01 אוקטובר 2015

לפני:

כב' הרשמת כרמית פלד

החלטה

לפני בקשת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") לחייב את התובע (להלן: "המשיב") להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, בסכום שלא יפחת מ 30,000 ש"ח כתנאי להמשך בירור תביעתו (להלן: "הבקשה").

לאחר עיון בכתבי הטענות וכן בבקשה, להלן החלטתי.

טענות המבקשת

1. המבקשת טוענת כי מדובר בתביעת סרק, שסיכוייה קלושים ביותר, אשר הוגשה בחוסר תום לב. עוד נטען כי המשיב, מבקש מקלט, אינו נוקב במען בו הוא מתגורר, לא ברור היכן הוא מתגורר – האם בישראל או מחוץ לתחום השיפוט- ואין בידו להצביע על נכסים בישראל. על כן, ככל שתדחה תביעתו לא תוכל המבקשת להיפרע מהוצאותיה. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי יש לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים ולהבטיח במידה מסויימת את זכויות המבקשת, ובכלל זה את זכות הקנין שלה, שהינה זכות חוקתית.
2. המשיב לא הגיש תגובתו לבקשה חרף חלוף המועד שנקצב.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969, תוך שנפסק כי בתי הדין לעבודה ינהגו במתינות בעת הפעלת סמכותם האמורה ויביאו בחשבון את הייחוד של משפט העבודה בהפעלתם את התקנה האמורה (דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996).
2. בבוחנו בקשה כאמור על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המשיב לערכאות, זכות אשר הוכרה כזכות יסוד מן המעלה הראשונה (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577) לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.
3. ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (16.7.03), שם נקבע, בין השאר, כי עובדת היותו של בעל דין תושב זר, אין בה, לכשעצמה, טעם לחייבו בהפקדת ערובה. במקרה שכזה, יש לברר תחילה האם העובד הזר נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל.

במידה ואין המשיב נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג– יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

1. כב' הנשיא (כתוארו אז), השופט אדלר סיכם את פסק דינו במילים "מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין".

(ר' עוד ע"ע 13652-10-13 ARAGAWI AMLESET נגד י.ב.שיא משאבים (9/4/14); עא"ח (ארצי) 76/05 הרב שלמה בנזרי נגד RUDARSKA ROSITA STEFANOVA (2/11/05)).

מן הכלל אל הפרט

1. המשיב הינו מבקש מקלט מאפריקה. בכתב התביעה לא פורטה מדינת תושבותו. בנסיבות אלה לא ניתן להניח כי המשיב הינו נתין מדינה החתומה על אמנת האג. בנסיבות אלה שומה על בית הדין לבצע איזון בין זכות הגישה של המשיב לערכאות לבין זכותה של המבקשת שלא להיתבע בתביעות סרק, במיוחד בנסיבות בהן לא תוכל להיפרע מהמשיב, ככל שתביעתו תידחה.
2. במסגרת האיזון הנדרש יש לבחון האם על פניה תביעת המשיב מופרכת מיסודה; האם ייגרם למבקשת נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה והאם המשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר ע"י בית הדין.
3. בחינת מכלול הדברים מעלה כי המבקשת לא הוכיחה התקיימות התנאים שנקבעו בהלכת פתחי אבו נסאר, כפי שפורטו לעיל.
4. ראשית, לא ניתן לומר בשלב מקדמי זה, ובטרם נבחנו הדברים לגופם, כי התביעה מופרכת על פניה. ענייננו בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, חלף הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות והחזר ניכויים שלא כדין. רכיבי התביעה הינם בבחינת זכויות סוציאליות מכוח משפט העבודה המגן. בתביעות מסוג זה מדיניות אי ההכבדה על מימוש זכותם של בעלי הדין לפנות לערכאות מקבלת משנה תוקף.
5. המבקשת אמנם מכחישה את טענות המשיב כולן, אך משקיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים ביחס לזכויות נטענות ראוי כי המחלוקת תתברר לאשורה במהלך ניהול המשפט ולא ניתן לומר בשלב מקדמי זה כי מדובר בתביעת סרק מופרכת על פניה.
6. שנית, המבקשת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק מיוחד מהגשת התביעה, זולת נזק עתידי צפוי של אי תשלום הוצאות היה ותביעת המשיב תידחה. נזק עתידי אפשרי בגין אי תשלום הוצאות אין בו די כדי להקשות על מימוש זכות הגישה לערכאות, שהינה כאמור זכות יסוד. בפסק הדין בע"ע 1064/00 דניאל קיניאנג'וי DANIEL KINYANJUI MWANGI נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ פד"ע לה 625, פסק בית הדין הארצי כי

"הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמת שכר מינימום, ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי-הדין".

1. על המשיב לא הושתו בעבר חיובים ע"י בית הדין בהליך זה ומטעם זה אין רלבנטיות לתנאי האמור.
2. יחד עם זאת, המשיב לא ציין כתובת מגורים, בארץ או בחו"ל, הן בכתב התביעה והן בתגובתו לבקשה. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי אי ציון כתובת בארץ או בחו"ל עשוי להוות נימוק לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות (בר"ע (ארצי) 45623-01-15 סוברבוס היסעים ותיור בע"מ נגד YASIHS ASBUG (23/2/15) המצטט מבש"א (ארצי) 255/05 עזבון המנוחה קימלמן ז"ל נגד זכריה (12/4/05); בש"א (ארצי) 338/05 הרב שלמה בנזרי נגד RUDARSKA ROSITA STEFANOVA (19/6/05)).
3. בהתחשב בטעמים שפורטו לעיל, להלן החלטתי:
   1. ככל שהתובע ימסור את כתובתו עד ליום 15/11/15 תדחה הבקשה.
   2. ככל שהתובע לא ימסור את כתובתו עד המועד האמור יחוייב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בסך של 1,500 ₪, וזאת עד יום 15/12/15. סכום זה מאזן באופן ראוי ומידתי את זכויות שני הצדדים. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקשת ולחייב בהפקדת ערובה בסכום שהתבקש.
4. בנסיבות הענין, הוצאות הבקשה יישקלו בסיום ההליך.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ו, (01 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.