02 מאי 2016

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2/7/15 אשר קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו הנפשי של המערער עקב תאונת עבודה מיום 2/11/08.

התשתית העובדתית וטענות הצדדים

2. המערער יליד 1960, נגר במקצועו, נפגע ביום 2/11/08 מהכשת נחש שהוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29/3/12 קבעה, כי נכותו בתחום הנפשי הנה בשיעור 10% ובניכוי 5% בגין מצב קודם הועמדה הנכות הקשורה לתאונה על שיעור של 5%. המערער הגיש בקשה לבדיקה מחדש עקב החמרת מצב. ועדה מדרג ראשון מיום 26/4/15 קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו הנפשי של המערער. על החלטה זו הגיש המערער ערר.

הוועדה הרפואית לעררים, שהתכנסה לדון בערר, ביום 2/7/15 הותירה את החלטת הדרג הראשון על כנה וקבעה אף היא כי לא קיימת החמרה במצבו של המערער. החלטה זו הנה מושא הליך זה.

3. לטענת המערער, הוועדה התעלמה מכל טענותיו, ובראש ובראשונה מהעובדה שהועלה הועלה מינון הטיפול התרופתי שלו. כמו כן, לטענתו הוועדה לא פירטה ולא נימקה מדוע היא סוטה מהממצאים שהוצגו בפניה ומלמדים על החמרת מצב. ולבסוף, לשיטתו הוועדה לא התייחסה כראוי לעובדה כי נקבעה לו נכות בשיעור 20% במסגרת ועדה בנכות כללית מחודש 7/2012 .

4. המשיב, מנגד, סבור שהוועדה נימקה היטב את קביעתה וניתן לעמוד אחר הלך מחשבתה. הוועדה קבעה שאין החמרה נוכח הבדיקה הקלינית התקינה, והעובדה שהתלונות לא השתנו בהשוואה לתלונות קודמות. כן היא ציינה כי הכפלת מינון תרופתי הייתה לפני שנה ואינה מצביעה על החמרת הנכות. המשיב מדגיש שלשיטתו הוועדה אינה צריכה לנמק מדוע קביעתה שונה מזו של ועדה בתחום אחר שכן מדובר בענפים שונים.

דיון והכרעה

5. על פי דין, , מוסמך בית הדין לדון במסגרת ערעור זה בשאלות משפטיות בלבד. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה.

6. עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי המערער העלה בפני את התלונות הבאות:

"הוועדה מדרג ראשון קבעה שאין החמרה במצבו יש החמרה במצב חרדתי חלומות על האירוע על נשיכת נחש סובל מפחדים מבעלי חיים היה אירוע של תקיפה של כלב על כן חלה החמרה מטופל בציפרלקס 20 מ"ג ועדה דרג ראשון קבעיה בעבר 10% נכות כללית , 7/12 נכות כללית קבעה 20% מבקשים להביא נתון זה בחשבון."

הוועדה ערכה בדיקה קלינית ותיארה את ממצאיה כדלקמן:

"מלפני שנה הוכפל מינון של ציפרלקס סיוטי לילה חוזרים (פעמים בשבוע לפחות) פחד לא עוזב אותו . בלילה ישן שעה שעתיים שלוש רצופות. שעות ערות בלילה.

בבדיקה : נכנס בליווי עו"ד מסודר בהופעתו החיצונית ערני למתרחש סביבו מוסר תלונות אשר אינן שונות מהותית לתלונות בוועדות קודמות מדובר במצב סטטי הכפלת מינון של ציפרלקס נעשתה מלפני שנה ולא ניתן לראות בכך עילה להחמרה. אין עדות לדיכאון מג'ורי בוחן מציאות תקין."

הוועדה סיכמה כך:

"אין החמרה במצבו הקשורה לתאונה בנוגע לטענת בא כוח התובע שבנכות כללית נקבע 20% נפשית הועדה מציינת שקביעות אלה אינן מחיבות את הועדה הנוכחי ואין בהן על מנת לשנות את החישוב הקשור לקביעת אחוזי הנכות."

7. מתיאור זה עולה, כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ועל יסוד בדיקתה הגיעה למסקנה כי לא חלה החמרה בנכות הנפשית, תוך שהיא מנמקת זאת בין היתר בעובדה כי לא קיים שוני מהותי בין הממצאים בוועדה הנוכחית לבין ממצאי ועדה קודמת, בכל הנוגע לתלונות המערער. הוועדה גם הבהירה כי העלאת המינון התרופתי כשלעצמה אינה מלמדת על החמרה. מדובר בעניין רפואי מקצועי המצוי בתחומי שיקול הדעת המסור בלעדית לוועדה.

ועוד, ידוע כי הוועדה היא האמונה על התאמת פריט הליקוי ודרגת הנכות למצבו של המערער ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה של הוועדה בהיותו נעדר הידע והכלים לעשות כן. לעניין זה נקבע בעניין דב"ע (ארצי) לג/0 – 40 יוסף דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407) כי:

"כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית דין זה" .

8. על פי התרשמותי, לא מדובר במקרה שבו בקביעת הוועדה יש בה משום אי התאמה בולטת או סתירה גלויה. הוועדה גם התייחסה לעובדה שוועדה בנכות כללית העריכה את שיעור הנכות באופן שונה אך ציינה, כי אינה מחויבת לקביעה זו והוסיפה כי אין בקביעת הוועדה לשנות את החישוב הקשור לנכות בגין הפגיעה בעבודה. עולה מהאמור כי הוועדה נתנה דעתה לעניין אך לא מצאה לנכון לשנות את הנכות שקבעה לאור ממצאי בדיקת המערער על ידה.

9. בעניין ברע (ארצי) 22955-07-14‏ ‏ מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3/11/14) קבע הנשיא כב' השופט יגאל פליטמן כי:

"באשר לטענה כי היה מקום לקבוע למבקש נכות נפשית בשיעור הנכות שנקבעה בתביעתו לנכות כללית, צדק בית הדין קמא בקובעו כי קביעת ועדה רפואית במסגרת תביעה לנכות כללית אינה מחייבת את הוועדה הרפואית בענף נכות מעבודה.

כפי שהדבר נקבע על ידינו לא אחת, מערכת הוועדות הרפואיות בנכות הכללית שונה ממערכת הוועדות הרפואיות בנכות מעבודה ואין ועדה רפואית לעררים הדנה בפגיעה בעבודה כבולה להחלטות ועדה הרפואית לעררים במערכת הנכות הכללית".

הדברים יפים גם לענייננו. בפסק הדין אליו הפנה המערער בסיכומיו בעניין ברע (ארצי) 55651-12-13‏ ‏ אירית קובלבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (20.7.14)) נדרשה הוועדה במפורש להתייחס ולנמק מדוע קביעתה שונה מקביעת ועדה בנכות כללית. זאת, מכוח הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף פסק דין במסגרת הליך שהתנהל בבית הדין האזורי. רק על רקע זה יש לראות את הקביעה באותו מקרה בדבר דרישת ההנמקה הספציפית.

כך או אחרת, מהחלטת הוועדה עולה בבירור, כי הוועדה נסמכה על הבדיקה הקלינית, שבוצעה ביום 2/7/15. קביעת הוועדה בנכות כללית אליה מפנה המערער ניתנה שלוש שנים טרם קביעת הוועדה מושא הליך זה. יתר על כן, עיון בפרוטוקול נכות כללית שצורף מלמד כי אין בו התייחסות ממשית להערכת שיעור הנכות הנפשית. במצב דברים זה אין טעם ממשי להשיב את התיק להתייחסות נוספת להחלטה שניתנה בענף נכות כללית.

10. סוף דבר, משלא השכיל המערער להצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, (02 מאי 2016), בהעדר הצדדים.