בשם התובעת: עו"ד נצחון גואטה.

בשם הנבתעת: מר מישל אברג'יל

עניינה של תביעה זו, במחלוקת כספית שבין התובעת – מוסך לטיפול ברכבים, לבין הנתבעת – חברת הסעות המחזיקה צי של רכבי הסעה, בגין חוב בסך 86,904 ₪. חוב זה אשר מקורו בחשבוניות תיקון אשר לא שולמו על ידי הנתבעת, הלך ונצטבר בספרי הנהלת החשבונות של התובעת במהלך התקופה, אשר ראשיתה בחודש מאי 2014 ואחריתה בתום אותה השנה, עת הפסיקו הצדדים את יחסי העבודה ביניהם.

תמצית טענות התובעת

1. התובעת, סיפקה שירותי מוסך לנתבעת בין השנים 2010 עד 2015. שירותיה של התובעת התמקדו בעבודות תיקון רכבים, החלפת חלקי רכב וטיפולים תקופתיים. מדובר בהיקף עבודה גדול ובתנועה רבה של כלי רכב, אשר הוכנסו למוסך התובעת על בסיס שבועי לצורך טיפולים ותיקונים. 
2. נוהל העבודה שבין הצדדים היה קבוע. נהגי הנתבעת מגיעים היו למוסך התובעת בהגיע מועד הטיפול התקופתי או עת התגלתה תקלה. נציג מטעם התובעת היה בוחן את העבודה הנדרשת ומוסר הצעת מחיר לתיקון ו/או לטיפול לקצין הרכב מטעם הנתבעת מר אבי שדה (להלן: "קצין הרכב"). קצין הרכב היה מאשר את העבודה ולאחר מכן היתה זו מבוצעת. בתום הטיפול היה קצין הרכב חותם על חשבונית התיקון ומאשרה לתשלום. כפי שצוין בכתב התביעה, בסוף כל חודש הייתה התובעת מעבירה לנתבעת פירוט של כל העבודות שבוצעו בחודש החולף, וכן חשבוניות מס בגין אותן עבודות, כפי שאושרו מראש על ידי קצין הרכב. האחרון היה מוסר את החשבוניות למשרד הנתבעת לצורך התשלום אשר בוצע בתנאי שוטף פלוס 60.
3. נקדים את המאוחר ונציין כי במסגרת הליך גילוי המסמכים נמסרו על ידי הנתבעת העתקי החשבוניות שבמחלוקת, אשר על רובן מופיעה אכן חתימתו של קצין הרכב. על גבי חשבוניות אלו מופיעות גם הערות נוספות בכתב ידו של מנהל הנתבעת לרבות בדבר זיכויים להן טוען מנהל הנתבעת.
4. החל מחודש מאי 2014 ועד לסופה של שנה זו, חדלה הנתבעת מלשלם לתובעת תשלומים המגיעים לה בגין עבודות תיקון שבוצעו. בתחילה לא שולמו חלק מחשבוניות התיקון, והחל מחודש אוגוסט חדלה הנתבעת לשלם את כל החשבוניות. עם זאת, התובעת הוסיפה להעניק שירותי מוסך לרכבי הנתבעת עד לסוף שנת 2014, כאשר במסגרת זו מוסיפים הצדדים לפעול באותה הדרך, דהיינו קבלת הרכב לטיפול, אישור קצין הרכב לביצוע העבודה, הפקת חשבונית בתום הטיפול וחתימה של קצין הרכב על החשבונית. יש לזכור כי תנאי התשלום הינם שוטף פלוס 60 ולעיתים אף יותר, כך שהעדר תשלום חשבוניות חודש אוגוסט בא לידי ביטוי רק לקראת סוף השנה.
5. לטענת התובעת, לא זו בלבד שלא שולמה התמורה בגין העבודות שבוצעו על ידה בתקופה זו, אלא יתרה מכך, התובעת רשמה בספריה את הסכומים הנ"ל ושלמה בגינם את סכומי המע"מ לשלטונות המס, במקביל הנתבעת מצדה קיזזה את סכומי המע"מ בהתאם לחשבוניות, כל זאת בעוד הסכומים עצמם לא שולמו מעולם.
6. בגין התקופה שמחודש מאי ועד לסוף שנת 2014 נוצר חוב בספרי הנהלת החשבונות של התובעת, בגין חשבוניות שלא שולמו על ידי הנתבעת (להלן: "החשבוניות שבמחלוקת") בסך 86,904 ₪ ולפיכך זהו סכום התביעה.
7. לטענת התובעת, נעשו פניות חוזרות ונשנות לנתבעת, על מנת שזו תשלם לה את סכום החוב. ומשלא נותרה בידה ברירה, הוגשה התביעה.

תמצית טענות הנתבעת

1. הנתבעת מצדה, טוענת, כי במהלך התקופה שולמו על ידה כל הסכומים אותם היא חבה לתובעת בגין טיפולים ברכבים, למעט חשבוניות אשר התברר בדיעבד שניתנו בגין עבודות שכלל לא בוצעו ואף לא הוזמנו, ולמעט בגין מחירים אשר התבררו כמופרזים ובגין עבודות מיותרות. טענה נוספת עלתה במהלך הדיונים, על אף שלא בא זכרה בכתב ההגנה, לפיה, קצין הרכב מטעם הנתבעת עשה יד אחת עם התובעת וחתם על חשבוניות תיקון פיקטיביות אשר מאחוריהן אין דבר, והכל על חשבונה של הנתבעת.
2. לעמדת הנתבעת, בהתאם לנוהל אשר הוסכם בין הצדדים המהווה הסכם מחייב, לא תחל התובעת בביצוע עבודה ברכב מרכבי הנתבעת, בטרם נחתמה הזמנת תיקון על ידי נציג הנתבעת, המפרטת את תוכנו של הטיפול ואת המחיר עליו הוסכם (להלן: "הזמנת תיקון"). מטרתו של נוהל זה הינה להוות כלי ביקורת בידה של הנתבעת המאפשר השוואה בין החשבונית המופקת לאחר הטיפול לבין הזמנת התיקון הנשלחת בטרם התיקון. בהתאם לאותו נוהל מוסכם, במקרים בהם נכנס רכב לטיפול על סמך הזמנת תיקון ראשונית ובמהלך הטיפול מתגלות תקלות נוספות, על התובעת לקבל אישור נוסף בכתב בגין אותן תוספות, זאת על מנת למנוע אי התאמה בין הזמנת התיקון המקורית לבין החשבונית. הובהר באופן אישי למנהל התובעת כי אין לבצע תיקון בטרם נתקבלה הזמנת תיקון חתומה על ידי נציג הנתבעת. בהתאם לכך, לאחר התיקון יש לצרף את הזמנת התיקון לחשבונית התיקון, שאם לא כן – לא תשולם החשבונית. על אף הנוהל המוסכם, רכבים טופלו ללא קבלת הזמנת תיקון, מנהל התובעת לא פעל כפי הנדרש ומילא בחשבונית התיקון סעיפי תיקון בלתי מאושרים ואף מבלי לבצעם כלל. כללו של דבר, החשבוניות שבמחלוקת מקורן בעבודות שמעולם לא הוזמנו ולא אושרו על ידי הנתבעת, חלקן אף לא נחתמו על ידי קצין הרכב, ולמעשה מדובר בעבודות שכלל לא בוצעו על ידי התובעת. לפיכך, פטורה הנתבעת מלשלם בגין חשבוניות אלו.
3. עוד טענה הנתבעת בעת הדיון, על אף שגם טענה זו לא פורשה בכתב ההגנה, כי במסגרת ביצוע העבודות רוכשת התובעת חלפים בהנחה משמעותית אך מחייבת את הנתבעת לפי מחיר היצרן. באופן זה גוזרת התובעת רווח באופן לא הוגן.
4. לדברי הנתבעת, במחצית שנת 2014 התברר כי נוהל העבודה המוסכם איננו מבוצע על ידי התובעת, באופן אשר אינו מאפשר לנתבעת לבקר את סכומי החשבוניות. בדרך זו העמיסה התובעת טיפולים מיותרים, חלפים בלתי נדרשים ועבודות פיקטיביות. לפיכך דרשה הנתבעת מאת התובעת זיכוי בגין הסכומים שלטענתה חויבה ביתר.
5. לדברי הנתבעת, ביום 20.1.2015 נערכה פגישה בה השתתפו נציג התובעת מר ישראל יום טוב, מנכ"ל הנתבעת מר מישל אברג'יל, ומנהלת החשבונות מטעם הנתבעת גב' לימור לוי. בפגישה זו עברו הצדדים יחד על הסכומים שבמחלוקת, המרוכזים בדו"ח המרכז מאותו היום (נספח ז' לתצהיר הנתבעת – להלן: "הדו"ח המרכז") והגיעו לכלל הסכמות באשר לזיכויים המגיעים לנתבעת בגין החשבוניות שבמחלוקת. סכומי הזיכויים המוסכמים נכתבו בכתב יד על ידי אברגי'ל ולוי על גבי הדו"ח המרכז במקביל לשורות החיוב. בעקבות סיכום זה, אשר לעמדת נציג הנתבעת היה על דרך הפשרה בלבד, אמור היה נציג התובעת למסור חשבונית זיכוי בגין ההפרש ובכך המחלוקת אמורה היתה לבוא לסיומה, דא עקא, שמיד לאחר מכן נציג התובעת ניתק קשר ונעלם.
6. סיכומו של דבר, כופרת הנתבעת בחובה לתובעת. יצוין, כי יתרת החוב המופיע בספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת דומה ליתרה המופיע בספרי התובעת (85,493 ₪) אולם לדברי הנתבעת יתרה זו נובעת מהזנת החשבוניות שבמחלוקת אשר בגינן יש לזכותה.

פסק הדין החלקי

1. במסגרת תצהיריה הציגה התובעת את כל החשבוניות שבמחלוקת. לחשבוניות אלו צרפה התובעת את העתקי כרטיסי העבודה בגין כל טיפול ו/או תיקון, וכן חשבוניות בגין רכישת החלפים המופיעים בכל חשבונית תיקון.
2. מתוך כלל החשבוניות שבמחלוקת המסתכמות לסך של 86,904 ₪, רוב רובן של החשבוניות חתומות כאמור בחתימת ידו של קצין הרכב מטעם הנתבעת מר אבי שדה (להלן: "החשבוניות החתומות"), זאת למעט 5 חשבוניות המפורטות בסעיף 16 לתצהירו של מר אברג'יל (להלן: "החשבוניות הבלתי חתומות") המסתכמות בסך של 24,665. כבר עתה ייאמר, כי מתוך 5 החשבוניות הבלתי חתומות, אישר מר אברג'יל לתשלום סך של 4,811 ₪ (ר' סעיף 16 לתצהירו).
3. במסגרת תצהירי הנתבעת הוצג כנספח ז' הדו"ח המרכז כהגדרתו לעיל. דוח זה הלקוח מתוך ספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת, כולל כאמור ריכוז כל החשבוניות שבמחלוקת, כאשר לצדן מופיע כיתוב בכתב יד המהווה את סכומי הזיכויים עליהן סוכם בין הצדדים בישיבה מיום 20.1.15, לדברי הנתבעת.
4. במסגרת דיון שהתקיים ביום 9.1.17 הובהר כי לאמיתו של דבר הנתבעת אינה כופרת בסכום התביעה כולו, אלא סבורה כי הינה זכאית לזיכוי בגין חלקים מסכומי החיוב הנתבעים. לדברי הצדדים, סיכום הסכומים המופיעים בכתב יד בדו"ח המרכז מביא לכך שהסכום שבמחלוקת הינו כ-40,000 ₪, ואילו יתרת החוב - מוסכם. בהתאם לכך הוצע כי יינתן פסק דין חלקי בגין ההפרש, אשר אינו שנוי במחלוקת, זאת על מנת לצמצם את יריעת המחלוקת. הצדדים נתנו הסכמתם לכך, וביום 5.2.17 ניתן פסק דין חלקי לפיו תשלם הנתבעת לתובעת סך של 46,658 ₪, ואילו "יתר הסכומים שבמחלוקת לרבות יתרת סכום התביעה, רכיבי ריבית והצמדה, הוצאות, אגרות ושכ"ט ידונו במועד ההוכחות הקבוע ל-9.3.17.." (להלן: "פסק הדין החלקי").

עדויות הצדדים

1. ביום 9.3.17 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העידו עדי הצדדים. מטעם התובעת העיד בעל המוסך מר ישראל יום טוב (להלן: "יום טוב"). מטעם הנתבעת העידו מנכ"ל הנתבעת מר מישל אברגי'ל (להלן: "אברגי'ל"), וכן מנהלת החשבונות גב' לימור לוי (להלן: "לוי").
2. בעדותו של יום טוב נתגלו מספר סתירות באשר לנהלי העבודה במוסך אל מול הנתבעת וקצין הרכב מטעמה ועל כך יורחב בהמשך.
3. מאידך, עדותו של אברג'יל העלתה כי עיקר טענותיו באשר למחדלי התובעת ממוקדות בנהלי העבודה, אשר לטענתו לא קוימו כנדרש. אולם באשר לגוף התביעה והסכומים הנדרשים בגדרה, טענותיו של אברג'יל אינן נסמכות על עובדות מוצקות או ראיות אלא על הערכות והשערות. בלטה בהעדרה, חוות דעת מקצועית או כל ראיה ממשית אחרת מטעם הנתבעת, להוכחת טענותיה באשר לטיפולים פיקטיביים, מחירים מופרזים, או עבודות מיותרות. גם באותם מקרים בעניינם העיד אברג'יל כי לדעתו נעשו פעולות מיותרות – הודה בסופו של יום שאין לו ראיות ממשיות לכך וכי למעשה מדובר בהערכה בלבד. אמנם, בסיכומיה הפנתה התובעת למספר חשבוניות בגין חלפים שנרכשו על ידי התובעת לצורך טיפול כביכול ברכבי הנתבעת, אשר מועד רכישתם אינו תואם את מועד הטיפול, אולם טענות אלו לא הופנו לתובעת במסגרת החקירה הנגדית, כך שלא ניתנה לתובעת ההזדמנות להשיב לכך.
4. בלט בהעדרו קצין הרכב מטעם הנתבעת מר אבי שדה, אשר לא יכול להיות חולק כי הינו איש מפתח בבירור העובדות בתובענה זו. קצין הרכב אשר במועד הגשת התביעה לא עבד עוד בנתבעת, היה למעשה הנציג היחיד מטעם הנתבעת אשר היה בקשר ישיר ובמגע יומיומי עם התובעת. הדברים אמורים הן באשר לאישור העבודות בטרם ביצוען, הן באשר לאישור חריגות וחלפים תוך כדי ביצוע העבודות, והן באשר לחתימה על החשבוניות לאחר גמר העבודה.
5. חזקה היא, כי הימנעות מהעדת עד נדרש תיזקף לחובתו של אותו בעל דין אשר נדרש היה להביאו על מנת להוכיח את אשר מוטל עליו. להלן נידרש לשאלה, לחובת מי מהצדדים ייזקף העדר זימונו של קצין הרכב לעדות.
6. סיכומי התובעת נשמעו בעל פה בתום מועד דיון ההוכחות ואילו סיכומי הנתבעת הוגשו בכתב.

דיון והכרעה:

נוהל העבודה החל מקליטת הרכב לטיפול ועד לתשלום

1. עדות בעל מוסך התובעת מר ישראל יום טוב, כללה בין היתר פירוט באשר לנהלי העבודה אשר נהגו בפועל בין הצדדים. לדבריו, התנהלות התובעת נעשתה באופן קבוע מול קצין הרכב אשר היה האישיות היחידה מטעם הנתבעת איתה בא המוסך במגע, ואילו מר אברג'יל עצמו מעולם לא הגיע למוסך, כמו גם לא כל נציג אחר מטעם הנתבעת. לדבריו, כל תיקון היה מאושר מראש על ידי קצין הרכב, והתובעת לא היתה מתחילה כלל בעבודה על רכב מרכבי הנתבעת בטרם התקבל אישורו לפרטי העבודה ולמחיר. לאחר גמר העבודה היה קצין הרכב חותם על חשבוניות התיקון.
2. בעדותו של יום טוב נתגלו מספר סתירות ואי התאמות. פעמים אמר שקצין הרכב היה חותם על חשבונית התיקון בעת שחרור הרכב מהמוסך בתום התיקון (ר' למשל פרו' הדיון מיום 28.6.16 עמ' 4 שו' 24, כמו כן עמ' 23 שו' 15); פעמים הודה כי לעתים החשבוניות נחתמות לאחר יום או יומיים בצורה מרוכזת (עמ' 23 שו' 7); ואילו בכתב התביעה (סעיף 8) ציין כי החשבוניות היו נמסרות במרוכז לנתבעת בסיומו של כל חודש.
3. בדומה לכך, באשר לאופן אישור הצעת המחיר לתיקון על ידי קצין הרכב. בתחילה אמר יום טוב, כי בטרם החלה העבודה על הרכב ניתן אישורו של קצין הרכב להצעת המחיר (למשל עמ' 16 שו' 15, עמ' 18 שו' 7-10: "אני לא מתחיל לעבוד עד שאין לי אישור, אף אחד לא משקיע בלקנות חלקים עד שאין לו אישור והאישור הזה ניתן לפני תחילת עבודה"), בהמשך סייג יום טוב את דבריו ואמר שככל שמדובר בטיפולים שוטפים, לא ניתן אישור מראש, היות שהצדדים מכירים את המחירים. במובן זה יש להבחין לדבריו בין טיפול שגרתי לבין תיקון תקלה (עמ' 21 שו' 15-18).
4. עוד ציין יום טוב בעדותו כי בטרם ביצוע העבודה מופק חשבון עסקה ("חשבון פרופורמה") המהווה למעשה פירוט העבודות והסכומים ורק לאחר שחשבון זה מאושר נכנס הרכב לעבודה (עמ' 19 שו' 1). גרסה זו מעוררת תמיהה כשלעצמה ואף לא הובאה דוגמה אחת לכך. עיון בכרטיסי העבודה אשר צורפו לתצהירו של יום טוב מלמד כי עם פתיחת כרטיס העבודה, ובמהלך הטיפול נערך רישום בכתב יד הכולל את העבודות והחלפים הנדרשים ללא ציון כל סכום. בשלב זה לכאורה טרם מונפק מסמך המפרט את עלויות הטיפול. מהנספחים שצורפו לתצהירו של מר יום טוב, עולה כי מחירי העבודות והחלפים מועלים על הכתב לראשונה רק לאחר תום ביצוע העובדה עם הכנת החשבונית ובהתאם לקודי היצרן.
5. הסתירות והתמיהות המתוארות לעיל בעדותו של יום טוב, אינן סתירות מהותיות אשר יש בהם כדי לקעקע את יסודות התביעה, אולם עם זאת – ראויות הן לציון. אקדים ואומר כי גרסאות בלתי אחידות אלו, תורמות לאבחנה אשר אערוך להלן בכל הקשור לנטלי ההוכחה בתיק זה, בין החשבוניות החתומות לחשבוניות הבלתי חתומות.
6. נציג הנתבעת מר אברג'יל העיד על נוהל עבודה אחר לחלוטין, אשר לדבריו סוכם בין הצדדים אך בפועל, החל ממחצית שנת 2014 לא קוים. לדבריו, סוכם כי בטרם תחילת העבודה תיחתם הזמנת עבודה הכוללת את פירוט העבודות ואת המחירים הצפויים. רק לאחר קבלת הזמנת התיקון החתומה על ידי הנתבעת הכוללת את אישור הצעת המחיר, רשאי היה המוסך להתחיל במלאכת התיקון או הטיפול. מטרתו של נוהל זה הינה כאמור לעיל לאפשר בקרה בדרך של השוואה בין הזמנת העבודה מראש, לבין סכום החשבונית לאחר מעשה. לדברי אברג'יל, במחצית שנת 2014 גילה כי הסכמה זו מופרת, באופן שרכבים נכנסו למוסך לצורך תיקונים וטיפולים ללא כל הזמנת תיקון חתומה ולפיכך בוצעו בהם עבודות מיותרות, מחירים נופחו, וכן נרשמו עבודות שכלל לא בוצעו.
7. גם גרסה זו לוקה בקשיים. ראשית, כלל לא הוכח כי נוהל מעין זה נהג אי פעם בין הצדדים. אברג'יל התקשה להצביע על קיומו של נוהל זה בעבר, היכן ומתי נשלחו על ידי הנתבעת הזמנות תיקון הכוללות את אישור הצעת המחיר בטרם החלה התובעת את עבודתה. גם הזמנות התיקון הבודדות שצורפו כנספח א' לתצהירו, כוללות פירוט התקלה בלבד ולא את העלות הצפויה ולפיכך אינן מהוות הצעת מחיר. גב' לוי, מנהלת החשבונות מטעם הנתבעת, הודתה מפורשות בעדותה כי נוהג זה לא היה מקובל במסגרת מערכת היחסים שבין הצדדים, זאת בניגוד למוסכים אחרים איתם עבדה הנתבעת. בעמ' 36 שו' 7 העידה כי: "בד"כ במוסכים אחרים אני מקבלת אותן (את החשבונית – מ.פ.) בדואר מסודר עם חתימה של קצין הרכב כבר, שהוא אישר את העבודה בפקס, בצירוף הזמנה. במקרה זה – אבי היה מביא חשבוניות לבד ללא הזמנה, ומאשר את החשבוניות כהזמנה ביחד, חותם על החשבוניות כאילו זו הזמנה ואז אני מקלידה למחשב. בתאריך התשלום מוציאה את החשבוניות תשלום של אותו חודש בשוטף ומגישה אותן לתשלום...". במילים אחרות, ברור לחלוטין כי גם הנוהג המתואר על ידי אברג'יל לא התקיים בפועל בין הצדדים.
8. שנית, גם לו היה מוכח כי סוכם בין הצדדים על הנוהל האמור, לפיו אין להתחיל בעבודה בטרם נתקבלה הזמנת תיקון חתומה, הרי שיש לבחון מי מבין הצדדים הוא זה שהפר את הנוהל. האם התובעת, אשר מיהרה להתחיל ולטפל ברכב הנמסר לידיה בטרם נתקבלה בידיה הזמנת עבודה חתומה על ידי קצין הרכב מטעם הנתבעת, או שמא דווקא הנתבעת היא זו שהפרה את הנוהל בכך שמסרה רכבים לטיפולה של התובעת בלא שצרפה טופס הזמנה חתום על ידה. סבורני כי הנחת המוצא היא, כי הצד עליו מוטלת המטלה, הוא זה אשר הפר אותה כאשר זו לא מולאה. חתימה על טופס הזמנת עבודה הינה מטלה המוטלת על קצין הרכב בבחינת "קום ועשה", זאת לעומת הנחייה לתובעת שלא להתחיל בביצוע עבודה לפני שמקבלת את אותו הטופס אשר הינה הנחייה בבחינת "שב ואל תעשה". בנסיבות העניין שבפנינו, דומני ש"קום ועשה – עדיף". במילים אחרות, ככל שרכבים הוכנסו לטיפול ללא הזמנת תיקון חתומה כנדרש על ידי מנכ"ל הנתבעת – הרי שמדובר במחדל של קצין הרכב מטעמו.
9. שלישית, גם לו הוכח כי הנוהל האמור הינו נוהל מחייב ומוסכם, ואף לו היינו מוסיפים וקובעים כי התובעת היא זו שהפרה את הנוהל בכך שקבלה רכבים לטיפולה בלא טופס הזמנה חתום, יש לבחון ולתמוה, האם תוצאת הפרת הנוהל האמור הינה "פיצוי מוסכם" בדמות העדר תשלום בגין העבודה שבוצעה, כפי שטוענת הנתבעת? התשובה לכך היא לא באל"ף רבתי. לכל היותר עשוי הדבר לשמש ראיה הניתנת לסתירה, במקרה בו מתעוררת מחלוקת נקודתית באשר לעבודה ספציפית או באשר לעלותו של חלף מסויים. מחלוקת מעין זו יתכן שתוכרע על בסיס הזמנת תיקון, ובהעדרה יעמוד הדבר לחובת התובעת. אולם בוודאי שאין מדובר על הפרה אשר בצידה סנקציה בדמות פיצוי מוסכם השולל מן התובעת באופן מוחלט את זכותה לתמורה בגין עבודתה.
10. אבחנה אחרונה זו מובילה אותנו היישר לנקודה העיקרית: לאמיתו של דבר הנתבעת לא הוכיחה ולו רכיב אחד שחויב אך לא בוצע בפועל, או טיפול אחד אשר בוצע שלא לצורך. נשוב לכך בהמשך הדברים.
11. התמונה המתקבלת מתוך שילוב העדויות לרבות הקשיים שעלו בהן, באשר לנוהל העבודה אשר שרר בפועל בין הצדדים, דומה באופן בלתי מפתיע למקובל בעולם המוסכים ואשר יתואר להלן כהתרחשות כרונולוגית: נהג מעובדי הנתבעת מגיע עם רכבו למוסך התובעת; נפתח כרטיס עבודה לצורך טיפול תקופתי או על בסיס תלונה בגין תקלה; נערכת בדיקה ראשונית והגורם המטפל מציין בכתב יד בכרטיס העבודה את הפעולות והחלפים הנדרשים; בשלב זה ניתנת ככל הנראה הערכת מחיר ראשונית אולם לא נחתם כל מסמך באשר לכך ומלאכת הטיפול יוצאת לדרך; במהלך ביצוע הטיפול, ככל שמתגלות תקלות נוספות, ככל שהפעולות הנדרשות חורגות מן האבחנה הראשונית או במידה שנדרשת החלפת חלק באופן בלתי מתוכנן, מתבקש אישור הלקוח להיקף העבודה ולתחולתה; האישור יכול שיינתן טלפונית ולא נדרשת חתימה על מסמך באופן שעשוי לעצור או לעכב את המשך ביצוע הטיפול; לאחר גמר העבודה נהג הרכב נוטל את הרכב וממשיך בדרכו לעבודתו; קצין הרכב ניגש אחת לתקופה או בסוף כל חודש למשרד התובעת, נוטל חבילה של חשבוניות, מאשר אותן בחתימתו ומוסרן לידי מנהלת החשבונות מטעם הנתבעת; מנהלת החשבונות מזינה את נתוני החשבונית למערכת הנהלת החשבונות של הנתבעת, ובהגיע תור התשלום השוטף בתום 60 או 90 יום, מגישה מנהלת החשבונות את התשלום לחתימת המנכ"ל; בשלב זה ככל שמתעוררים סימני שאלה, כגון כאשר חשבונית מסוימת אינה חתומה על ידי קצין הרכב, או כאשר עלות הטיפול נראית למנכ"ל בלתי סבירה, משוחחים הצדדים ומנסים להגיע לעמק השווה.
12. סביר בעיניי כי המוסך המטפל אינו נוטה להחליף חלק יקר ובלתי מתוכנן ברכבי לקוחותיו על דעת עצמו וללא אישור הלקוח, ובענייננו - קצין הרכב. מאידך, לא סביר בעיניי כי במקרה מעין זה, העבודה תיעצר עד אשר יועבר מסמך חתום, במיוחד כאשר מדובר בצדדים העובדים יחד על בסיס יומיומי. יש לקבל אפוא את העמדה, לפיה אישורים כגון אלו ניתנו כדבר שבשגרה בעל פה או בשיחת טלפונית וכי לא נדרש מסמך בכתב. מכל מקום לא שוכנעתי ולא הוכח בפניי כי במסגרת יחסי הצדדים שלפניי, שרר אי פעם נוהג המחייב הצעת מחיר ואישור בכתב בטרם תחילת כל עבודה. יוזכר כי גב' לוי במפורש העידה כי חתימת קצין הרכב על החשבונית לאחר הטיפול היוותה הלכה למעשה "כאילו הזמנה" (עמ' 36 שו' 10). לאמיתו של דבר, במקום להנפיק הזמנת תיקון טרם הטיפול וחשבונית תיקון לאחר הטיפול, נהג קצין הרכב לחתום על חשבונית התיקון עצמה לאחר הטיפול ובכך למעשה אישר שהינה תואמת את אשר סוכם בעל פה בטרם הטיפול.
13. בין הצדדים נטושה מחלוקת, מהי נקודת הזמן בה היה קצין הרכב חותם על חשבוניות התיקון. עמדת נציג התובעת היתה מעורפלת והוא כאמור הצביע על מספר נקודות זמן אפשריות ואף סותרות: בסוף הטיפול ובטרם שחרור הרכב מהמוסך, אחת למספר ימים, או באופן מרוכז בסוף כל חודש. עמדת מנהלת החשבונות מטעם הנתבעת מנגד היתה, כי קצין הרכב היה חותם על החשבוניות במשרד הנתבעת בעת הזנתן אל מערכת הנהלת החשבונות. על בסיס כל המפורט לעיל, נוטה אני להעדיף את עמדתה של גב' לוי. מנגד, מובן כי עדותו של קצין הרכב היתה עשויה לברר את הסוגיה. עם זאת, אינני מוצא חשיבות מכרעת לשאלה היכן ובאיזה שלב נחתמו החשבוניות, שכן הנחת המוצא הינה, שככל שקצין הרכב אכן חתם על החשבונית, אישר הוא בכך שהעבודה בוצעה בהתאם לאשר סוכם מראש ולשביעות רצונו. החשבונית אשר נחתמה והוזנה למערכת הנהלת החשבונות, הגיעה לראשונה לשולחן המנכ"ל רק חודשיים או שלושה לאחר מכן בעת הגיע מועד התשלום השוטף.
14. לסיכומו של פרק זה ייאמר כך: לא הוכח בפניי כי בין הצדדים שרר נוהל קבוע ומחייב, לפיו התובעת אינה רשאית להחל בעבודת טיפול ברכב מרכבי הנתבעת ללא אישור חתום הכולל את פירוט העבודה והעלות הצפויה. גם לו הוכח נוהל שכזה, דומה כי קצין הרכב מטעם הנתבעת הוא זה שהיה אמור להקפיד על קיומו ולא התובעת, שהרי טופס הזמנת תיקון אמור היה להיחתם על ידו. על אחת כמה וכמה לא הוכח בפניי כי הסנקציה בגין הפרת הנוהל הינה העדר תשלום. לאור כל האמור, אין לקבוע קטיגורית כי בהעדר הזמנת תיקון פטורה הנתבעת מתשלום. עם זאת, ככל שתיטען טענה באשר לעבודה מיותרת שבוצעה או לסכום מופרז שחויב – יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. כעת נידרש לשאלה זו.

האם הוכחו "חיובים מופרזים ותיקונים מיותרים"?

1. כבר עתה ייאמר: טענות הנתבעת באשר לחיובים מופרזים ותיקונים מיותרים או פיקטיביים לא הוכחו כלל ועיקר. טענות ההגנה התמקדו בעיקר בהפרת נהלי העבודה שבין הצדדים באשר להזמנות התיקון, באופן שהקשה על הנתבעת לבקר את אמיתותן של חשבוניות התיקון. כאמור לעיל, גם טענות אלו לא הוכחו. אולם העיקר חסר מן הספר, על מנת לבסס את הגנתה כנגד סכומי הכסף הנתבעים, צריכה הייתה הנתבעת להצביע על מקרים בהם חוייבה בחיובים כוזבים או שגויים. לא די בכך שהנתבעת התקשתה לבקר את חשבוניות התיקון שהופקו על ידי התובעת על מנת להוכיח תרמית. התובעת הפיקה כאמור חשבונית בגין תיקונים וטיפולים שנעשו לטענתה ברכבי הנתבעת, זאת על סמך כרטיסי העבודה הכוללים את פרטי הטיפול והחלפים, בצירוף חשבוניות רכישת החלפים. כל אלו צורפו לתצהירי התובעת. במובן זה הנטל הראשוני להוכחת התביעה – הורם ובכך עבר לצד שכנגד. על מנת להוכיח כי חשבוניות אלו לוקות במרמה, מופרזות או שגויות, נדרש היה להוכיח זאת באופן פוזיטיבי.
2. אברג'יל העלה מספר סימני שאלה באשר לחלפים שונים אשר הוחלפו ברכב זה או אחר אולם לא השכיל להוכיח ברמה מספקת של מאזן הסתברויות ולו מקרה אחד של תרמית. לא הובאה חוות דעת בהתייחס לרכב כלשהו לפיה חלק מסויים הוחלף שלא לצורך, ואף לא הובאה כל ראיה או עדות לתמיכה בטענות אלו. לא הובאה למשל עדות מטעם אחד הנהגים אשר יאשר כי רכבו נכנס למוסך בגין תקלה מסויימת ולבסוף יצא לאחר שהוחלפו בו חלקים אחרים. בסעיף 28 לתצהירו מדגים אברג'יל כי באחד הרכבים הוחלף מדחס למזגן ובמסגרת זאת הוחלפו חלפים נוספים בעלויות מופרזות ושלא לצורך, בחקירתו הוא נשאל על כך אולם הוא התקשה להצביע על נתונים מקצועיים ברורים בעניין. בסיכומו של דבר דומה כי טענותיו של אברגי'ל נסמכות על השערות ותחושות ולא על ממצאים.
3. עוד טען אברג'יל בין היתר כי החלפים שיושמו ברכבי הנתבעת על ידי התובעת נרכשו בזול תוך שימוש בהנחה הניתנת למוסך הרוכש חלפים אלו בכמויות גדולות, אך כאשר חייבה התובעת את הנתבעת בעלות חלפים אלו, חייבה אותה במחיר החלף לפי מחירון היצרן ובהתעלם מההנחה שקיבלה בפועל מאת ספק החלפים. טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה ובמובן זה מדובר בהרחבת חזית אסורה. אך מעבר לכך, לגופו של עניין לא מצאתי בכך כל פסול. נציג הנתבעת לא הפנה לכל מקור בדין האוסר על מוסך לגזור רווח מפערי מחירי החלפים. ככל שהיה מוכח כי חלפים נמכרו כשלעצמם במחירים בלתי סבירים ובלתי הוגנים – היה מקום לדון בטענה, אולם ראיה כגון זו לא הוצגה בפניי. עוד טענה הנתבעת בסיכומיה, כי בכמה מקרים חשבוניות הרכישה של חלקי החילוף אינן תואמות את מועד כניסת הרכב לטיפול. על כך יש להשיב: ראשית, טענה זו לא נטענה במסגרת החקירה הנגדית, כך שלא ניתנה לתובעת האפשרות להשיב לה. שנית, מדובר בהפרש של ימים ספורים, שלישית, מדובר על כ- 3 עד 4 חשבוניות רכישה בלבד מתוך עשרות רבות ואף למעלה מכך.
4. רוב רובן של חשבוניות התיקון שבמחלוקת נחתמו על ידי קצין הרכב מטעם הנתבעת בסמוך לאחר התיקון, אחת היא אם היה זה ביום בו שוחרר הרכב מן המוסך או אם הדבר נעשה במרוכז בסוף כל חודש עם מסירתן לידי מנהלת החשבונות. בהעדר ראיה לסתור, הנחת המוצא הינה, כי משחתם קצין הרכב על חשבונית התיקון לאחר ביצוע העבודה, אישר בכך כי התיקון בוצע לשביעות רצונו ובהתאם לאישורו. חזקה על קצין הרכב, כי ככל שנוכח לראות כי חשבונית התיקון כוללת חלפים חריגים, עבודות בלתי צפויות או עלויות אשר בעניינן לא ניתנה הסכמתו מראש, לא היה מאשר את החשבונית בחתימתו לאחר גמר העבודה. הרוצה לטעון כנגד הנחת מוצא זו – עליו הראיה.
5. כאמור לעיל, חשבוניות התיקון הגיעו לשולחנו של מנכ"ל הנתבעת מר אברג'יל לצורך ביצוע התשלום בתנאי התשלום השוטף, דהיינו חודשיים או שלושה לאחר ביצוע התיקון ולאחר חתימתו של קצין הרכב. או אז עיין מר אברג'יל בחשבונית וסבר בחלק מן המקרים כי החיוב מוגזם. אולם סברה זו אינה נסמכת על כל ממצא עובדתי או ראיה מוחשית אלא על השערה בלבד. "תחושת בטן" או "חוש ריח" של אדם המכיר היטב את עולם הרכב. בשלב זה גם קשה לבדוק את טיב התיקון או את מצב הרכב נוכח פער הזמנים מאז חזרתו מהמוסך ועד למועד תשלום החשבונית. בחומר הראיות שהובא לפניי לא מצאתי כל אסמכתא, ראיה, מכתב או פניה אשר הופנו מאת הנתבעת לתובעת במהלך שנת 2014. חשוב לציין כי ניתן לראות חשבוניות תיקון מאת התובעת החתומות על ידי קצין הרכב עד לתום חודש דצמבר 2014 (נספח ס"ב לתצהיר התובעת).
6. אברג'יל בדבריו מייחס לתובעת מעשי מרמה, קשירת קשר עם קצין הרכב מטעמו והפקת חשבוניות פיקטיביות (ר' למשל עמ' 27 שו' 18). הלכה היא כי על מנת להוכיח תרמית, רף הראיות הנדרש הינו גבוה. בע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון [פורסם בנבו, 11.04.2013] (להלן: "עניין בר נוי"), נאמר:

"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות..."

1. באשר לנטלי ההוכחה, בכל הקשור לחשבוניות החתומות על ידי קצין הרכב הרי שהתביעה הרימה את הנטל הראשוני המוטל עליה להוכחת תביעתה, ואילו הנתבעת מצדה לא עמדה בנטל המשני להפרכת עמדה זו או להבאת ראיות שכנגד. בעניין ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ''ד סא(3) 18, נאמר:

"נטל ההוכחה משמש לתאר שני מושגים שונים. הראשון הוא נטל השכנוע, והשני הוא נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, הייינו, מאזן ההסתברויות. נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (לעניין זה ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי, 2003) 1505-1506 (קדמי, חלק שלישי); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001)."

1. כפי שיבואר להלן, באשר לחשבוניות החתומות, אי הבאתו של קצין הרכב לעדות עומדת לחובת הנתבעת. יש אם כן להניח כי לו קצין הרכב היה מעיד בפני בית המשפט והיה נשאל מה פשר חתימתו על חשבוניות התיקון, היה משיב כי חתימתו לאחר התיקון מהווה אישור לכך שהתיקון אכן נעשה לשביעות רצונו והינו תואם את הזמנת התיקון, גם אם זו נעשתה על פה. קצין הרכב היה האורגן המוסמך מטעם הנתבעת לאשר את התיקון ואת היקפו ולפיכך חתימתו מחייבת את החברה, כל עוד לא הוכחה טעות או תרמית. להלן נבחן את האמור באשר לחשבוניות עליהן לא מופיעה חתימתו של קצין הרכב – החשבוניות הבלתי חתומות.

מחדל אי זימונו לעדות של קצין הרכב – לחובתו של מי ייזקף?

1. הממשק בין התובעת לנתבעת התנהל כאמור באמצעות קצין הרכב מטעם הנתבעת מר אבי שדה. קצין הרכב הוא זה אשר אמור היה לאשר את ביצוע העבודות והטיפולים ברכבי הנתבעת בטרם הטיפול, הוא זה אשר אמור היה לאשר שינויים בעקבות דברים שהתגלו במהלכו והוא זה אשר חתם על חשבונית התיקון לאחר גמר העבודה. עמדת התובעת כאמור הינה כי כל העבודות שבוצעו, נעשו לאחר קבלת אישורו של קצין הרכב. עמדת הנתבעת מנגד הינה כי העבודות כלל לא הוזמנו על ידה מראש, ואף לא אושרו על ידה בדיעבד. מובן, כי בנסיבות אלו חשיבות עדותו של קצין הרכב הינה קארדינלית. עדותו של האחרון עשויה היתה לשפוך אור על השאלות שבמחלוקת. יתכן שהיה מעיד קצין הרכב ומאשר כי אכן העבודות הוזמנו על ידי הנתבעת באמצעותו ואף אושרו על ידו לאחר ביצוען, באופן המאשש את גרסת התובעת. יתכן מנגד שהיה מעיד על כך שלא הזמין עבודות אלו מעולם ואף לא אישר לאחר מעשה, וכי חתימתו על החשבונית אין בה כדי להוות הסכמה או אישור באשר לתיקון.
2. הלכה היא כי הימנעות מהעדת עד נדרש, אשר עדותו עשויה לתמוך בגרסתו של בעל דין ואשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת, יוצרת את ההנחה כי עדותו לא היתה תומכת בגרסתו של אותו בעל דין ואולי היה בה אף כדי לערער את אותה גרסה (ראה ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין [פורסם בנבו] – 1990 ; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659).
3. בענייננו, יש לבחון מיהו בעל הדין עליו מוטל היה לזמן את קצין הרכב לעדות, ובהתאם לכך לחובת מי ייזקף מחדל אי הבאתו לעדות של העד הנדרש?
4. לטענת התובעת, קצין הרכב הינו עובד לשעבר של הנתבעת ולפיכך אין היא רשאית לזמן מטעמה עד "השייך" לצד שכנגד. אין בידי לקבל זאת, סעיף 7 לפקודת הראיות קובע כי "במשפט אזרחי יכול בעל דין להעיד לעצמו או להיות מוזמן להעיד ליריבו". אם בבעל דין יריב עסקינן, עד מטעם היריב – על אחת כמה וכמה. מצטרפת לכך העובדה שאין מדובר בעובד של הנתבעת בתקופת הווה. מדובר בעובד לשעבר, אשר לפי גרסת מר אברג'יל סיים את עבודתו בנתבעת באקורד צורם. לאור האמור, לא היתה כל מניעה מצידה של התובעת לזמן את קצין הרכב לעדות.
5. מאידך, סוף סוף מדובר באדם הרלבנטי ביותר מבחינתה של הנתבעת להוכחת טענותיה שלה. למעשה כל טענות הנתבעת על כך שבוצעו עבודות אשר לא הוזמנו, וכי החשבוניות כוללות עבודות שכלל לא בוצעו – כל טענות אלו נדרש היה לבססן על עדות כלשהי. במובן זה עדותו של אברג'יל כאמור לעיל אינה מעבר ל"תחושת בטן". קצין הרכב היה הנציג היחיד מטעמה של הנתבעת אשר בא במגע יומיומי עם התובעת ואשר יכול היה להעיד עדות כלשהי אשר תתמוך בעמדת הנתבעת. משלא הובא קצין הרכב לעדות הרי שהנתבעת לא הוכיחה כל טענת הגנה.
6. במהלך הדיון העיד מר אברג'יל כי לנתבעת טענות רבות כנגד קצין הרכב, לדבריו חושד הוא כי האחרון שיתף פעולה באופן לא חוקי על חשבונה של הנתבעת עם בעלי מוסכים אשר טיפלו ברכביה ואף עם התובעת עצמה. יצוין כי טענה זו לא הופיעה בכתבי הטענות ואף לא בתצהירים ונשמעה לראשונה בעת הדיון. מכל מקום במסגרת חקירתו של אברג'יל הובהר כי לא הוגשו נגד קצין הרכב תלונה או תביעה, וככל הנראה אף שולמו לו פיצויי פיטורין בעת שסיים את עבודתו בנתבעת (ר' עמ' 26 שו' 19-24). בנסיבות אלו, סבור אני כי חובה היה על הנתבעת לזמן את קצין הרכב לעדות על מנת לבסס את טענות הגנתה.
7. נוכח האמור, יש לדייק ולקבוע כך: מחדל אי הבאת העד הנדרש – קצין הרכב - ייזקף לחובת אותו הצד אשר נטל ההוכחה בגין אותה עדות נדרשת מוטל על כתפיו. לפיכך, ככל שמדובר בחשבוניות החתומות על ידי קצין הרכב, הרי שהתובעת עמדה בנטל הראשוני המוטל עליה להוכחת טענתה כי העבודות בוצעו לשביעות רצון קצין הרכב ואושרו לאחר מכן בחתימתו. בהתאם לכך הנטל המשני עובר לכתפי הנתבעת. לצורך הרמת נטל זה, נדרש היה כי הנתבעת תזמן את קצין הרכב לעדות על מנת להפריך את החזקה כי חתימתו מהווה אישור לביצוע העבודות המפורטות בכל חשבונית עליה חתם. משלא עשתה זאת הנתבעת, הרי שידה של התובעת על העליונה. מדובר ברוב רובן של חשבוניות התיקון.
8. מאידך, ככל שמדובר באותן 5 חשבוניות שלא נחתמו על ידי קצין הרכב (החשבוניות המפורטות בסעיף 16 לתצהיר אברג'יל), אף אם הודפסו על גבי חלקן על ידי התובעת המילים "באישור אבי", הרי שלא הורם הנטל המוטל על התובעת להוכיח כי העבודות אכן הוזמנו מראש על ידי הנתבעת וכי אושרו על ידה לאחר ביצוען. מר יום טוב נשאל בחקירתו (עמ' 19 שו' 20) מדוע הקפיד להחתים את קצין הרכב על חשבוניות התיקון, והשיב למר אברג'יל: "ת. אבי שדה (קצין הרכב) חותם על חשבוניות המס כדי שאתה תשלם". ובהמשך (שו' 24): "החתימה על החשבוניות מקור של אבי שדה זה עניין פנימי שלהם של הנתבעת, בלי חתימה של אבי שדה על המקור הסעות אלעד לא משלמים".
9. הוי אומר, מר יום טוב עצמו מודע לכך כי חתימתו של קצין הרכב מהווה תנאי לאישור התשלום. בהתאם לסעיף 16 לתצהירו של אברג'יל מתוך החשבוניות הבלתי חתומות, העולות לסך 24,665 ₪, אישר אברג'יל סך של 4,811 ש"ח בלבד. היות שעל גבי חשבוניות אלו לא מופיעה חתימתו של קצין הרכב, מוטל היה על התובעת לזמנו לעדות על מנת שיאשר כי אכן עבודות אלו נעשו לבקשתו ובאישורו, אך עקב טעות, שכחה או כיו"ב לא חתם על החשבוניות לאחר סיום העבודה. משלא עשתה זאת התובעת הרי שלא עמדה בנטל הראשוני להוכחת חשבוניות אלו. יש אם כן להניח, שלו היה מוזמן קצין הרכב לעדות, היה משיב כי העבודות נשוא החשבוניות הבלתי חתומות אכן לא אושרו על ידו.
10. התובעת העלתה בסיכומיה טענה לפיה, החשבוניות שהוצגו במסגרת הדיון היו העתק צילומי ולא מקור. לדבריה, לו היתה הנתבעת מציגה את המקור, ניתן היה לראות כי חתימתו של קצין הרכב מופיעה גם על 5 החשבוניות הנותרות. אין בידי לקבל טענה זו. טענה זו עלתה לראשונה במסגרת החקירות ובסיכומים אך לא בא זכרה בכתבי הטענות ובהליכים המקדמיים. ככל שהייתה התובעת דורשת הצגת המסמכים המקוריים במסגרת ההליכים המקדמיים היה מקום להיענות לדרישתה. אולם היות שלא כך נעשה, יש לקבל כהנחת מוצא שלא נסתרה - כי הצילום נאמן למקור.
11. הנתבעת מצדה טענה כי חתימתו של קצין הרכב אינה סוף פסוק. החשבונית מוזנת למערכת הנהלת החשבונות וכאשר מגיע מועד התשלום (שוטף + 60) מקבל המנכ"ל מר אברג'יל את החשבון והוא זה המאשר את התשלום, ובמידה ואינו מאשר את התשלום נדרשת התובעת להנפיק חשבוניות זיכוי ובהתאם לכך מוקטן החיוב. אכן, לא מן הנמנע כי התנהלות מעין זו מתרחשת מדי פעם והצדדים מיישבים ביניהם את המחלוקת באשר לעלויות הטיפול, אולם אין בכך כדי לקבוע כי מנכ"ל הנתבעת הוא זה שמוסמך לקבוע לבדו את מחיר העבודה, וכי אישורו של קצין הרכב לאו אישור הוא. כאמור לעיל, הנחת המוצא היא כי משאישר קצין הרכב את ביצוע העבודה וחתם על החשבונית, חזקה שהעבודה בוצעה בהתאם להזמנה ולשביעות רצונו. מכאן ואילך, הטוען אחרת – בין אם טוען כי העבודה לא בוצעה כראוי, או כי אינה תואמת את הזמנת התיקון ובין אם טוען כי סוכם מאוחר יותר בין הצדדים להקטין את החיוב – עליו הראיה.
12. אשר על כן, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה במידה הנדרשת, כי החשבוניות החתומות הופקו בגין עבודות וטיפולים שבצעה כדין ברכבי הנתבעת ובאישורו של קצין הרכב מטעם הנתבעת. סך החשבוניות הנ"ל הינו: סכום התביעה (86,904 ₪), בניכוי החשבוניות הבלתי חתומות (24,665 ₪) אך בתוספת הסך שאושר על ידי מר אברג'יל מתוך החשבוניות הבלתי חתומות כמפורט בסעיף 16 לתצהירו (4,811 ₪) ובסה"כ: 67,050 ₪.

האם סוכם בין הצדדים בפגישת ה-20.1.15 על צמצום החוב שבמחלוקת

1. בעדויותיהם סיפרו אברג'יל ולוי כי משך חודשים מספר הפצירו ביום טוב למסור להם חשבוניות זיכוי בגין חיובים אשר לטענתם חויבה הנתבעת ביתר. לא הוצגה בפניי כל אסמכתא לפניות מעין אלו. אולם אף אם היתה מוצגת אסמכתא מעין זו, אין בכך כדי להועיל, שכן העובדה שהנתבעת סבורה כי היא זכאית להפחתת שיעור החוב, אין בה כדי להוכיח שאלו הם פני הדברים או כדי להוכיח שהתובעת אכן הסכימה לכך.
2. לדברי אברג'יל ולוי, בפגישה שנערכה ביום 20.1.15 ישבו הם יחד עם יום טוב במשרדי הנתבעת וניסו להגיע יחדיו להסכמות. אותה שעה כרטסת הנהלת החשבונות הייתה פתוחה לפניהם, כאשר חובה של הנתבעת עומד בספרי שני הצדדים על כ-86,000 ₪. הצדדים דנו באשר לזיכויים להם זכאית הנתבעת בגין חיובי יתר. לדבריהם, הגיעו הצדדים לכדי הסכמות באשר לשיעור הפחתת יתרת החוב, ובהתאם לכך אברג'יל ולוי סימנו בכתב ידם על גבי הדו"ח המרכז (נספח ז' לתצהיר אברג'יל) את ההפחתות שיש לבצע בכל שורה ושורה. אולם, לטענתם, על אף הסיכום, מר יום טוב לא מסר להם חשבונית זיכוי בגין ההפרש ולמעשה מרגע זה ואילך נעלמו עקבותיו.
3. יום טוב, מכחיש לחלוטין הסכמות אלו. לדבריו, אברג'יל לא הסכים לשבת עמו ולבדוק את החשבוניות אחת לאחת, אלא התעקש לקבל הפחתה גורפת של שיעור החוב בגין החשבוניות הבלתי משולמות. לדברי יום טוב, מעולם לא סוכם ביניהם על הפחתה מוסכמת של יתרת החוב והוא אף מעולם לא נדרש למסור חשבוניות זיכוי.
4. לוי בעדותה מתארת את הפגישה הנ"ל מיום 20.1.15 כפגישה נינוחה בה לובנו הדברים והצדדים הגיעו לידי הבנות. אולם אף מדבריה שלה לא עולה כי הצדדים הגיעו לכדי הסכמה סופית ומחייבת. בחקירתה החוזרת נשאלה לוי אודות הפגישה מיום 20.1.15 והתבקשה לתאר את רוח הדברים. וכך השיבה (עמ' 37 לפר' שו' 18): ת. "הייתה ישיבה מאוד רגועה, ישבנו עם כל החשבוניות, עם הדו"ח הזה, מה המחיר המוסכם, הוא וישראל מבינים יותר ברכבים, אני ישבתי וסימנתי על הדו"ח, סימנתי ב-V על גבי הדו"ח הזה, ואז ישראל לקח העתק מהדו"ח. וכך נגמרה הפרשה. ש. מה היה מאז עד שהוגשה התביעה? ת. מאז ניסינו להשיגו והוא נעלם". דומה כי לא יכול להיות חולק כי תיאור דברים כגון זה אינו מבטא סופיות, מסויימות, או הגעה לכדי הסכמה מחייבת כלשהי.
5. יש להעיר כי בחקירתה הנגדית לא ציינה לוי כי באותה הפגישה עברו הצדדים "חשבונית חשבונית" על אף שנשאלה על כך כמה פעמים (ר' עמ' 33 שו' 27-30 וכן עמ' 35 שו' 20-23). מעדותה עולה כי בפני הצדדים היה פתוח אותה העת הדו"ח המרכז, וניתן להבין כי הצדדים לא ירדו באותה הישיבה לעומקה של כל חשבונית, על פירוט הטיפולים המופיעים בה. לתצהיר התובעת צורף תמליל פגישה שנערכה בין הצדדים חודשים לאחר מכן, במסגרתה מבקש יום טוב לעבור "חשבונית חשבונית" על מנת להבין על מה בדיוק מלין מר אברג'יל, אולם באותה שיחה מר אברג'יל מבקש זיכוי קולקטיבי בסך 35,000 ₪ (ר' עמ' 16 שו' 10 לתמליל – נספח ס"ד לתצהיר התובעת). אגב, בהמשך התמליל אומר אברג'יל מספר פעמים כי הוא אינו מוכן לשלם חשבונית אשר אינן חתומות על ידי קצין הרכב (ראה למשל עמ' 48 -49 לתמליל).
6. לסיכומו של פרק זה ייאמר: מתיאור הדברים, לא ניתן לומר כי הצדדים הגיעו לכדי הסכמה מחייבת בגין הפחתת חובה של הנתבעת בגין חשבוניות התיקון. ככל שהיו הצדדים מגיעים לסיכום באותה הפגישה, יש לצפות כי היה נחתם מסמך כלשהו המקבע את אותן ההסכמות. יתירה מזו, לדברי לוי, לאחר פגישה זו מר יום טוב ניתק מגע ונעלם. ככל שהיו הצדדים מגיעים לסיכום באותה הישיבה מתבקש היה כי יישלח מכתב, יוכן סיכום פגישה או מסמך כלשהו המבטא את עיקרי ההסכמות. לפיכך, אני מסיק כי באותה הישיבה מיום 20.1.15 לא הגיעו הצדדים לידי הסכמות באשר לשיעור הפחתת חובה של הנתבעת לתובעת.

סוף דבר

1. בהעדר הסכמה באשר לשיעור הפחתת החוב בגין עבודות התיקון, שבים אנו למצב הדברים העולה מתוך כרטסת הנהלת החשבונות המרכזת את חשבוניות התיקון נכון לגמר שנת 2014.
2. כאמור לעיל, בהתחשב בחלוקת הנטלים המוטלים על כתפי כל אחד מן הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה את תביעתה בכל הקשור לחשבוניות החתומות על ידי קצין הרכב, אולם לא עמדה בנטל באשר לחשבוניות הבלתי חתומות.
3. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 67,050 ₪, כאשר סכום זה נושא ריבית והצמדה החל ממועד הגשת התביעה ועד תשלומו בפועל. להסר ספק, סכום זה כולל בתוכו את הסכום שנפסק בפסק הדין החלקי מיום 5.2.17 בסך 46,658 ואינו מתווסף עליו.
4. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ז, 22 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.