במסגרת התובענה השטרית שלפניי ביקשה התובעת לבצע שטר חוב אשר נחתם ע"י הנתבע, ואשר ממנו עולה כי זה התחייב לשלם לתובעת סך של 6,920 ₪ ביום 15.12.12.

הואיל והנתבע איננו חולק על חתימתו על שטר החוב, והואיל ולזכות התובעת עומדות חזקות עפ"י פקידות השטרות הן בנוגע למסירת השטר והן בנוגע למתן תמורה, עובר נטל ההוכחה בתובענה דנן אל כתפיו של הנתבע.

הנתבע טוען כי חתם על שטר החוב במסגרת הסכם שנערך בין הצדדים, לפיו תעמיד לרשותו הנתבעת שרותי הוראה בקשר עם קורס הנדסאי מיכשור ובקרה בבית ספרה.

אין מחלוקת כי הנתבע שילם סך של 1,817 ₪ מתוך עלות הקורס שהועמדה על סך של 6,920 ₪, ואין גם חולק בנוגע לכך שהנתבע לא ניגש לבחינות, עלות הבחינות הופחתה מהתמורה הנדרשת, וזה נכח במספר שיעורים מועט באופן יחסי, כך שלמעשה מיום 14.11.12 לא נכח עוד בשיעורים אצל התובעת.

לטענת הנתבע, כעולה מתצהיר ההתנגדות שהגיש, ביקש בחודש דצמבר 2012 להפסיק את לימודיו והודיע על כך לסגל המכללה. לשיטתו שם, מר ערן כהן, נציג המכללה דאז, אישר את בקשתו, ועם אישור הפסקת הלימודים פנה אל נציגה בשם מיכל וביקש ממנה, הואיל ולא עבר את מכסת 90 הימים הראשונים ממועד פתיחת הקורס, לקבל את התשלום ששילם על חשבון שכר הלימוד.

גרסה זו של הנתבע עברה שינויים רבים כאשר תחילה טען, שפנייתו הראשונה אל נציג המכללה נעשתה טלפונית, וזה ביקש שיעביר את הפניה בכתב לאישורו, ולאחר שהעביר מכתב כאמור במייל, חזר אליו נציג המכללה בחלוף מספר ימים בדואר אלקטרוני, וציין כי הבקשה אושרה. לאחר מכן עומת עם מכתב במייל שנשלח על ידו לכאורה בחודש מרץ 2013, בו הוא מבקש להקפיא את לימודיו למשך שנה, ואז טען שהמייל הזה נשלח על ידו לאחר שהנוסח הוכתב לו ע"י אותו נציג, וכי תשובה התקבלה במייל מהנציג ביום 9.1 לפיה בקשתו התקבלה.

כאשר נשאל הנתבע באותה הזדמנות האם הוא מסכים שחלה עליו חובה לשלם 50% מגובה שכר הלימוד, טען בתשובה שהוא סבור כי הוא זכאי לקבל 50% ממה ששילם. במועד מאוחר יותר תיקן הנתבע את גרסתו וטען כעת כי כאשר הסביר את הדברים לנציג המכללה בשיחה שנערכה ביניהם, חזר אליו הנציג אחרי תקופה ואמר לו שישלח במייל הקפאה. עוד טען אז שהנציג אמר לו שלא אישרו הפסקה ושישלח הקפאה, וכי זה מה שעשה.

בתצהיר העדות הראשית טען הנתבע במסגרת התפתחות הגרסה, כי נציג המכללה הודיע לו טלפונית במפורש כי הפסקת הלימודים אושרה אך עליו לשלוח מייל ולבקש הקפאת הלימודים.

עוד טען כי לאחר קבלת האישור והואיל ולא עבר את מכסת 90 הימים הראשונים, פנה אל נציגה בשם מיכל וזו "... הבטיחה כי התשלום ששילמתי על חשבון שכר הלימודים יוחזר אלי בהקדם".

בחקירתו היום עומת הנתבע עם הגרסאות המתפתחות, וטען כעת כי הוא איננו חולק על חובתו לשלם את ההפרש הנדרש בשל העובדה שלשיטתו ביקש להפסיק את הלימודים בתוך 90 הימים ממועד תחילתם.

הנה כי כן נדמה כי גרסת הנתבע היא גרסה מתפתחת, כאשר כל חלק חדש סותר חלק קודם. כך למשל, בעוד טען הנתבע לפי אחת הגרסאות כי בקשתו להפסקת הלימודים אושרה, טען זה בגרסה אחרת כי בקשתו להפסקת הלימודים נדחתה כעולה ממידע שהועבר לו מאותו נציג, והוא נדרש בהתאמה לעתור להקפאת הלימודים ולא להפסקתם.

כך, כאשר טען מחד כי לא זו בלבד שהוא איננו חייב לשלם מחצית משכר הלימוד, אלא שהתובעת היא שחייבת להשיב לו את כספיו, בהמשך טען כי הוא מודע לחובתו לשלם וכי לא שילם למעשה כמנוף במסגרת המו"מ שניהל עם התובעת.

כך, כאשר טען מחד שהנציגה בשם מיכל אישרה שמגיע לה החזר של מלוא כספו, מנגד טען כי יש חובת תשלום של מחצית משכר הלימוד במקרה שהלימודים מופסקים במהלך 90 הימים הראשונים.

בסה"כ הותיר הנתבע רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש, ומצאתי כי לא ניתן לסמוך על עדותו.

בהתאמה, אינני מקבלת את גרסתו (שהתגלתה במהלך הדרך ואינה אלא שינוי של חזית המחלוקת ביחס לאמור בתצהיר ההתנגדות), לפיה חלפה תקופה ממושכת מהיום שבו קיבל אישור טלפוני להפסקת הלימודים, ועד ליום שנדרש להמציא באמצעות המייל את בקשתו להקפאת הלימודים.

לא למותר לציין כי הנתבע לא הכחיש שהתכתובת שהוצגה בביהמ"ש מיום 17.3.13 היא תכתובת שנשלחה על ידו, והנתבע לא הציג כל אסמכתא למשלוח הודעה אחרת קודם לכן.

על אף דברים אלו מבקש הנתבע להסתמך על "תקנוני המכללה" אשר צורפו על ידו לכתבי טענותיו ולתצהירו, מהם עולה כי הודעה על הפסקת לימודים אשר תימסר טלפונית, לא תחשב כביטול רשמי. הנה כי כן, נראה שהנתבע אשר היה מודע להוראות התקנון, בחר שלא למסור הודעה כתובה קודם ליום 17.3.13.

הואיל והצדדים אינם חלוקים בנוגע לכך ששנת הלימודים החלה ביום 15.10.12 או בסמוך לכך, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שביום 17.3.13 חלפו הרבה למעלה מ- 90 הימים הנקובים בתקנון.

יובהר כי עפ"י התקנון הודעה על הפסקת ביטול לימודים, שתימסר עד 90 יום לאחר תחילת הלימודים, תזכה בזכות להחזר בשיעור של 50% מגובה שכר הלימוד, ואילו הודעה שתימסר בחלוף 90 ימים מתחילת שנת הלימודים ואילך, לא תזכה בהחזר למעט החזרים בגין בחינות הגמר.

מכל אלו – נראה כי גרסת הנתבע קרסה מעדותו שלו עצמו, וזה לא השכיל להרים את הנטל על מנת להוכיח שביקש להפסיק את לימודיו עוד קודם לחלוף 90 הימים האמורים.

למעלה מן הצורך אציין כי עיון בתכתובת המייל יש בו כדי ללמד, עפ"י לשונו, שאין מדובר בתכתובת שהוכתבה לנתבע. כך, ציין הנתבע בשורה הראשונה את המילים: "אני רוצה לדחות את הלימודים לשנה הבאה", ואולם בשורה השניה צוין: "תשלח את זה ואני מקווה שיסתדר לי לשנה הבאה".

בהתאמה, גם אם נקבל את גרסת הנתבע לפיה המליץ לו נציג המכללה, בשים לב למועד פנייתו המאוחרת, כי יבקש לדחות את הלימודים בנוסח ההודעה, הרי שהשורה השניה בהודעה מלמדת על ניסוח חופשי בגוף ראשון, תוך שימוש במונחים שספק רב אם תולדתם בהנחיה ובהכתבה של נציג המכללה.

כך למשל, לא יעלה על הדעת שנציג המכללה ינחה את הנתבע לכתוב את המילים: "תשלח את זה". חזקה שנוסח זה מקורו בשיקול דעתו הפרטי של הנתבע, וחזקה בהתאמה שכל המשפט השני מקורו בשיקול הדעת של הנתבע, ובהתאמה גם הצהרתו לפיה הוא מקווה "שיסתדר לו" ללמוד בשנה שלאחר מכן.

מכל אלו הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה השטרית, לאחר שלא הוכח לפניי כי עפ"י ההסכם שנערך בין הצדדים במסגרת עסקת היסוד, זכאי הנתבע לפטור מתשלום החוב נשוא שטר החוב, ולו גם באופן חלקי.

ההליכים בתיק ההוצל"פ שבכותרת יחודשו, והנתבע ישא בהוצאות התובעת בגין ההליך כאן בסך כולל של 3,500 ₪ אשר יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ.

הצדדים יעבירו העתק מפסה"ד ללשכת ההוצל"פ.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ז, 07 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.