לפניי תביעתה של מגדל חברה לביטוח בע"מ לחיוב הנתבע בשיפויה בגין תגמולי הביטוח ששולמו למבוטחה עקב פגיעת רכבו בתאונת דרכים מיום 19.10.2013 (להלן: התאונה).

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתאונה הנהג ו/או הבעלים ו/או המחזיק ו/או בעל השליטה ו/או המשתמש ו/או מתיר השימוש ברכב יונדאי מ.ר 66-914-64 (סעיף 3 לכתב התביעה). עוד נטען, כי התאונה ארעה בשעת צהריים או בסמוך לכך, עת נסעה הנהגת ברכב המבוטח בכביש ראשי בכפר מנדה, בסבירות ובזהירות, כשלפתע התפרץ רכב הנתבע בנסיעה לאחור מתוך חניה סמוכה לנתיב נסיעת הרכב המבוטח. הנהגת ברכב המבוטח הסיטה את רכבה ימינה בניסיון להתחמק ולמנוע את התאונה, אך רכב הנתבע המשיך בנסיעתו לאחור ופגע בחלקו השמאלי קדמי של הרכב המבוטח.

הנתבע טען כי התאונה ארעה בעת שרכבו היה בחניה ובעצירה מוחלטת בצד שמאל של הכביש ובמקביל לכביש, וכי רכב המבוטח סטה ממסלול נסיעתו ופגע ברכב הנתבע בחלקו האחורי (סעיף 6 לכתב ההגנה).

מטעם התובעת העידה הנהגת ברכב המבוטח - הגב' עפאף חאמד (להלן: עפאף ו/או נהגת הרכב המבוטח). ואילו, מטעם הנתבע העידו הגב' חיתאם קדח (להלן: חיתאם) – בת זוגו של הנתבע – ואביה, מר אחמד אבו סלוטה (להלן: אחמד).

במרכז ראיות התובעת עומדת עדותה של עפאף, שיצרה עלי רושם אמין ומהימן. עדותה של עפאף מתיישבת עם מוקדי הנזקים ברכב, נתוני הכביש והשכל הישר. עפאף נסעה בכביש ראשי בכפר מנדא לכיוון היציאה מהכפר לאחר סיום יום עבודתה בבית הספר שם. במהלך נסיעתה כאמור חשה לפתע חבטה ברכבה, בפינה השמאלית קדמית, כאשר רכב הנתבע, שהיה נהוג בידי חיתאם, יצא מחניה בנסיעה לאחור והתפרץ לכיוון נסיעתה של עפאף. רכבה של חיתאם נפגע בחלקו האחורי, בערך מאמצע הפגוש ועד הפינה השמאלית.

מנגד, עדויותיהם של חיתאם ושל אחמד אינן מתיישבות עם מוקדי הנזקים ברכבים. בעדויותיהם אף לא מצאתי כל הסבר סביר והגיוני אחר שיסביר הכיצד מתיישבים מוקדי הנזקים בשני הרכבים עם גרסתם לאירוע התאונה.

יחד עם זאת, שוכנעתי כי יש להשית על נהגת הרכב המבוטח אשם תורם. שכן, רכב הנתבע יצא מחניה שהייתה צמודה לנתיב הנסיעה שמשמאל לנתיב וכיוון נסיעתה של נהגת הרכב המבוטח, הספיק לעבור את הנתיב השמאלי בנסיעה לאחור ולהגיע בצמוד לנתיב הימני בו נסעה נהגת הרכב המבוטח. חרף זאת, נהגת הרכב המבוטח הופתעה מרכב הנתבע ולא הבחינה בו אלא בעת ההתנגשות, דבר המלמד על חוסר תשומת לבה למלוא המתרחש בכביש. נהגת הרכב המבוטח נסעה בסביבת מגורים וחניות הצמודות לכביש והיה עליה להשית את לבה גם לאפשרות של יציאת רכב כזה או אחר מתוך החניה ולנהוג באופן זהיר יותר. בהקשר זה למותר להוסיף ולציין עוד, כי נהגת הרכב המבוטח הודתה כי נהגה במהירות של כ 50 קמ"ש. משמע, התובעת נהגה במהירות החוקית המקסימאלית, מבלי להתאים את מהירות נסיעתה לתנאי הכביש במועד התאונה. בנסיבות, אני מעמידה את אשמה התורם של נהגת הרכב המבוטח על 35%.

מהמקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,131 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום, וכן בצירוף סך של 1,800 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ו, 27 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.