לפני: כב' השופטת קרן כהן

החלטה

1. לפניי בקשת המבקשים לסילוק על הסף של התביעה נגד המבקש 2 (להלן: המבקש).

2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות מן הטעם שכתב התביעה מגלה עילה נגד המבקש, כפי שיפורט להלן.

3. הלכה היא שסעד המחיקה על הסף יינתן במשורה. ובלשונו של בית הדין הארצי^[1]:

"סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוהג בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף... וכבר נפסק כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף'... בהתאם, 'נטיית בתי הדין לעבודה הינה לנהוג בזהירות יתירה וביד קמוצה בבואם להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף'... זאת, מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה; אין היא מועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה'; ו'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' ".

4. סעיפים 26 עד 31 לכתב התביעה מפרטים את עילות התביעה נגד המבקש, באופן הבא:

"26. כמפורט בכתב התביעה דלעיל, הנתבע 2, ליאור (המבקש – ק.כ) , הנו מחזיק בלעדי במניות הנתבעת 1 והוא הרוח החיה בחברה ומקבל ההחלטות בה.

27. הנתבע שימש כמנהל החברה אזי ובפועל כל ההחלטות הקשורות לגיוס עובדים, תשלום משכורות וכל עניין כספי אחר מצוי בידיו.

28. הנתבע היה זה שקיבל את התובעות לעבודה, קבע את המשכורת, קבע כללים ותנאים [אצלנו לא משלמים ימי חג ונסיעות] חישב בעצמו מידי חודש את הסכם שהחליט לשלם לתובעות ושילם להן את שכרן.

29. התובעות יטענו כי יש לחייב את הנתבע 2 שהוא בעל המניות בנתבעת, לשאת באופן אישי, ביחד ולחוד עם הנתבעת 1 בחובות כלפי התובעות, שכן הנתבע 2 יצר מצג כלפי התובעות עת קיבל אותן לעבודה לשאת במלוא שכרן וזכויותיהם בצד התחייבותו להמשך עבודתן במסעדה החדשה.

30. התובעות יטענו כי הנתבע 2 עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית של הנתבעת 1 וזאת במטרה להונות את התובעות ולהתחמק מתשלום זכויותיהן.

31. התובעות יטען כי מעשי הנתבע 2, הפרת ההבטחות שנתן לתובעות בחוסר תום לב, ההפרות הבוטות של חוק הגנת השכר, חוק פיצויי פיטורים, אי תשלום זכויות סוציאליות מהווים שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה ועילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב אישי במלוא חובות הנתבעת 1 וזאת בהתאם לסעיף 6(ג) לחוק החברות, התשנ"ט-1999" (הטעויות במקור. ההדגשות הוספו - ק.כ).

מכתב התביעה עולה כי התובעות מייחסות למבקש הן הבטחות אישיות בנוגע לתנאי עבודתן ולהמשך העסקתן, אשר הופרו לטענתן והן שימוש לרעה במסך ההתאגדות.

5. עוד אציין כי לתגובת המשיבות צורף תלוש שכר של המשיבה 2 אשר צורף לכתב ההגנה שבו נרשם כי המבקש הוא המעסיק (ולא המבקשת 1). מסמך זה מחזק את טענות המשיבות בדבר עשיית שימוש לרעה במסך ההתאגדות על ידי המבקש. בנסיבות אלה, משכתב התביעה מגלה עילת תביעה נגד המבקש ותלוש השכר של המשיבה 2 מצביע על הראשון כמי שהעסיקה, אין מקום להורות על מחיקת התביעה נגדו.

6. יובהר כי במסגרת דיון בבקשה לסילוק תביעה על הסף אין בית הדין בוחן אם התביעה נגד המבקש תוכח אלא רק אם פורטו בכתב התביעה עובדות וטענות שאם יוכחו תתקבל התביעה. אין חולק כי המשיבות עומדות בכך ועל פי הטענות המפורטות בכתב התביעה יש מקום לקיים דיון לגופן של טענות ולא לסלק את התביעה על הסף.

7. יצוין, כי אם בסופו של יום לא יוכחו הטענות נגד המבקש והתביעה נגדו תידחה, עשוי בית הדין לפסוק לזכותו של המבקש הוצאות בגין הצורך בניהול ההליך.

8. סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקשים, יחד ולחוד, ישלמו למשיבות הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ל' חשוון תשע"ו, (12 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ע"א (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן, (לא פורסם, 13.2.2008). ↑