לפני תביעתה של התובעת לפיצויה בגין נזקי פח, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 17/06/2015.

הן הנהגת מטעמה של התובעת והן הנתבע 2, שנהג במשאית הנתבעים העידו בפני.

לטענת נהגת התובעת היא נסעה בנתיב הימני ישר, כאשר לפתע, משאית הנתבעים, שנסע בנתיב משמאלה סטה לנתיבה ופגע ברכב בצדו השמאלי מאחור.

הנתבע 2 מצדו הכחיש את המיוחס לו. לטענתו, הוא נסע בנתיב הימני וכאשר חצה את הצומת והמשיך ישר, לפתע הגיעה נהגת התובעת עם רכבה מימין, מכביש 431, תוך שאינה נותנת זכות קדימה לרכבו שנוסע ישר ופוגעת במשאיתו.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הנהגים בעל פה ועיינתי בתמונות שהוצגו על ידי הצדדים, הגעתי למסקנה כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 2.

התרשמתי לחיוב, באופן בלתי אמצעי מעדותה של נהגת התובעת ואני מקבלת את גרסתה, לפיה נסעה בנתיב ישר והגיעה אליו דרך איילון כאשר לפני הצומת עמדה ברמזור כשמצד ימין תחנת הרכבת ולא מהכיוון עליו הצביע הנתבע 2. בעניין זה, אני דוחה את טענתו של הנתבע 2 כי נהגת התובעת הגיעה מנתיב ההשתלבות, שכן גם הנתבע 2, בסופו של יום טענתו הייתה כי לא הבחין ברכב התובעת מימינו, והדעת נותנת שכלל שלא הבחין ברכב, הרי שאינו יכול להעיד כי נהגת התובעת הגיעה מאותו נתיב השתלבות ולא נסעה בנתיבה ישר, כפי שטוענת נהגת התובעת.

אני קובעת כי התובעת נסעה בנתיב הימני מבין שניים הנוסעים ישר, לאחר צומת הרכבת וכי הנתבע 2 נסע בנתיב השמאלי.

למעלה מן הצורך, אציין כי הגם שהייתי מקבלת את גרסתו של הנתבע 2, לפיה נהגת התובעת הגיעה מנתיב ההשתלבות – ואיני קובעת כך – הרי שמיקום הפגיעות ברכבים מעיד כי נהגת התובעת כבר השתלבה בנתיב, שכן הפגיעה ברכבה היא בפגוש אחורי, כאשר גם לפי טענת הנתבע 2 נתלש מהצד עם המגע במשאית הנתבעים והפגיעה במשאית הנתבעים היא בחלקה הקדמי הימני.

שעה שהנתבע 2 עצמו העיד כי מימינו "שטח מת" ואינו יכול להבחין ברכבים מימין, היה עליו לנקוט משנה זהירות, כאשר עבר מהנתיב השמאלי, בו היה לנתיב הימני. בעניין זה, אני דוחה את טענתו של הנתבע 2, לפיה לא יכול היה לראות את נהגת התובעת מגיעה מימין, שכן ה"שטח המת" חל במראות אחורה ובנסיבות תיק זה, הרי שרכב התובעת, הגם שהיה מימינו, היה לפניו וממילא, יכול היה לראותו.

בנסיבות המתוארות לעיל, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 2, שעבר מנתיב לנתיב, מבלי לשים לב כי תנאי הדרך מאפשרים לו מעבר נתיב בבטחה.

התובעת מצדה הגישה, עם כתב תביעתה, חוות דעת שמאי להוכחת נזקיה אלא, שבמסגרת הדיון שהתקיים בפני, התברר כי הרכב בפועל תוקן ומשכך, משלב זה ואילך, אומדן הנזק צריך שייקבע על פי התיקון כפי שבוצע בפועל ואין עוד מקום להסתמך על חוות דעת שמאי.

בתום הדיון, ניתנה לתובעת שהות להגשת קבלה בדבר התיקון.

לאחר הדיון הוגשה חשבונית המעידה על תיקון הרכב בעלות של 5,470 ₪. לנתבעת ניתנה זכות התגובה לחשבונית זו. התובעת מסרה תשובתה בהתאם.

בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 5,470 ₪ בעבור תיקון הרכב, כן שכר טרחת שמאי בסך של 600 ₪ והוצאות משפט בסך של 500 ₪. סכומים אלה ישאו רבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ו, 22 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.