השופטת נטע רות

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תיק ב"ל 39945-10-14; סגנית הנשיא איטה קציר) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים בענף ביטוח נכות מיום 27.1.14 אשר קבעה למבקש 67% נכות רפואית משוקללת בשל דלקת מעיים מסוג קרוהן (20% לפי סעיף 13(2) (א-ב)); מחלת כבד (40% לפי סעיף 16(1)(ב)) ומחלת מפרקים (30% לפי סעיף 35(1)(ד)). זאת בהתאם לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956.
2. עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה עיינה במסמכים רפואיים שונים ובתוצאות בדיקות שנערכו למבקש ולאחר מכן סיכמה את ממצאיה הרלוונטיים לבקשה שלפני כדלקמן:

לגבי התחום הפנימי – ראומטולוגי מצאה הוועדה כי המבקש סובל מדלקת מפרקים מסוג ספונדילוארתריטיס שהינה דלקת עם מרכיבים היקפיים ומעורבות לכל אורך עמוד שדרה, ללא הגבלה בטווח התנועות העשויה ללמד על קישיון של המפרקים וללא עדות לדלקת מפרקים פעילה.

הוועדה הוסיפה וקבעה כי מן המסמכים הרפואיים ניתן ללמוד כי קיימים אצל המבקש אנזימי כבד מוגברים באופן תמידי וכן עליה מתמדת בחלבוני דלקת בדם.

לגבי מחלת המעיים ממנה סובל המבקש, המסווגת כמחלת קרוהן, קבעה הוועדה כי למרות הטיפול המתון שקיבל המבקש, הייתה בה לאחרונה התפרצות של שלשולים דמיים, אולם מדובר במצב שאינו קבוע.

לאור האמור, קבעה הוועדה למבקש את אחוזי הנכות, כמפורט לעיל.

מפרוטוקול הוועדה עולה כי היא עיינה בחוות דעתו של פרופסור בוסקילה, אשר איבחן את המבקש כמי שסובל גם ממחלת הפיברומיאלגיה, וזאת בין היתר, בהסתמך על מסמכים רפואיים שנערכו על ידי פרופ' רובינוב, הנוגעים בעיקרם למחלת הפרקים ממנה סובל המבקש.

עם זאת, הוועדה קבעה כי אין מקום לקבוע למבקש אבחנה של פיברומיאלגיה כפי שהמליץ פרופ' בוסקילה. זאת מאחר וניתן היה להסביר לדעתה את הכאבים המפושטים בגופו של המבקש, האופייניים גם למחלת הפיברומיאלגיה, בטעמים אחרים מבניים או דלקתיים קרי, במחלות האחרות שמהן סובל המבקש הגורמים לסימפטומים דומים. הוועדה הוסיפה וציינה כי קביעה זו תואמת את המקובל בנסיבות אלה.

1. המבקש השיג על החלטה זו בפני בית הדין האזורי והעלה שורה של טענות כדלקמן:

הרכב הוועדה לא כלל מומחה בתחום הגסטרולוגיה וזאת למרות שהליקוי בתחום זה הינו אחד הליקויים המרכזיים שמהם סובל המבקש; הוועדה טעתה טעות עובדתית בקביעתה כי אין עדות לדלקת פרקים פעילה וזאת משום שבידי המבקש קיימות בדיקות המוכיחות קיומה של דלקת פרקים שכזו; הוועדה טעתה בקביעתה העובדתית כי ההתפרצות של השלשולים הדמיים, הקשורה למחלת המעיים, אינה קבועה ובידי המבקש מסמכים ובדיקות המלמדים אחרת; הוועדה קבעה, בניגוד לקביעתו של פרופסור בוסקילה שהפנה גם לחוות דעת פרופ' רובינוב , כי אין לקבוע אבחנה של פיברומיאלגיה ונימקה את קביעתה בקיומן של מחלות אחרות אשר גם פרופסור בוסקילה היה מודע אליהן; הוועדה לא התייחסה באופן מנומק למכתבו של פרופ' רובינוב.

1. בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש תוך שהוא מקבל, בין היתר, את טענת ההתיישנות של המשיב. מעבר לכך אף לא מצא בית הדין האזורי ממש בנימוקי הערעור לגופם, תוך שהוא קובע בהקשר זה כי לא נפל פגם בהרכב הוועדה משהיא כללה מומחה בתחום הרפואה הפנימית; כי הוועדה התייחסה לחוות הדעת של פרופסור בוסקילה וכן למכתבו העדכני של פרופסור רובינוב אולם חלקה על עמדתו של פרופסור בוסקילה, בכל הנוגע לקביעת אחוזי נכות בשל פיברומיאלגיה. זאת, תוך שהיא מנמקת את עמדתה כדבעי. עוד קבע בית הדין כי קביעה זו של הוועדה הינה קביעה רפואית מובהקת שאיננה יכולה להוות נושא לערעור בפני בית הדין.

עוד קבע בית הדין האזורי כי משלא הייתה מחלוקת לגבי קיומם של מדדים דלקתיים, הרי שלא היה על הוועדה להוסיף ולפרט את התייחסותה לאמור במכתבו של פרופסור רובינוב, מעבר להתייחסותה בפועל. מה גם שאין לראות במכתבו של פרופ' רובינוב חוות דעת אלא מכתב המפרט את הטיפול בדלקת הפרקים.

1. במסגרת הבקשה שלפני טען המבקש שורה של טענות ובכלל כך השיג על כך שבית הדין האזורי קיבל את טענת ההתיישנות, בנסיבות העניין, נוכח האיחור בקבלת המסמכים הנחוצים להגשת הערעור. לגופו של עניין טען המבקש כי הוועדה התייחסה באופן חלקי לחוות דעתו של פרופסור בוסקילה לפיה הוא לוקה במספר רב של תחומים באופן אקטיבי וחריף וכן סובל מפיברומיאלגיה. המבקש הוסיף וטען כי הוועדה לא התייחסה לכל הליקויים שהופיעו בחוות דעתו של פרופסור בוסקילה, שהתבססה על בדיקות פיזיות ובדיקות מעבדה שהתבצעו על ידו ועל ידי פרופסור רובינוב; כי מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה הניחה שהדלקות במפרקים ובמעי אינן פעילות, בלא להתייחס לאמור בעניין זה בחוות דעתו של פרופסור בוסקילה ולממצאים שעליהם התבססה חוות דעת זו; כי בית הדין האזורי טעה עת שקבע כי הוועדה לא נדרשה להתייחס באופן מנומק למכתבו של פרופסור רובינוב משום שאין מדובר בחוות דעת וזאת בשים לב לכך שמכתב זה מהווה חלק מחוות דעתו של פרופסור בוסקילה.

1. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את טענות המבקש ואת כלל החומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה וזאת, אף לו היו מתקבלות טענות המבקש בנושא ההתיישנות וכפי שיפורט להלן:

1. תחילה יאמר, כי על פני הדברים, לא נראה כי יש פגם בהרכב הוועדה שכלל רופא פנימי וזאת לאור מכלול הליקויים שמהם סובל המבקש ובשים לב לכך שהמבקש לא המציא חוות דעת ספציפית בתחום הגסטרולוגיה. בנוסף, לא מצאתי על פני הדברים כי נפל פגם בנימוקי הוועדה או בהיקף ההתייחסות שלה לחוות הדעת שהציג בפניה המבקש של פרופ' בוסקילה. זאת אף בשים לב לכך שעיון בחוות דעת זו מלמד כי נקבעו בה ממצאים שונים ללא מתן הסבר מפורט ומנומק ובמיוחד אותם ממצאים המייחסים את הפגימות מהן סובל המבקש למחלת הפיברומיאלגיה דווקא. ממצאים שעליהם חלקה הוועדה תוך שהיא מנמקת את עמדתה בממצאים שאותם פירטה.
2. עיון בחוות הדעת של פרופסור בוסקילה מלמד כי הוא הקדיש חלק ניכר מחוות דעתו לתיאור כללי של הסימפטומים והאפיונים של מחלת הפיברומיאלגיה ובעניינו הספציפי של המבקש הסתמך על האמור במסמך הרפואי של ד"ר רובינוב מיום 21.11.12. מסמך שאינו מפרט מדוע יש לקשור סימפטומים כאלה ואחרים למחלת הפיברומיאלגיה דווקא או להצביע על טעות עובדתית בקביעות הוועדה והנמקותיה או על התעלמות ממסמכים רפואיים רלוונטיים לקביעות הוועדה. מה גם שמסמך זה אינו מהווה חוות דעת רפואית.
3. מעבר לכך, על פני הדברים לא ניתן היה להתרשם כי המבקש הציג בפני הוועדה מסמכים רפואיים הסותרים את ממצאיה הרפואיים של הוועדה ומלמדים על טעות עובדתית של הוועדה, כאשר עיקר טענותיו נוגע למעשה להיבט הרפואי של הערכת חריפות המחלות שמהן הוא סובל. הערכה שהוועדה נימקה והסבירה אותה כראוי.
4. לאור האמור, לא מצאתי, על פני הדברים, כי נפלה טעות בפסק הדין המצדיקה העתרות לבקשה ומשכך הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ו (30 אפריל 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.