התביעה שלפניי בסך של 114,450 ₪ עוסקת בנזקים שנגרמו לטענת התובעים כתוצאה מעבודה רשלנית של הנתבע באיטום גג של תוספת בניה.

העובדות הרלוונטיות

1. התובעים רכשו בסוף 2012 דירת מגורים בת שתי קומות (קומת קרקע וקומה שניה), בבית משותף ברח' בית הערבה 30 ירושלים. בקומת הקרקע מצויים סלון, פינת אוכל, מטבח, שירותים וחצר. בקומה השנייה מצויים חדרי שינה שירותים, מקלחות וחדר כביסה.

עוד קודם לרכישה נבנתה בקומת קרקע תוספת בשטח של כ-12 מ"ר (להלן: "התוספת"), אשר נבנתה מאלומיניום וחלונות ואילו הגג מפנלית.

בדירה התגלתה רטיבות בחלקים שונים, לרבות בתוספת. טרם כניסתם לדירה ביצעו התובעים שיפוץ גדול כהגדרתם.

1. שנה לאחר מכן נשכר הנתבע לבצע עבודת בניה בנוגע לתוספת. על פי הצעת המחיר מיום 10.2.14 היה על הנתבע לבצע את העבודות הבאות:

פירוק הרצפה כולל היציקה בגינה, חפירת יסוד עד לרגל של קיר התמך של השכנים, יציקת יסוד ועמודים, פירוק גג הפנלית, יציקת תקרה בכל פינת האוכל, התקנת קיר גבס זמני בתוך הדירה, בנית תקרת גבס חדשה, איטום התקרה, בניית קיר בלוקים חדש בין השכנים כולל טיח, ריצוף ויציקת הרצפה בגינה ליד העמודים לפי התכנית, צביעת המקום, בניית אבן שתי שורות סביב, וקופינג סביב המעקה בגג (נספח 1 לתיק המוצגים של הנתבע).

העבודה בוצעה על פי תכנית ופיקוח של המהנדס אנטולי בורושנסקי שנשכר על ידי התובעים. המהנדס הצהיר והעיד בפניי כי הפיקוח על עבודת האיטום לא היה חלק מתפקידו, אלא תכנון חיזוק השלד לתוספת.

1. העבודה הסתיימה סמוך לפני פסח 2014, עונת הגשמים חלפה. הנתבע העיד כי לאחר שביצע את האיטום ולפני שריצף את הגג ביצע בנוכחות התובע "הצפה ראשונה ולא ירדה טיפת מים" (פרו' עמ' 43 ש' 31). לטענתו עשה זאת כמפורט בתקן 1476 של מכון התקנים, סומן נ/1).
2. בחורף הראשון שלאחר סיום עבודתו (סוף 2014 תחילת 2015) התגלו דליפות מים מאזור גג התוספת והחיבור שבין התוספת לקיר המקורי של הדירה. לטענת הנתבע "המים ירדו מהסדק ומהקורה...המים טיילו בתקרה של הגבס בתוספת", אך מקורם אינו בעבודתו, אלא בחור שנותר ממיקומו הקודם של המזגן, בכך שהוסרה קורה במרכז החלל שבין הבית החדש לתוספת וכן מאדניות פרחים של השכן איציק שיש, מי שגם בנה את הבנין ואשר בעקבות הרטיבות הוא סגר את האדנית. (פרו' עמ' 42-43).

אין מחלוקת כי הרטיבות והדליפות של המים לאחר ביצוע העבודה היו בהיקף משמעותי שלא היה קיים קודם לכן ולא ניתן להתעלם מהם.

1. ניסיונות הנתבע לאטום ולאתר את מקור הבעיה לא צלחו, בעצתו הוזמן מאיר לוזון – מומחה לאיטום שאותר על ידי הנתבע באינטרנט. הנתבע טען שהיה זה התובע שאמר "אני רוצה לראות במצלמה. רק בשביל המצלמה קראנו ללוזון" (פרו' עמ' 44 ש' 4-5). העובדה שהתובע הוא זה ששילם את שכר הבדיקה מלמדת על כך שבאותו שלב לא היה ברור כלל שמקורה של הרטיבות בעבודת הנתבע.

לוזון בדק ביום 2.12.14 את כל הדירה בעזרת מצלמה תרמית. בבדיקתו נכח הנתבע שביקש להדוף טענות אודות עבודתו ולכן ניסה להצביע על מקורות אחרים לבעיית הרטיבות, אלא שהמומחה שלל זאת.

ממצאי המומחה לוזון

1. ממצאי לוזון כפי שעולים בדו"ח שצורף הם כדלקמן:

חדירת המים אירעה "בעיקר באיזור התפר שבין הקיר לבין הרצפה ובאיזור הקורה, וזאת ככל הנראה עקב כשלי איטום:

מערכת הניקוז של המרפסת אינה תקינה מאחר ולא קיים בה מרזב כפול ובנוסף הצינור איננו בקוטר המתאים לצורך ניקוז המים. כשל זה מהווה אף הוא מקור לחדירת מים לדירה.

סביב המבנה לא קיים איטום כפי הנדרש וניתן לראות כשלים רבים שקיימים באיזור החיבור שבין התקרה לבין הקיר, דבר הגורם לחדירת מים בזמן ירידת גשמים וחלחולים לכיוון מרכז התקרה...

בחדרי השינה קיימים סימני רטיבות בעיקר באיזור החלונות הגובלים בקיר החיצוני.

בחדרי הילדים קיימת רמת לחות גבוהה המלווה בקילופי צבע סביב החלון...

בחדר יחידת ההורים ניתן לראות רמת לחות גבוהה שקיימת באיזור הכניסה לחדר השירותים המלווה בקילופי צבע מעל הפאנלים, ככל הנראה כתוצאה מכשל במערכת מי הקולחין שנמצע סמוך לאיזור זה.

בקיר החיצוני קיים צינור וונטה המוחדר ללא כל איטום סביבו, דבר לא תקין כשלעצמו אך יחד עם זאת נשללה האפשרות כי חדירת המים אל חדר השינה מקורה בקריות אלו.

באיזור התפר בקיר החיצוני קיימים כשלים כגון כוחלה סדוק, אלמנטים שחודרים ללא כל איטום סביבם או בתוכם"

"ניתן להבחין ברמת לחות גבוהה שקיימת באיזור התפר בפינת האוכל לכיוון הסלון ככל הנראה מקור חדירת המים" (הדגשה לא במקור).

מסקנות המומחה הם ש"מדובר במספר כשלים הגורמים לחדירת המים אל תוך הדירה:

"כשלים במערכת האיטום של מעטפת הבית הגורמים לרטיבות הן בחדרי השינה בקומה העליונה והן באיזור התפר בתקרה של התוספת.

כשל במערכת הניזוק של המרפסת המהווה אף הוא מקור לחדירת מים לדירה" (עמ' 21 בחוו"ד).

1. אין מחלוקת כי הנתבע סירב לבצע את עבודות התיקון משום שסבר שהן אינן באחריותו. לפיכך, העבודה בוצעה על ידי לוזון, בכל מה שנוגע לאיטום ועבודות הבניה אחרי האיטום בוצעו ע"י הקבלן בן זקן שביצע גם את השיפוץ הראשון של הדירה.

מהות התביעה

1. התובעים טוענים לרשלנות בביצוע עבודת האיטום על ידי הנתבע, שעל פי פרסומיו התחייב לאחריות של 10 שנים. הם תובעים ממנו השבת הסכומים ששילמו לבעלי מקצוע כמו לוזון, הקבלן שיפוצים בן זקן ובן שטרית – שהעביר המזגן ממקומו. בנוסף תבעו 10,000 ₪ בגין אבדן ימי עבודה. התובע עצמאי בעלים של חמישה סניפים של מזון מהיר בשם "בורגרס בר" ואשתו מורה לחינוך מיוחד. עוד תבעו 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואבדן הנאה, ובסה"כ 114,250 ₪.

הראיות

1. מטעם התובעים העידו: התובע בעצמו, מאיר לוזון שנחקר על חוות הדעת שהגיש, וכן המהנדס אנטולי. לתצהירים צורפו מסמכים, סרטונים ותמונות צבעוניות. (תצהירה של אשת התובע שלא הגיעה נמשך מתיק הראיות).

מטעם הנתבע, העידו הנתבע ואביו שצירף תצהיר שנחזה להיות חוו"ד מומחה בתחום האיטום. כמו כן צורפו מסמכים ותמונות שצולמו על ידם.

המחלוקת בין הצדדים

1. השאלות השנויות במחלוקת הן כדלקמן:

א. האם יידעו התובעים את הנתבע כי ישנה בעיית רטיבות בדירה, או לפחות בתוספת, קודם לביצוע עבודתו. אם לא – האם היו אמורים ליידע אותו, וכיצד אי הידיעה השפיעה על טיב עבודתו ועל אחריותו של הנתבע לנזקי המים שאירעו לאחר סיום עבודתו.

בהקשר זה נטען על ידי התובעים כי יש לאמץ במלואה את חוות הדעת של לוזון וכי הנתבע שזימן אותו מנוע מלטעון נגד ממצאי חוות דעתו, באשר יש לראות בלוזון מומחה מוסכם.

ב. ככל שייקבע שהנתבע לא ידע אודות בעיית הרטיבות בתוספת ובדירה, האם אי הידיעה מהווה הטעיה העולה כדי הפרת חוזה מצד התובעים, או אשם תורם שיש בו כדי להפחית מחובת הנתבע כלפי התובעים.

ג. מה גובה הנזק הישיר שהתובעים נשאו מכיסם וזכאים להשבתו, בהתחשב בכך שחלק מהחשבוניות הוצאו לפקודת העסק/החברה "בורגרס בר" ולא לתובעים, כמו גם הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לכשל בביצוע עבודת האיטום.

ד. האם זכאים התובעים לעוגמת נפש ואובדן הכנסה, ואם כן באיזה שיעור, בהינתן שהתובעת לא הגיעה להעיד ולא צורפו כל ראיות לענין השתכרותו הממוצעת של התובע.

דיון והכרעה

מה עמד בבסיס ההתקשרות בין הצדדים

ומה ידע הנתבע בנוגע לבעיית הרטיבות

1. מחומר הראיות שהוצג בפניי, עולה באופן חד משמעי שדירת התובעים סבלה מכשלי איטום ורטיבות בחלקים נוספים מלבד התוספת. התובע ניסה לגמד את ממדי התופעה, בתחילת חקירתו אפילו הכחיש וטען שהייתה רטיבות רק בתוספת (פרו' עמ' 35 7-9), אולם חוות הדעת של לוזון כמצוטט לעיל מלמדת אחרת.
2. הצדדים לא חתמו על הסכם, ולכן לבד מהצעת מחיר שנתן הנתבע יש לבחון את כוונת הצדדים וידיעתם, על פי עדותם שלהם. יש לזכור כי נטל הראיה הוא על התובעים, וככל שאין תימוכין נוספים לדברי התובע, אלו ייבחנו בזהירות הנדרשת לגבי עדות יחידה של בעל דין (ס' 54 לפקודת הראיות).
3. התובע הצהיר כי ביקש להפוך את התוספת לחלק בלתי נפרד מהבית, שתהווה חלק מהסלון. "ברור שנושא האיטום היה אחד הנושאים המרכזיים בעבודה, מאחר וגג התוספת חשוף ללא בניה מעליו" (ס' 4 לתצהירו, הדגשה לא במקור). "עוזרי הסתובב בבית ובדק את כל מה שרצה לפני שנתן הצעת מחיר ולקח על עצמו את העבודות. זה מגוחך בעיניי שכיום הוא טוען בדיעבד שהיו ליקויים בבנין או בבית שגרמו לרטיבות"(ס' 7).

בחקירתו הנגדית השיב: "ראינו רטיבות קראנו לעוזרי שיפתור את הרטיבות", הרטיבות "לא היתה חמורה, ממש לא הייתה חמורה. אם הצלחנו לעבור את כל החורף ולקרוא לעוזרי בסוף החורף, אז היא לא היתה כזאת חמורה". (פרו' עמ' 36 ש' 25-29).

בהמשך העיד כי התוספת הייתה מופרדת באופן מוחלט מהבית בקיר גבס, "יש כניסה לבית מהדלת הראשית ויש כניסה לתוספת מהחצר..".

היות שהתוספת לפני עבודתו של הנתבע לא היוותה חלק מהדירה לא שוכנעתי כי התגלתה בה רטיבות קלה בלבד, ניתן לומר כי הייתה בעיית רטיבות שחייבה תשומת לב ופתרון שונה מהרגיל.

1. על פי הצעת המחיר שעמדה על סך כולל של 73,000 ₪ ללא מע"מ (המחלוקת בין הצדדים האם הסכום היה גבוה יותר אינו רלוונטי). עבודת איטום התקרה תומחרה בסך של 2,200 ₪ בלבד. האיטום נעשה באמצעות מריחת חומרי איטום כמו זפת, חומר סיכה ובידוד (ראו תצהיר אביו של הנתבע), בעוד שעל פי חוות דעת לוזון, עבודות האיטום, צריכה לכלול הנחת יריעות ביטומניות, שהעבודות לגביהן תומחרו בסך כולל של 9,300 ₪ (ס' 3-5 לחוו"ד), בנוסף לביצוע עבודות איטום במעטפת התוספת בסך של 7,000 ₪ - עבודה שלא נכללה כלל בהצעת המחיר של הנתבע, ואיטום נוסף סביב אלמנטים חודרניים אל תוך הקירות בכל שטח מעטפת הבית ואיטום סביב החלונות בחדרי השינה של הילדים, שגם הן לא נכללו בעבודת הנתבע.
2. לוזון שידע כמובן שקיימת בעיית רטיבות, בחן את כל הדירה והציע פתרונות. התובע העיד שלאחר ביצוע עבודות האיטום ע"י לוזון "מבחן התוצאה מדבר, הבית יבש, אין בו רטיבות" (פרו' עמ' 39 ש' 33), אם כי ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו כי בעיית הרטיבות לא נפתרה, הא הראיה שלפני כל חורף מגיע לוזון, מנקה את המרזבים ומשפר האיטום. כמו כן הוצבו סככות/גגונים בגג מעל אזור התפר, התובע טען שהגגונים קשורים למזגנים, כך או כך, ברור שיש להם תרומה להפחתת מעבר מים באזור התפר שבין הקיר החיצוני המקורי של הדירה לבין התוספת.

האם היה התובע נכון לשלם מלכתחילה על איטום באמצעות יריעות ביטומניות, והאם הנתבע, לו היה יודע שישנה בעיית רטיבות, היה מגיש את אותה הצעת מחיר, איני יודעת, ניתן רק לשער שלא.

הפער בין המחירים וסוג עבודת האיטום מלמד אותי כי לעבודת האיטום בעת המשא ומתן עם הנתבע לא ניתן הדגש הראוי, נוכח בעיית רטיבות קודמת שהייתה בידיעת התובע, השאלה אם ידיעות אלו הועברו לנתבע.

1. התובע העיד: "הוא הבין את החשיבות של הרטיבות וזו גם הסיבה שהפנו את סגירת האלומיניום לסגירה באבן יצוקה, הוא ראה את הרטיבות, הבין בעצמו שיש לזה חשיבות מאוד גדולה וזו הסיבה שאנחנו עושים את זה." (פרו' עמ' 37 ש' 30-31, הדגשה לא במקור) התובע לא אומר שהוא יידע את הנתבע, אלא שהנתבע הבין בעצמו וראה בעצמו.
2. הנתבע העיד אחרת: "לא הסתכלנו אם רטוב או יבש, הוא לא דיבר אם רטוב או יבש, ולא אמר אם יש לו בעיה שם" (פרו' עמ' 41 ש' 18)

ש. כשהגעת לראשונה לתת הצעת מחיר הייתה רטיבות באיזור התוספת

ת. לא ראיתי ולא בדקתי. לא באתי לעבודת איטום. מה זה קשור בכלל? באתי לעשות לו תקרה ושני עמודים, זהו.

ש. אז העבודות שלך לא כללו איטום

ת. כללו איטום בגג החדש שלי, איפה שעשיתי הצפות"...

ש. כאשר אתה בא לעבודה שכוללת מרכיב איטום אתה לא בודק אם יש רטיבות או לא.

ת. בכלל לא, אני בודק את העבודה שלי. אני לא ראיתי רטיבות בחלק של התוספת, אלא באיפה שהורידו את הקיר, ואת זה ראיתי גם אחרי הוא קרא לי אחרי העבודה"...

ש. אתה מסכים איתי שהיתה חשיבות עליונה לאיטום בין החדר לתוספת

ת. איזו שאלה ועשיתי זאת בצורה הכי טובה ותקינה שאפשר" (פרו' עמ' 42 )

1. משלא נחתם הסכם בין הצדדים ובמצב של עדות בעל דין יחידה אל מול עדות הנתבע, שאף היא יחידה מטעמו, והיות שעל התובע נטל השכנוע, אני קובעת כי התובע ידע על בעיית רטיבות בתוספת, אולם לא שוכנעתי שהפנה את תשומת לב הנתבע לכך, לא משום שביקש "לעבוד" על הנתבע כטענת הנתבע (פרו' עמ' 43 ש' 16), אלא משום שהתובע סבר ככל הנראה שהחלפת גג הפנלית בגג בטון והאיטום החדש יפתרו ממילא את הבעיה הקיימת. מחשבה שגויה בדיעבד, שכן היא לא לוקחת בחשבון את אזורי התפר ואת בעיית האיטום בצדי המעטפת של התוספת, כמו גם את ה"אלמנטים בעייתיים (ברזל, אלומיניום ובטון)" כפי שהגדיר זאת לוזון בחוות דעתו.
2. בנוגע למקצועיות ואמינות לוזון – אין להתעלם מכך כי הגיע למקום והיה לו אינטרס לבצע את העבודות בעצמו, הוא לא מומחה שנותן חוות דעת, אלא בעל מקצוע בתחום האיטום. טענתו לפיה בדיקת הצפה היא בדיקה שאבד עליה הכלח ביחס לבדיקה טרמית (פרו' עמ' 12) מלמדת עד כמה ביקש להעדיף את אופן בדיקתו, אולם הוא מתעלם מכך שבדיקת הצפה היא עדיין בדיקה שמכון התקנים ממליץ ומורה כיצד לבצעה, וכי בעת ביצוע עבודות האיטום, זו הדרך היחידה לבדוק האם הגג אטום דיו, שהרי אין רטיבות עדיין ולכן בדיקה במצלמה תרמית לא היתה מועילה. שונה הדבר כאשר קיימת רטיבות ומקורה לא נגלה לעין.

מצד שני, ניסיון הנתבע לטעון כי לוזון שרלטן, שבדיקה תרמית אין לה כל ערך, או שלוזון אינו יודע להפעיל את המצלמה, או שהמצלמה לא מכוילת, גם הוא לא יסכון. ממצאי חוות דעתו של לוזון, בהעדר חוות דעת נגדית רצינית קצת יותר ומשוחדת קצת פחות מזו של אביו של הנתבע, מקובלים עלי. בהגיעי למסקנה זו אין צורך לדון בשאלת מעמדו של המומחה לוזון, על פי הסכמת הצדדים, האם כמומחה מוסכם ומכריע, או כמחווה דעה שכל צד רשאי לחלוק עליו ולהביא ראיות סותרות. אומר רק בהערת אגב כי מעבר להסכמה בין הצדדים לזמנו לא הוכחה כל הסכמה נוספת ביחס לממצאי חוות דעתו.

1. התובע סיכם עם הנתבע על עבודות הבניה ושיפוץ התוספת, כשאחד ממרכיביה (שמהווים 2.5% ממחיר העסקה) הוא איטום הגג החדש שייבנה במקום גג הפאנלית. האם התובע קיבל הצעה אחרת שכללה הנחת יריעות ביטומניות במחיר גבוה יותר והוא בחר במודע בעבודת איטום זולה יותר בה משתמשים בזפת, חומרי בידוד וניילון, מדוע לא בחר את בן זקן אותו הוא מכיר ועליו הוא סומך, שיבצע את העבודות, האם משום שהיה עסוק (כדברי התובע) או משום שהצעתו היתה גבוהה יותר, גם זאת לא אדע.
2. הנתבע זומן לאחר שהסתיימו הגשמים ולא הוכח בפניי כי סימני הרטיבות בתוספת נותרו והיו בולטים לעין באופן שלא ניתן לפספס אותם בבדיקה חזותית רגילה. מצד שני, איש המקצוע מבין השניים בנושא איטום הוא הנתבע ולא התובע. כוונת שני הצדדים היתה שבסיום עבודת הנתבע התוספת תהיה אטומה ולא ידלפו מים לתוכה, אחרת מה התועלת בביצוע העבודות שלשמן נשכר הנתבע.

מה המשמעות המשפטית לממצאים אלו, מהו נטל הגילוי המוטל על הלקוח ביחסיו עם בעל המקצוע שלשירותיו הוא נזקק?

אשם תורם חוזי

1. הגנת האשם התורם הינה הגנה העומדת למפר חוזה כנגד הנפגע כאשר זה האחרון תרם באשמו לנזקיו. לא מדובר בהטעיה מכוונת, כי אם בחוסר זהירות של הנפגע בשמירת ענייניו. התנהגותו של הנפגע מוגדרת כסיבה המשפטית לנזק, ואין בה כדי הפרת חוזה, אלא סוג של הגנת סיבתיות חלקית.

כאשר המפר טועה באשר למצב העובדתי, ומידע חיוני שחסר לו היה מצוי בידיו של הנפגע, ובנוסף העברת המידע היתה מונעת את הנזק שאירע, הרי שאי שיתוף המידע, אף שהמפר יכול היה בעלות כלכלית נוספת להשיג המידע בכוחות עצמו, מהווה אשם תורם.

תוצאת תחולתה של הגנה זו היא חלוקת נטל הנשיאה בנזקיו של הנפגע בין שני הצדדים לחוזה, בדרך זו מגיע בית המשפט לתוצאה ראויה וצודקת, יותר מאשר התוצאה של "הכל או לא כלום", היא מעודדת זהירות ושיתוף פעולה בין צדדים לחוזה, חלף מצב שבו כל אחד מהם עוצם את עיניו לנזק שעלול להיווצר ומניח כי האחר ימנע אותו (ראו ספרו של א. פורת, הגנת אשם תורם בדיני חוזים (תשנ"ז) פורסם בנבו, עמ' 13, 17, 25, 187, 189 , ע"א 3912/90 Eximin S.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ (1993), ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ, דברי כב' השופט א' רובינשטיין (28.12.2009); רע"א 9488/02 שחר נ' עטיה גד, דברי כב' השופט י' טירקל (23.3.2005)).

1. יישום דוקטרינת הגנת האשם התורם החוזי על נסיבות המקרה שלפניי מביא אותי למסקנה כי יש להפחית 20% מנזקיהם המוכחים של התובעים ואשר הוכח הקשר הסיבתי שלהם לעבודת הנתבע. אין מקום לשיעור גבוה יותר, משוום שאסור להפוך את היוצרות, האחריות המרבית רובצת על בעל המקצוע – הנתבע, אשר לו הידע המקצועי לשאול את השאלות הנכונות טרם עבודתו. הנתבע בפרסומיו מתיימר להיות מומחה בעל ניסיון רב ומעניק 10 שנות אחריות לעבודתו, אולם במקרה שלפניי, הוא לא היה מוכן לקחת אחריות ולו חלקית. הנתבע אינו יכול להפריד את האיטום בגג התוספת מיתר מרכיבי התוספת. איטום טוב משמעו גם איטום בין החיבורים של הגג למבנה התוספת. העובדה שבניית התוספת בוצעה ללא רישיון בניה, כפי שביקש הנתבע להדגיש שוב ושוב, אינה רלוונטית, כפי שלא היתה, עת בחר הנתבע לבצע העבודה.

אעבור כעת לבחון את הנזק המוכח והקשר הסיבתי שלו למחדלי האיטום של התוספת.

הנזק

1. התובע הציג קבלות שחלקן ממוענות עבור העסק שהוא מנהל. לא הוצגה הקבלה המקורית והמשמעות היא שהתובע הכיר בהוצאות אלו כהוצאות עסקיות ולא פרטיות. כתוצאה מכך רכיב המע"מ בחשבוניות אלו הוחזר במלואו ואילו סכום ההוצאה עצמה הביא להפחתת המיסוי ששולם על ידי החברה או התובע בגין הכנסותיו (לא ידוע לי מה המסגרת שבה מנהל התובע את עסקיו), מדובר ב"חסכון" שיכול להגיע עד כדי 50% מגובה הסכום.

לפעולות בלתי חוקיות אלו של הכרה בהוצאה פרטית כהוצאה עסקית אין בית המשפט יכול להישאר שווה נפש, מה עוד שחיוב הנתבע במלוא הסכום יהווה פיצוי כפל והתעשרות שלא כדין.

1. לפיכך ההוצאות הבאות אינן ברות תביעה:

תשלום ללוזון עבור בדיקת הדירה בסך 1,415 ₪ - החשבונית הוצאה לבורגרס בר פסגת זאב. יצוין שהבדיקה כללה את כל הדירה, ולא רק את התוספת, כך שבכל מקרה, גם אם החשבונית היתה מוצאת לפקודת התובעים, היה מקום לייחס רק חלק יחסי מהסכום הנקוב בה.

החלפת קרמיקה בסך 2,474 ₪ - העתק החשבונית שהוצגה מוענה לבורגרס בר הפסגה. גם בהנחה שלא הוכחה, שהקרמיקה מושא חשבונית זו הגיעה לדירת התובע ולא לבורגרס בר הפסגה, לא הוברר לאיזה צורך נרכשה, האם הגג רוצף או הרצפה, האם מדובר בהחלפת כל הרצפות בגג או רק חלקן, משהוצג העתק החשבונית ולא המקור, ההנחה היא שהסכום הוכר כהוצאה עסקית, המע"מ הוחזר וחלק ניכר מההוצאה הביאה להפחתת תשלום מס הכנסה שלא כדין.

עבודות שאינן נכללות תחת הגדרת השבת המצב לקדמותו

1. בנוסף להפחתת ההוצאות שלא ממוענות לתובעים, ישנן עבודות שביצוען מהווה הטבת מצבו של המבנה, ביחס למצבו הקודם. איטום באמצעות יריעות ביטומניות אינו דומה לאיטום בזפת, ולכן מלוא העלות אינה יכולה לחול על הנתבע, אלא הוא זכאי להשבת הסכום העודף על ביצוע עבודות האיטום על ידי לוזון, כמו השבת 2,000 ₪ ומע"מ מתוך הסכום ששולם לנתבע, החזר הוצאות בגין עלות הפירוק (1,800, ₪ ס' 2 בחוו"ד לוזון).

לו היה התובע דורש איטום ע"י יריעות, או לו היה הנתבע בודק היטב, מגלה או מיודע אודות הרטיבות, והיה מציע איטום כזה, מן הסתם הסכום שהיה דורש היה גבוה יותר, זאת עולה בבירור מהדו"ח של לוזון. אותו הדבר לגבי עבודות איטום סביב מעטפת התוספת, עבודות שכלל לא נכללו בהגדרת העבודה של הנתבע ובהצעת המחיר שלו ועלותן 9,300 ₪ ( 7,000 ₪ + 2,300 ₪, ס' 6 ו-7 בחוו"ד לוזון).

אותו הדבר לגבי התשלום עבור העברת המזגן למקום אחר (1,000 ₪), או בניית קיר בלוקים ע"י הקבלן בן זקן (מוצג 5 בתיק מוצגי התובעים).

מתוך החשבונית על סך 23,600 ₪ כולל מע"מ אני מפחיתה סך של 6,000 ₪ ומע"מ. השוויתי לקיר חיצוני אחר שבנה הנתבע (ס' 10 בהצעת המחיר), ולכן מחייבת הנתבע בסך של 16,580 ₪.

דרישת ב"כ הנתבע להתעלם כליל מחשבונית המס אינה מתקבלת על דעתי. ככל שחפץ היה לחקור את בן זקן, ניתנה לו ההזדמנות לזמן אותו אולם הוא ויתר על זכותו. החלטה בענין זה ניתנה בישיבת ההוכחות.

1. בנוגע לעבודות שביצע לוזון, לא ברור מה מתוך חוות דעתו בוצע על ידו. יש לשים לב שאין התאמה בין הסכומים המפורטים בדו"ח לבין החשבוניות שניפק. סך העבודות המפורטות בסעיפים 1-9 מגיעים ל-26,400 ₪ ובתוספת מע"מ – 30,888 ₪, ואילו החשבוניות שצורפו סכומן מגיע לכדי 35,760 ₪ (עמ' 13 לנספחים שצורפו לתצהיר התובע).

מתוך הסכומים ששולמו ללוזון, אני מעריכה כי 8,300 ₪ ( ס' 2, 3 ו-5 לחוו"ד + החזר 2,000 שח ממה ששולם לנתבע עבור איטום) בתוספת מע"מ ובסה"כ 9,711 ₪, הוא הסכום שקשור קשר סיבתי למחדלי הנתבע ומהווה הוצאה עודפת.

אובדן ימי עבודה

1. התובע לא הוכיח הפסד בפועל, כמנהל או בעל מניות בחברות או בעסקים שהוא מנהל, שכרו ככל הנראה לא נפגע, הוא ממילא מחויב להקטין את נזקיו ולתאם עם בעל המקצוע הגעה לדירתו בשעות פחות עמוסות מבחינתו. משכורתה של אשתו כמורה בוודאי שלא נפגעה, מה עוד שתצהירה ועדותה לא הוצגו בפניי.

עוגמת נפש ואבדן הנאה

1. הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

בע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי ואח' נאמר כך:

בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר... סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. . .".

בע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות נ' נחמיאס (1992) נפסק בגין עוגמת נפש סך של 12,000 ₪ [כאשר ליקויי הבניה עמדו על סך של 6,613 ₪ בלבד], נקבע, כי: "אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות...".

1. התובעים תבעו סך של 40,000 ₪, משעוגמת הנפש של התובעת 1 לא הוכחה בפניי, אף שאני יכולה לשער כי נגרמה, בהתחשב בכך שהבעיה נפתרה בתוך חודשים ספורים מרגע שהתגלתה, אף כי לא בזכות הנתבע, בהתחשב בגובה הנזק, אף כי אין יחס ישר בין השניים, אני אומדת את עוגמת הנפש של התובעים בסך של 10,000 ₪.

התוצאה

1. סך נזקי התובעים עומד על סך 36,291 ₪ (9,711 ₪ מתוך הסכום ששולם ללוזון, 16580 ₪ מתוך הסכום ששולם לבן זקן, ו-10,000 ₪ עוגמת נפש). הפחתת 20% בגין אשם תורם, מעמיד את הסכום שבו יחויב הנתבע על סך 29,033 ₪.

לסכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (27.7.15 ) ועד התשלום בפועל.

1. כמו כן אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
2. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות בסך 1,500 ₪ שנקבע ביום 3.1.17 כי יושתו בהתאם לתוצאות ההליך. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.1.17 ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ט, 22 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.