לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה לביטול פס"ד, מן הטעמים שיפורטו להלן:

1. פסק הדין ניתן בהתבסס על מסירה נטענת שבוצעה בידי שליח מטעם המשיבה לידי אשתו של המבקש. טענת המבקש לאי קבלת כתב התביעה הן לידו והן בידי אשתו הינה טענה נגדית הסותרת את טענת המסירה, ושהגם שאלו לא נחקרו אודות תצהיריהם, הרי שמלבד מסירה באמצעות הדואר אין כל חזקה המעניקה יתרון ראייתי לטענת המשיבה לביצוע המסירה באמצעות שליח מטעמה.

2. מנגד, המצאה במסירה אישית שלא בהתאם לאמור בתקנה 475א(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הינה כזו המעמידה עצמה בנחיתות אל מול טענת המבקש, שכן בוצעה שלא לפי הוראה של בית המשפט, בעוד שהיתה מחויבת בקבלת היתר לביצוע המסירה האישית מראש או לפעול לפי ברירת המחדל ולבצע את המסירה באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה, שאז היתה עומדת לימין המשיבה החזקה הקבועה בסעיף 57 ג' לפקודת הראיות.

3. ביצוע המצאה במסירה אישית ללא הוראה של בית המשפט הינה, לכאורה, מסירה שאינה כדין (לעניין זה ראה: תא"ק 16860-09-15 בנק הפועלים נ' גרינפלד), ומחייבת הוכחה פוזיטיבית כי אכן הכתב הגיע לידי בעל הדין. באין הוכחה שכזו, יש ליתן משקל רב יותר לטענה הבלתי נסתרת של המבקש ולהעדיפה נוכח הזכות החוקתית לגישה לערכאות. בנסיבות שכאלו, יש לקבוע כי נפל פגם בהליך מתן פסק הדין ולפיכך יש לבטלו מחובת הצדק, אף מבלי להדרש כלל לטענות הגנתו של המבקש.

4. אולם אף לפנים משורת הדין, יאמר כי יש לבטל את פסק הדין גם לפי שיקול דעת בית המשפט נוכח טענות ההגנה של המבקש כנגד התביעה, שהגם שהנן כלליות, מקימות הגנה אפשרית המחייבת בירור ראייתי וכדין של התביעה בכדי לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט.

5. לאור האמור לעיל, הנני מורה על ביטול פסק הדין. המבקש יגיש לתיק בית המשפט בקשת רשות להתגונן בצירוף תצהיר מפורט של טענות הגנתו בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, ח' אדר ב' תשע"ו, 18 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.