12 ינואר 2016

1. זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 על החלטת הוועדה לעררים לעניין כושר עבודה מיום 26.5.15 (להלן – הוועדה) שקבעה כי המערערת לא איבדה מעל 50% מכושר התפקוד כעקרת בית.

2. לטענת המערערת הוועדה לא התייחסה לחוות-דעתו של ד"ר נווה שהוגשה לה. כן טוענת המערערת, כי הוועדה לא נתנה דעתה לכך שבחודש 10/13 נקבעו למערער 60% אי כושר בהתחשב בנכות רפואית בשיעור נמוך יותר מזו שהיווה תשתית לקביעת הוועדה נשוא הערעור, וכי מאז נוספו למערער 10% נכות בגין מיגבלה בגב. לפיכך החלטת הוועדה לוקה באי סבירות ודורשת הנמקה בעניין השינוי בשיעור אי הכושר, ולא די בכך שהוועדה מציינת כי היא מודעת לשינוי זה.

3. המשיב הסכים, כי העניין יוחזר לוועדה לצורך התייחסות לחוות-דעתו של ד"ר נווה.

בשאלת ההנמקה בהתייחס לקביעות קודמות, טען המשיב, כי הוועדה אינה מחויבת לנמק את השינוי בקביעתה שלה לעומת קביעות קודמות, בהתחשב בכך שהקביעה מחודש 10/13 ניתנה באופן זמני בלבד.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. הלכה היא, כי שעה שהוועדה קובעת את המצב הרפואי או המצב התעסוקתי על-פי ממצאיה, ראוי שיעמדו בפניה קביעות קודמות בעטיין הוענקו בשעתו זכויות למבוטח. עוד נקבע כי שעה שהוועדה סוטה מהמצאי קודמותיה חובה עליה לנמק זאת "ודוגמאות להנמקה – שינוי מצב בריאות או טעות על פניה של ההחלטה הקודמת", וכל זאת משום שהאזרח שעומדים להצר את הזכויות הקודמות שהוקנו לו זכאי לדעת את סיבת הדבר" (וראה: בג"צ 363/84 המוסד נ' בית הדין הארצי ונאות חריף פ"ד לט(1) 724). שינוי כאמור אפשרי גם שעה שההחלטות בעבר נגועות בטעות "גלויה על פניה".

5. על-פי המסמכים הרפואיים שצורפו לערעור, המערערת עברה השתלת כליה בשנת 2010 ולאחר הניתוח התפתח בקע בצלקת הניתוח והמערערת ברה ניתוח לסגירת פיסטולה ביד ימין.

בנסיבות המקרה כאן, עולה כי החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 23.10.13 קבעה כי למערערת נקבעו נכויות רפואיות בגין מצב לאחר השתלת כליה ויתר לחץ דם. הוועדה מחודש 10/13 קבעה כי נותר רעד קל ביד ימין שהיא היד הדומיננטית, ולדעת הוועדה המערערת "מסוגלת לבצע עבודות בית קלות כגון סידור הבית, ניקוי הבית, טיפול בכביסה עם הפסקות למנוחה בין המטלות. לאור האמור הוועדה מקבלת את הערר וקובעת כי איבדה באופן חלקי 60% מכושרה לתפקד במשק הבית. הדרגה נקבעת לשנה ובתום שנה תיבדק מחדש על סמך חומר עדכני שתביא איתה".

ביום 27.8.14 נבדקה המערערת על-ידי הרופא המוסמך ונקבעו למערערת 60% בגין מצב לאחר השתלת כליה ו- ונוספו 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני לפי פריט ליקוי 37(7)(א).

6. ביום 26.5.15 התכנסה הוועדה נשוא הערעור. המערערת הלינה כי היא סובלת מסחרחורת, מדיסק בגב ומחוסר תפקוד ביד ימין אחרי הפיסטולה, כי הדברים נופלים מהיד והיא אינה יכולה לתפקד. בנוסף, נטען כי קיימת השפעה נפשית לנכות וכי המערערת סובלת מחוסר ברזל והמוגלובין נמוך.

הועדה ציינה, כי המערערת אובחנת כסובלת ממצב לאחר השתלת כליה (60%), יתר לחץ דם (10%) והגבלות בגב (10%).

הוועדה ציינה כי המערערת נכנסת בחופשיות, מצב רוחה ירוד מעט ומוסרת על תפקוד מינימלי ותלונות על סחרחורת, כאבי גב וכאב ביד ימין. הוועדה ציינה כי על-פי המסמכים הרפואיים תפקדי הכליות תקינים והמצב סטטי ללא שינוי באחוזי הנכות הרפואית, וכי אחוזי הנכות בגין כאבי הגב הם בחומרה קלה. עוד ציינה הוועדה כי לא נקבעו אחוזי נכות בתחום הנוירולוגי או האורטופדי בנוגע לתלונה בקשר ליד ימין ולסחרחורת.

בהחלטתה ציינה עוד הוועדה כי היא "מודעת לכך שבהחלטתה הקודמת של הועדה לעררים מיום 23/10/13 נקבעה 60% דרגת אי כושר תפקוד. לדעת הוועדה על כך שמצבה מבחינת כליתית לא השתנה ונוספו אחוזים בדרגת חומרה קלה בשיעור 10% - בגין בעיות גב – שמסוגלת לבצע את מרבית עבודות משק הבית פרט לעבודות הדורשות מאמץ פיזי קשה, הרמת והזזת חפצים כבדים, מסוגלת לבצע עבודות בישול, טיפול בכביסה וסידור הבית. פרט למיגבלות שצוינו לעיל – עם מנוחה בין התפקידים. הוועדה קובעת לראותה כמי שלא איבדה יותר מ- 50% מכושרה לתפקד. הוועדה דוחה את הערר".

7. בנסיבות המקרה כאן, לא מצאתי, כי יש לחייב את הוועדה להתייחס במנומק לקביעות הקודמות בעניין כושר התפקוד תוך הנמקה בדבר השינוי. ההלכות המצוטטות לעיל רלוונטיות במקרים בהם נקבעת נכות לצמיתות, ולכן נדרשת הנמקה מיוחדת לצורך סטייה מקביעות אלה. אלא שבמקרה כאן, אי הכושר נקבע באופן זמני לשנה בלבד בהתחשב בטענות בדבר רעד בידיים. מאז אותה קביעה חלפו מספר שנים ולא נקבעה נכות בגין הרעד ביד. לפיכך, לא נדרשת הנמקה מיוחדת לעניין הסטייה מקביעות קודמות, שהן זמניות. יתר על כן, הוועדה נשוא הערעור קובעת במפורש כי לא נקבעו נכויות רפואיות בהתייחס לתלונה זו, ובכך מנמקת את החלטתה לגופו של השינוי הנטען.

8. לאור האמור – הערעור מתקבל בהתאם להסכמת המשיב, לצורך התייחסות לחוות-הדעת של ד"ר נווה מיום 8.3.15.

עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בהרכבה מיום 26.5.15. הוועדה תזמן את המערערת לדיון ותאפשר לה לטעון בפניה. הוועדה תעיין בחוות-דעתו של ד"ר נווה מיום 8.3.15 ותקבע במנומק האם יש בה כדי לשנות מקביעתה באשר לדרגת אי הכושר.

9. על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

10. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ו, (12 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.