1. ביום 15.4.15 הגיע התובע לבית העסק של הנתבע המתמחה בשכפול מפתחות ומנעולים והזמין מהנתבע מפתח ושלט לרכב סוזוקי שבבעלותו.

2. מחיר המפתח והשלט שסוכם היה 600 ₪ כולל מע"מ. התובע שילם הסכום, והנתבע התקין ברכבו של התובע את המפתח בנוסף לשלט רחוק (להלן: "השלט").

3. ואולם, השלט היה לא תקין והתובע ביקש כי יוחלף המפתח הלא תקין ואז סוכם בין התובע לנתבע, כי המפתח יוחלף למפתח מקורי (להלן: "המפתח המקורי") , אשר עלותו הינה בסך 800 ₪ בצירוף מע"מ והנתבע לא יחויב כלל בגין מפתח זה. מכאן המחלוקת.

טענות הצדדים

4. לטענת התובע, הוא המתין זמן רב למפתח המקורי ואולם מפתח זה לא הגיע כלל. כתוצאה מכך נגרמה לו עוגמת נפש רבה, עקב שיחות רבות שביצע ובמסגרתן ביקש את המפתח המקורי, אך נדחה על ידי הנתבע שוב ושוב. התובע הסביר לבית המשפט, כי הוא כבד שמיעה.

5. התובע טען, כי במהלך תקופת ההמתנה למפתח המבוטח, הוא איבד את המפתח שהיה בידיו ואז נאלץ לקנות מפתח חדש לחלוטין שעלה כ-1,500 ₪. התובע עתר לבית משפט זה, כי יחייב את הנתבע בסך 8,000 ₪ .

6. מנגד, טען הנתבע, כי כאשר קיבל על עצמו לספק מפתח חדש, הוא הודיע לתובע כי עניין זה יכול להימשך כחודש ימים. ואולם הוא מיד החל להיות מוטרד בטלפונים רבים שהגיעו מהתובע ומחבריו.

7. לטענת הנתבע, התובע הוא זה שבחר לקנות מפתח נוסף בעלות כפולה מהמחיר שהוצע לו על ידיו. לדבריו, הציע לתובע לסיים את העניין בפשרה, אך התובע סרב.

דיון והכרעה

8. מהראיות שהוצגו לי אני סבור שהצדק עם התובע. זה האחרון המציא לתיק מסכת של התכתבויות עם הנתבע שהחלה כנראה ביום 14.4.15 והמשיכה לפחות עד ליום 14.6.15. עולה ממהלך ההתכתבויות כי התובע פנה פעמים רבות לנתבע ביקש לפצותו ונדחה תוך גילוי יחס רע ומעליב מצד הנתבע. לא זו אף זאת, ההמתנה למפתח החלופי ארכה לפחות כפול מהזמן המובטח על ידי הנתבע.

9. מכל המקובץ דין התביעה להתקבל, אך הפיצוי צריך להיות פיצוי ריאלי לפי הפרוט הבא:

בגין מפתח חדש שלא סופק ישלם הנתבע לתובע סך של 800 ₪, בגין עוגמת נפש סך של 800 ₪ ובגין הוצאות שונות לרבות הוצאות משפט סך של 400. בסה"כ ישלם הנתבע לתובע סך של 2,000 ₪ תוך 10 ימים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה אדר א' תשע"ו, 05 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.