1. לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 6.2.15 ברחוב בארי בנתניה.
2. לטענת התובעת נהג רכבה ביקש לצאת מהרכב, פתח את הדלת וכשהבחין ברכב הנתבעים מתקרב החל לסגור את הדלת ובמהלך סגירת הדלת, פגע רכב הנתבעים בדלתו. מנגד לטענת הנתבעים נהג התובעת פתח את דלת הרכב בעת שרכב הנתבעים חלף לידו ופגע בו.
3. בדיון שהתקיים בפני העידו נהג רכב התובעת והנתבעת 1. בנוסף, הוגשו לעיוני תמונות הנזק ברכבי הצדדים וההודעות לחברות הביטוח.
4. ממכלול הדברים כפי שהם עולים מהעדויות, כתבי הטענות והראיות שהוגשו, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים, מהטעמים שיפורטו להלן:

נהג התובעת הציג בעדותו גרסה פוזיטיבית והעיד בצורה אותנטית כיצד ביקש לצאת מהרכב, פתח את הדלת, החל להוציא את רגליו החוצה וכשראה רכב מולו שאינו עוצר החזיר את רגליו פנימה והחל לסגור את הדלת, ובשלב הזה נפגע רכבו. נהג התובעת טען בעדותו כי הנתבעת ומי שהיה עמה ברכב אמרו שהם לא שמו לב. חיזוק לעדותו זו קיימת בעדות הנתבעת שאישרה כי אכן היא ומי שהיה עמה רכב לא הבחינו שנהג התובעת פתח את הדלת.

מעבר לעדות נהג התובעת הוגשו תמונות הנזק. מעיון בתמונות הנזק נחזה כי הכיפוף בדלת רכב התובעת הינו כלפי חוץ באופן המתיישב עם תנועה של סגירת הדלת מחד, ונסיעה קדימה של רכב הנתבעים מאידך באופן המחזק את גרסת נהג התובעת.

מנגד, עדותה של הנתבעת התבססה ברובה על הטענה כי לו הייתה פוגעת בדלת רכב התובעת כשזו הייתה פתוחה, היה עליה לפגוע בדלת עם חזית רכבה. לא מצאתי בעדותה של הנתבעת גרסה פוזיטיבית לגבי אופן קרות התאונה.

הנתבעת אישרה בעדותה כי היה עמה אדם נוסף ברכב, אשר לא הובא לעדות משום שהוא חייל ואינו יכול להגיע. הסבר זה אינו מניח את דעתי, ועל כן מוחזקים הנתבעים כמי שנמנעו מהבאת ראיה רלוונטית, כך שאילו הובאה הייתה פועלת כנגדם ומחזקת את גרסת התובעת (ראה: קדמי, על הראיות, חלק רביעי (תש"ע-2009) עמ' 1889; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602).

הנתבעים אף הם הגישו תמונה של רכבם. המדובר בתמונה של דופן הרכב אשר לא נחזית בה מעיכה, אולם אין בדי בתמונה זו כדי לחזק את גרסת הנתבעת שכן לא הוצגה תמונה של חזית הרכב אשר לטענת הנתבעת לא נפגעה.

בנסיבות אלה, משלפניי גרסת נהג התובעת המתיישבת עם אופי הנזק ברכבו ומנגד גרסת הנתבעים הנסמכת על עדות הנתבעת, אשר לא הבחינה בפתיחת הדלת, ואשר נמנעו מהבאת עד רלוונטי אשר סביר להניח כי יכול היה לשפוך אור על נסיבות התאונה, ואף לא הציגו את תמונת חזית רכבם אשר יכולה הייתה לסתור את גרסת התובעת, אני מעדיפה את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים.

יחד עם זאת, משעולה מגרסאות כל הצדדים כי המדובר ברחוב צר, ולאור העובדה כי לא עלה בידי נהג התובעת לסגור את הדלת באופן שימנע את התאונה, על אף שהתרשמתי כי פתח את הדלת לפני שרכב הנתבעים הגיע למקום, נראה כי לא נקט במלוא אמצעי הזהירות להבטיח כי יוכל לצאת מהרכב בבטחה ועל כך אשמו התורם.

1. סיכומו של דבר, אני מחלקת את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים באופן בו הנתבעים יישאו בשיעור של 70% מהאחריות, ולתובעת אחריות בשיעור של 30%.
2. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 70% מנזקיה למעט רכיב רכב חלופי אשר לא הוכח, דהיינו סך של 4,204 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 18.3.15 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העד כפי שנפסק בדיון בסך 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ו, 07 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.