 300 איש, עם אלכוהול, כאשר הוא חזר עם הבן שלו בזמן והוכיח את עצמו. האבחון עוסק בתחזית לעתיד שהופרכה אל מול המציאות.

מפנה לסעיף 7. עברה כשנה וחצי מאז החופשה החריגה. עברה כשנה מאז ועדת מאסרי עולם האחרונה. העותר המשיך לתפקד כרגיל מאז ואין סיבה לשלול ממנו את החופשות. לעותר יש כוחות להתמודד עם מצבים שיכולים לעלות כאשר יהיה בחופשות, כאשר הוא יהיה מלווה בערב ויהיה במעצר בית מלא. בהגבלה הזאת יהיה כדי לאיין את המסוכנות.

גם החופשה שהתבקשה בעתירה זו היא במקום מוגדר ובזמן, כאשר הוא יהיה במעצר בית מלא עם ערבים מתאימים.

אני מבקשת לאפשר לעותר לצאת לחופשות. אין ראוי ממנו.

ב"כ המשיב: השורה התחתונה של האבחון הפסיכולוגי היא שהמסוכנות מהמשיב היא בינונית. מפנה לעת"א 51778-02-14, שם בית המשפט אומר שאין סיבה שלא לקבל את מבחני האבחון הפסיכולוגי.

חברתי אומרת שזה נכון לעת הזו. מה שקרה מאז זה המידע שהוגש לבית המשפט. המידע הזה מדבר בדיוק על מה שהאבחון מדבר עליו, כלומר האבחנה בין המסגרת הנוקשה של בית הסוהר לבין העולם שבחוץ, וזה בדיוק המידע הזה . המידע הזה מדבר בפני עצמו והוא מלמד אותנו שדווקא בנקודה שהאבחון הפסיכולוגי מצביע עליה, השמירה על הגבולות מחוץ למסגרת הנוקשה, שם יש בעיה והיא מונעת את היציאה לחופשות.

אז לא היה מקום להוציא את העותר לסבב חופשות. הטיפול שעבר העותר, שליטה בכעסים וקבוצת תיאטרון, מדובר בטיפול שקודם לעתירה הקודמת, לקבל המידע ולאבחון הפסיכולוגי.

כלומר, לא היה טיפול שיהיה בו כדי להפיג את החשש שעולה מהמידע ומהאבחון ולכן ההחלטה מוצדקת וסבירה.

ב"כ העותר: הסיפור עם המשטרה, אי אפשר להסיק מזה שום דבר לגבי התנהגות לא ראויה של העותר. מדובר באישה שלמדה עם העותר בפנימיה והשאירה הודעה. הוא התקשר אליה ולא הטריד. עובדה שהמשטרה מצאה לנכון לסגור את התיק.

לגבי הטיפולים שנעשו אחרי האבחון, גם האבחון הפסיכולוגי לא מבקש המשך טיפול. הוא ממשיך להיות מטופל, עד היום. אין לו שום עבירת משמעת. המאבחן רשם שהוא לא מתרשם שהעותר מנהל פעילות עבריינית.

החלטה

העותר מרצה 30 שנות מאסר עולם קצוב בגין רצח והוא מבקש לצאת לחופשות שכן התנהגותו במהלך מאסרו תקינה, הוא עבר הליכים טיפוליים בקבוצת שליטה בכעסים והשתתף בקבוצות חינוך.

המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על חוות דעת ועדת אסירי עולם המסתמכת בעיקר על אבחון פסיכולוגי שנערך לעותר בחודש פברואר 2014, וזאת כאשר ועדת אסירי עולם התכנסה בעניינו ביום 17/5/15.

המשיב סומך התנגדותו גם על מידע חסוי שהוצג בפניי אך מידע זה אינו מהזמן האחרון יחסית ותיק חקירה שנפתח בעקבות אותו מידע נסגר מחוסר עניין לציבור.

עיון בדו"ח האבחון הפסיכולוגי שנערך לעותר, ואשר שימש בסיס להתנגדות ועדת אסירי עולם להוצאת העותר לחופשות, מעלה כי העותר הוא חסר ביטחון עצמי, והממצאים מצביעים על קושי והתנהלות בעייתית שצפויה מצידו מחוץ למסגרת המאסר ולא ככאלה המשקפים בהכרח את מצבו בהווה.

בסיכום האבחון נכתב כי ממצאי האבחון מצביעים על פסיכופתולוגיה רגשית ואישיותית משמעותית, כאשר ישנם סממנים לפוטנציאל לפגיעה בבוחן המציאות ולחויית רדיפה.

על פי מבחן שנערך לעותר, הוא נמצא כבעל פוטנציאל בינוני למסוכנות עתידית ופוטנציאל לקושי והתנהלות בעייתית מחוץ למסגרת הברורה של המאסר, ולא ככאלה שמשקפים בהכרח את מצבו בין כתלי בית הסוהר.

יש באמור לעיל כדי להסביר את הסתירה הנטענת על ידי ב"כ העותר בין הערכת מסוכנותו של העותר באם ייצא לחופשות לבין תפקודו החיובי של העותר במהלך מאסרו.

אין בעובדה שהעותר יצא לחופשה חריגה כדי ללמד על התנהגותו הצפויה במהלך חופשה רגילה, שכן תנאי החופשה ומשך החופשה שונים מאלה של תנאי ומשך חופשה חריגה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום, כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.