1. לפניי תביעה כספית אותה הגישו 101 תובעים. 52 תובעים הם בעלי כלי שייט, כלי שייט אחד לכל תובע. 49 תובעים הם דייגים פועלים פשוטים, כך בלשונם, העובדים על כלי השייט השונים. בתביעה מבקשים התובעים פיצוי בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם בשל עבודות שביצעה הנתבעת בנמל יפו.
2. התובעים טענו כי החל מאמצע שנת 2007 ובמשך 3 שנים בוצעו עבודות שיקום והתחדשות של הנמל שמטרתן בין היתר הייתה להפוך את הנמל למוקד בילוי, מסחר, תרבות ופנאי. העבודות כללו שיפוץ האנגר, שדרוג תשתיות, שיקום מערכות, שימור מבנים וחידוש שטח הטיילת לאורך קו המים, פירוק משטח הטיילת, המדרכות, הכביש, חפירה לצורך העברת צינורות, סלילת תשתית חדשה וריצוף. לטענתם עבודות הפיתוח והבניה מנעו מהם גישה לכלי השייט שלהם שעגנו במעגן ולהשבתת עבודתם. עקב כך לא יכלו לטפל ברשתות ולפרוס אותן. רשתות נגנבו או אבדו. תחנת דלק ששימשה לתדלוק כלי השיט הושבתה ונלקחה אף היא. מנוף תחזוקה שהיה בנמל ושימש את התובעים להעלות את סירותיהם לטיפולי תחזוקה בחוף נלקח לתקופה של כשנתיים מאמצע 2008 ועד אמצע שנת 2010. עוד הם טענו כי העבודות שבוצעו על ההאנגר כללו התזת חול וצבע ירוק, פירוק גג אסבסט והרכבת גג חדש שגרמו לנזקים לכלי השייט שלהם. לטענתם עיקר הנזק שנגרם לכלי השייט היו כתמי צבע, חלודה, פגיעה בחלקים שקופים וכיסויי הברזנט.
3. התובעים טענו כי בעקבות העבודות נפגעו פרנסתם ורכושם. לדבריהם, התביעה כוללת נזקים שנגרמו בשנה וחצי מתוך תקופה של כשנתיים וחצי בה נמשכו העבודות. לשיטתם, לכל בעל כלי שייט נגרם נזק בסך של 63,000 ₪ ולכל פועל סך של 27,000 ₪. בנוסף, לכל כלי שייט נגרמה פגיעה בסך של 6,000 ₪. סכום הנזקים הכולל עמד לשיטתם על סך של 4,911,000 ₪ כאשר לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 1,500,000 ₪.
4. במהלך הדיון שנערך ביום 21.9.2016 הפנה בית המשפט את תשומת לב התובעים לכך שמדובר בתביעות של 101 אנשים כאשר נראה שלגבי כל אחד מהם מתקיימת מסכת עובדתית שונה היוצרת עילה נפרדת ואין אירוע אחד שמשותף לכולם כך שיש מקום להורות על הפרדת הדיון בדרך של הגשת תביעות נפרדות לכל תובע. הצדדים ביקשו להתייחס לסוגייה זו בכתב וכך עשו.

טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית

1. התובעים טענו כי בהתאם לתקנה 21 לתקנות סדר האזרחי יש מקום לניהול הדיון במסגרת תובענה אחת. הם הפנו לפסק הדין בעניין ע"א 560/94 שושנה נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ (להלן: "עניין שושנה"), אשר הכשיר צירוף של תובעים בתביעה של דיירים שונים בגין ליקויי בנייה שהוגשה נגד חברת בנייה. לטענתם במקרה דנן מדובר באותה מסכת עובדתית ובאותה שאלה משפטית ועיקר הנזק שנגרם להם ושבגינו נתבע פיצוי, הוא אובדן שכר עבודתם. בגין הנזקים לכלי השייט שנגרמו עקב התזת חול מבוקש פיצוי אחיד בסך של 6,000 ₪ לכל כלי שייט ויכול שכימות הנזק ייעשה על ידי מומחה אחד. לטענתם גם היעילות הדיונית מחייבת את בירור התביעות במאוחד.
2. הנתבעת טענה כי על בית המשפט להורות על הפרדת הדיון או על מחיקת התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאותיה הריאליות. לטענתה, תנאי תקנה 21 אינם חלים במקרה דנן. הסעד הנתבע אינו בשל מעשה אחד, עסקה אחת, או סדרה אחת של מעשים או עסקאות. לדבריה, אין מדובר באירוע נקודתי אשר יצר נזק מסוים אלא במספר לא מבוטל של עבודות שונות שבוצעו על ידי גורמים שונים בזמנים שונים. היא טענה כי אין לגזור מפסק הדין בעניין שושנה עליו הסתמכו התובעים לענייננו, שכן שם דובר על פרויקט בנייה אחד המהווה סדרה אחת של עסקאות לרכישת דירה שנעשו בסמיכות זמנים ואילו בענייננו מדובר בסוגים שונים של עבודות שנעשו בזמנים שונים ובנסיבות שונות והתפרסו על פני תקופה ארוכה. בענייננו, מאחורי כל סעד המבוקש על ידי כל אחד מ - 101 התובעים עומדת מערכת נסיבות שונה לחלוטין הנעדרת בסיס משותף, כאשר לכל אחד מהם נזק שטבעו להתברר בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות. בנוסף, טענה הנתבעת כי אילו היו מוגשות התובענות בנפרד לא הייתה מתעוררת בהן שאלה משפטית או עובדתית משותפת. כמו כן הפנתה הנתבעת לכך שלדיון התייצב אך נציג אחד של התובעים ונראה כי קיימים תובעים אשר צורפו לכתב התביעה כלאחר יד וייתכן כי אינם מודעים להליכים. היא הפנתה לסמכותו של בית המשפט בהתאם לתקנה 23 להורות על הפרדת הדיון. לשיטתה, ניהול התביעות תחת קורת גג אחת לא יתרום ליעילות הדיון אלא יסרבל, יסבך וישהה אותו, שכן בית המשפט ייאלץ לשמוע מסכת ראיות נפרדת לגבי כל תובע.
3. צד ג' הצטרפה לטענות הנתבעת והוסיפה כי הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הודעת צד ג' שהוגשה נגדה, שכן זו מתייחסת רק לעבודות שבוצעו על ידה החל מיום 9.11.2009. לדבריה, התביעה אינה מבחינה בין נזקים שנגרמו טרם המועד הקובע להודעת צד ג' שאז מדובר בחברה אחרת שביצעה את העבודות ונכנסה להליכי פירוק לבין נזקים שנגרמו לאחר מכן. לטענתה מן הראוי היה כי התובעים יבהירו ביחס לכל אחד מהם מהו הנזק המדויק שנגרם, כיצד נגרם ומתי.
4. בתשובתם טענו התובעים כי עבודות הפיתוח והבנייה שנעשו בנמל הם האירוע שבגינו הוגשה התביעה. זאת בדיוק כפי שעבודות הבנייה בעניין שושנה מהוות אירוע בגינו הוגשה התביעה שם. לטענתם, בדומה לעניין שושנה גם בענייננו לכל תובע נגרמו נזקים משלו. במקרה דנן נגרם נזק משותף של אובדן הכנסה. לדבריהם מדובר באותה עילה ונסיבותיה זהות לכולם, כך שאין מקום לנהל 100 משפטים בפני 100 שופטים. לטענתם בית המשפט העליון הנחה כי במקרים כאלה אין לפצל את הדיון. עם זאת לגבי צד ג' טענו כי יש מקום לפיצול הדיון בין תביעתם נגד הנתבעת לבין הדיון בהודעת צד ג'.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי אין מקום לנהל את תביעותיהם של 101 התובעים במשותף במסגרת התיק דנן ויש להורות על הפרדת הדיון בדרך של הגשת תביעה לכל תובע בנפרד.
2. טרם אפרט את הטעם לכך אביא את לשון תקנות סדר הדין האזרחי העוסקות בסמכותו של בית המשפט בסוגיה זו.

תקנה 21 שכותרתה "צירוף תובעים" קובעת כדלקמן: "מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד – בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין – בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות או כתוצאה של אחד מאלה ושאילו הגישו תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת משפטית או עובדתית".

בתקנה 23 שכותרתה "סייג לצירוף" נקבע כי: "ראה בית המשפט או הרשם שהצירוף עלול לסבך או להשהות את הדיון, רשאי הוא להורות על הפרדת הדיון או על דרך דיון אחרת".

תקנה 48 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בהפרדת הדיון קובעת כדלקמן: "ראה בית המשפט או הרשם, מיזמתו או על פי בקשת נתבע, כי אין דרך נוחה לדון יחד או לפסוק יחד בעילות שאוחדו בתובענה אחת, רשאי הוא להורות על צמצום התובענה לאותן עילות שאפשר לדון או לפסוק בהן בדרך נוחה או על הפרדת הדיון או על דרך דיון אחרת שתיראה לו וכן להורות על התיקונים הכרוכים בכך".

תקנה 143 לתקנות קובעת כי בית המשפט מוסמך להחליט בדבר צירוף בעלי דין ומחיקתם (סעיף קטן 2) וכן להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה כדי לפשט את הדיון או להקל עליו (סעיף קטן 10).

1. כאמור, במקרה דנן מדובר ב- 101 תובעים שונים, חלקם בעלי כלי שייט וחלקם דייגים. איני מקבל את טענת התובעים כי ניתן לראות בעבודות הפיתוח והבנייה שנעשו בנמל כאירוע שבגינו יש להגיש כתב תביעה אחד משותף לכולם. מכתב התביעה עולה כי הנזקים הנטענים ככל שנגרמו, נגרמו במועדים שונים ובנסיבות שונות שהרי מדובר בעבודות שבוצעו לאורך תקופה ארוכה. מכאן שאין המדובר באירוע אחד בגינו נגרם לכל התובעים נזק. לכל אחד מהתובעים התקיימה מסכת עובדתית נפרדת המקימה לו עילה.
2. "הדיבור "עילת התביעה"... אינו חד משמעי, ומשהוגדר, אין כוח ההגדרה יפה אלא לעניין פלוני בלבד. מקובלת עלינו ההגדרה, כי מסכת העובדות המעמידה את זכות התובע לקבל את הסעד המבוקש – היא עילת התביעה" (ראו: דברי כב' השופט זוסמן בע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח פ"ד י"ז 2617). בתיק דנן התובעים מבקשים למעשה לנהל במסגרת תיק אחד 101 תביעות שונות כאשר לכל אחד מהם קיימת מסכת עובדתית שונה ונסיבות שונות בגינן נגרם לו נזק וקמה לו עילת תביעה עצמאית.
3. יתרה מכך, בענייננו התביעה מנוסחת באופן כללי ונעדרת את הפירוט הנדרש לגבי כל תובע ותובע כך שלא ניתן לאתר שאלה משותפת, משפטית או עובדתית כאמור בתקנה 21 שהובאה לעיל, למעט אמירות כלליות וסתמיות.
4. ניקח למשל תביעה של דייג מסוים בגין הפסדי ההכנסה שנוצרו לו. בתביעה שכזו על אותו דייג היה לפרט את העבודות המסוימות שבוצעו בנמל וגרמו להשבתתו מעבודה ואת הימים המדויקים בהם נאלץ בעקבות כך להיות מושבת מעבודה. יתרה מכך, ייתכן ואותו דייג שהושבת מעבודה בימים מסוימים, מצא את פרנסתו באותם ימים מעבודה על כלי שייט אחר שלא הושבת באותה עת או מעבודה אחרת. נתונים אלה היו אמורים להיות מפורטים בכתב התביעה. נסיבות התביעה של אותו דייג אינן בהכרח דומות לנסיבות תביעתו של דייג אחר שהופרע מביצוע עבודות אחרות שבוצעו בנמל בימים שונים ובאופן שונה. מכל מקום, בענייננו לא ניתן כל פירוט המתייחס לכל תובע בנפרד כך שלא ניתן היה לאתר שאלה משפטית או עובדתית משותפת.
5. הדברים נכונים גם לגבי התובעים שהם בעלי כלי שייט. גם בתביעה של בעל כלי שייט מסוים היה עליו לפרט את העבודות המסוימות אשר בגינן הושבת כלי השייט, הימים בהם הושבת כלי השייט מעבודתו באופן מלא או חלקי ולתאר את אופן ההפרעה ממנה סבל. גם במקרה שכזה יש להניח כי העובדות הרלוונטיות אשר היו נכללות בתביעתו היו שונות מהעובדות הרלוונטיות שהיו נכללות בתביעתו של בעל כלי שייט אחר ולפיכך היו מעלות שאלות משפטיות או עובדתיות שונות. מכל מקום, כאמור, פירוט שכזה לא ניתן.
6. זאת ועוד, בסעיף 10 לכתב התביעה טענו התובעים כי עקב העבודות לא יכלו לטפל ברשתות ולא ניתן היה לפרוס אותן, כי רשתות נגנבו או אבדו. מדובר בניסוח כללי. לא ברור אילו מהעבודות שבוצעו גרמו לאמור, מיהו התובע שלא יכול היה לפרוס את רשתו, למי גנבו רשתות ומי איבד אותן. לא ידוע גם אילו סוגי רשתות נגנבו או אבדו ומהו שווין.
7. דוגמא נוספת ניתן למצוא בסעיף 12 לכתב התביעה בו ציינו התובעים כי עבודות שבוצעו במחסן מספר 1 גרמו לנזקים לכלי השייט שלהם. מדובר ב- 52 כלי שייט אשר נטען כי ניזוקו במהלך תקופת עבודות של מעל שנתיים. למעט אמירה כללית כי העבודות שבוצעו גרמו לנזקים לכלי השייט לא פורט לגבי כל כלי שייט בנפרד אילו עבודות ספציפיות גרמו לנזקים הנתבעים, מתי בוצעו עבודות אלה, מתי בדיוק נגרמו הנזקים ובאילו נסיבות. לא פורט אף איזה כלי שייט יש לכל תובע, שהרי ברור כי אין דומה נזק לכלי שייט חדש או בעל ערך גבוה לנזק של כלי שייט ישן בעל ערך נמוך.
8. העובדה שהתובעים קבעו תג מחיר זהה לכל כלי השייט ולכל סוג תובעים אינה מייתרת את הצורך בבירור הנסיבות הספציפיות של כל נזק בנפרד.
9. לעניינו יפים הדברים שנקבעו בהחלטתה של כב' השופטת איריס לושי – עבודי בה הורה בית המשפט על מחיקת תובענה בה נכללו יחדיו תביעות של שתי תובעות ביחס ל- 19 פרויקטים שונים. בהחלטה זו קבע בית המשפט כי יש להפריד את הדיון בכל פרויקט בדרך של הגשת תביעות נפרדות או לפחות לתביעות נפרדות בהן ירוכזו כל הפרויקטים שתובעת אחת ביצעה עבור נתבעת אחת. זאת לאחר שלא מצא שאלות משפטיות או עובדתיות כלשהן אשר בגינן יש לדון בתביעה במסגרת תיק אחד. להלן דברים מתוך ההחלטה הרלוונטיים גם לענייננו: "אכן, מעבר לעובדה כי מדובר באותם מכרזי מסגרת ולכאורה באותן דמויות מעורבות, הרי שלא מצאתי שאלות משפטיות או עובדתיות כלשהן ה"גולשות" מפרויקט לפרויקט ומתייחסות באופן רוחבי למסכת העובדתית – משפטית בכללותה, כגון דפוס פעולה אחיד של הנתבעות השונות במסגרת הפרויקטים השונים, כך שהכרעה בשאלה כזו עשויה לפתור באבחה אחת שאלות ספציפיות רבות הקשורות לפרויקטים השונים. תחת זאת, כאמור, אין דרך אחרת לדון בתובענה זו מאשר לדון בכל פרויקט ופרויקט בנפרד ולבחון באופן ספציפי מה אירע באותו פרויקט והאם מוצדקות טענות כל תובעת ותובעת וכל נתבעת ונתבעת לגבי כל אחד מן הפרויקטים ה"שייכים" לה בפני עצמו, אם לאו.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי בירורן של תביעות אלה, הפשוטות במהותן וקלות יחסית לבירור מהיר, דווקא עשוי להסתבך עקב צירופן יחד ולגרום לחוסר יעילות רב ולהוצאות מרובות. אכן, קל לדמות מראש את בזבוז הזמן והמשאבים שיהיו כרוכים בבירור התובענה שבפניי, כאשר באולם בית-המשפט יהיו ישובים במשך שעות רבות נציגי כל הצדדים, באי-כוחם, עדים שונים וכיו"ב, אשר ייאלצו לשמוע עדויות וטענות ביחס לפרויקטים שאינם קשורים אליהם כלל" (ראו: תא (ת"א) 49881-10-13 י. ויטה – עבודות עפר, כבישים וקבלנות כללים בע"מ נ' עיריית בת ים (פורסם באתר משפטי)).  

1. בהתייחס לחלק השני של הדברים שהובאו לעיל, הרי שגם בענייננו בירור תביעתו של כל אחד מהתובעים פשוט במהותו. לאור סכומה של כל תביעה, יש להניח כי אם הייתה מוגשת בנפרד הייתה מתנהלת במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות או בבית משפט השלום בהליך של סדר דין מהיר בהם מטבע הדברים מתבררים ההליכים במהירות. בירורן של כל התביעות יחד דווקא גורם לסיבוך, חוסר יעילות רב והוצאות מרובות בדיוק כמו בהחלטה שהובאה לעיל באופן המצדיק שימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט על פי תקנה 23 לתקנות.
2. כך לדוגמא, ייתכן כי דייג מסוים אשר תבע הפסד הכנסה בנסיבות עובדתיות פשוטות לבירור ייאלץ להמתין עד שיתבררו כל התביעות האחרות, כדי לקבל הכרעה בעניינו ולזכות בסעד שביקש, בעוד שאם היה מגיש תביעתו בנפרד בבית המשפט לתביעות קטנות היה מסתיים ההליך הרבה קודם במהירות ויעילות.
3. יתרה מכך, יש בריכוז כל התביעות תחת הליך משפטי אחד לכשעצמו משום  עידוד התובעים להתדיינות משפטית ולהגשת התביעה כלאחר יד. יש להניח שאם כל תובע היה נדרש להגיש את תביעתו בנפרד היה שוקל את צעדיו בהתאם ורק אם אכן נגרם לו נזק אמיתי היה מגישה.
4. עיינתי בפסק הדין בעניין שושנה אליו הפנו התובעים ואני סבור כמו הנתבעת כי אין מקום להשליך מהאמור בו לענייננו. בעניין שושנה תבעו התובעים מכוח חוזים שנחתמו עימם בסמיכות זמנים ונוסחו באופן דומה בעוד שבענייננו מדובר בתביעת נזיקין שיסודותיה משתנים מתובע לתובע, הכוללת נזקים שונים שנגרמו בזמנים שונים.
5. אשר על כן אני קובע כי אין מקום לנהל את תביעותיהם של 101 התובעים במשותף במסגרת התיק דנן ויש להורות על הפרדת הדיון בדרך של הגשת תביעה לכל תובע בנפרד. לאור האמור, הדרך הנכונה היא להורות על מחיקת התביעה. עם זאת, ניתנת לב"כ התובעים אפשרות להודיע תוך 21 יום מיהו התובע היחידי אשר את עניינו מבוקש לברר במסגרת תביעה זו. תשומת לב ב"כ התובעים כי ככל שמדובר בתביעה שעל פי סכומה יש לבררה בסדר דין מהיר יהיה עליו להגישה בהתאם לתקנות אלה. לחילופין באפשרות בא כוח התובעים לבקש למחוק את התביעה ואת השבת האגרה.

בהעדר הודעה כאמור התביעה תמחק והתיק ייסגר.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ותקבע את התיק לתזכורת פנימית ביום 1.2.2017.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ז, 10 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.