לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

1. המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה להשבת סכומים ששילמה למבקש על-פי פסק דין שניתן נגדה על ידי בית משפט השלום, ואשר בוטל על ידי ערכאת הערעור.
2. ביום 14.10.15 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה שהגיש ב"כ המשיב, ממנו עולה כי כתב התביעה הומצא לבן משפחתו של המבקש בשם עופר ביום 27.7.15.
3. המבקש עותר לביטולו של פסק הדין. המבקש טוען כי נודע לו לראשונה על הגשת התביעה ממכתב שנשלח לו על ידי המשיבה ביום 15.10.15, בו נאמר לו כי ניתן נגדו פסק דין. המבקש מציין כי לאורך כל הפרשה הרלבנטית נשוא התביעה היה מיוצג על ידי עו"ד דהאן וכי ב"כ המשיבה לא יידע את בא כוחו על הגשת התביעה.
4. המבקש טוען כי אישור המסירה שהוצג בפני בית המשפט אינו מוכיח את המצאת כתב התביעה לידו ואף לא הוגש תצהירו של השליח שביצע את ההמצאה. לטענתו, על אישור המסירה חתום לכאורה בנו של המבקש - עופר, אך גם זה לא קיבל לידו את כתב התביעה.
5. כן טוען המבקש, כי יש לו טענות הגנה בפני התביעה, שכן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עליו מבוססת התביעה, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 6022/15) ועל כן יש להמתין להכרעת בית המשפט העליון.
6. המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי כתב התביעה נשלח למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה, וכי דבר הדואר נמסר לבנו של הנתבע במענו ואישור המסירה אף נחתם והושב לתובעת, מכאן שמדובר בהמצאה כדין.
7. עוד טוענת המשיבה, כי הנתבע לא הציג סיכויי הגנה בפני התביעה, שכן אין מחלוקת כי על הנתבע להשיב לידי התובעת את הסכום ששולם לנתבע על-פי פסק הדין של בית משפט השלום, שכן זה בוטל בבית המשפט המחוזי. המשיבה מציינת כי בקשת רשות הערעור שהגיש הנתבע לבית המשפט העליון, וכן הבקשה לעיכוב ביצוע, נדחו.
8. בתשובה טוען המבקש, כי מסמכי התביעה לא הומצאו לו, ועל כן יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, כך שסיכויי הגנתו אינם רלבנטיים.
9. המבקש מציין כי לצרכי פשרה בלבד הוא מסכים לוותר על ניהול ההליך באופן שיבוטל חיובו בשכר טרחת המשיבה, שכן הוא נכון לוותר על ניהול ההליך. המבקש מציין כי ניתן היה לחסוך את הגשת התביעה לו היתה המשיבה ממתינה להכרעת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגיש.

דיון

1. לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).
2. מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).
3. בענייננו, כתב התביעה נשלח לכתובתו של המבקש בדואר רשום עם אישור מסירה, וזאת בניגוד לטענת המבקש כי הומצא על ידי שליח. על אישור המסירה חתום בן משפחה של המבקש בשם עופר. המבקש אינו מכחיש כי יש לו בן בשם עופר, אך טוען כי כתב התביעה לא נמסר לבנו. ואולם, המבקש לא הבהיר כיצד מתנוססת חתימת בנו על אישור המסירה, ואף לא צירף את תצהירו של בנו בעניין.
4. בנסיבות אלה, הרי שהמבקש לא עמד בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינותו של הליך ההמצאה, ועל כן אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.
5. כעת יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).
6. במקרה זה המבקש לא הציג ולו סיכויי הגנה לכאורה בפני התביעה. כך, המדובר בתביעה להשבת כספים ששילמה המשיבה למבקש מכוח פסק דין של בית משפט השלום. אין מחלוקת כי פסק הדין בוטל על ידי בית המשפט המחוזי, ועל כן על המבקש להשיב את הכספים ששולמו מכוח אותו פסק דין.
7. טענת ההגנה היחידה שהציג המבקש היא כי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון, ואולם בקשת רשות ערעור זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון בהחלטה מיום 5.11.15. לפיכך, נופלת טענת ההגנה שהציג המבקש בפני התביעה.
8. אשר להצעת הפשרה שהציע המבקש כי יבוטל רכיב שכר טרחת עורכי הדין, הרי משהצעה זו סורבה על ידי המשיבה, ושקבעתי כי אין מקום לביטולו של פסק הדין, הרי שאין גם מקור לביטולו של רכיב שכר הטרחה שנפסק בהתאם לכללי תעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.
9. בעניין זה יש לדחות את טענת המבקש כי ניתן לחסוך היה את הגשת תביעה לו היתה המשיבה ממתינה להכרעת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור. כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור על פסק הדין אינה מעכבת את ביצועו. לפיכך, היה על המבקש להשיב למשיבה את הכספים ששולמו לו עם מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. משלא עשה כן המבקש, הוא אינו יכול לבוא בטרוניה למשיבה כי הגישה תביעה נגדו. הואיל והגשת התביעה היתה מוצדקת, הרי שזכאית המשיבה כי ייפסק לטובתה שכר טרחת עורך דין.
10. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. לפנים משורת הדין, איני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ו, 24 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.