1. בפני תביעה אשר הוגשה ע"י התובעת מכוח זכות התחלוף לפיצוי עבור כספים ששילמה התובעת למבוטחה בהתאם לפוליסת הביטוח לנזקי רכוש לרכבו.
2. לטענת התובעת, ביום 18/8/04 נהג המבוטח או מי מטעמו ברכב מעפולה לטבריה, כאשר בצומת גבעת המורה דלק ברמזור בכיוון נסיעתו אור ירוק ולכן המשיך בנסיעתו. לטענתה, לפתע נכנס לצומת הרכב הפוגע נהוג ע"י הנתבע 2 אשר לא ציית לאור אדום אשר דלק בכיוון נסיעתו, חסם את דרכו של רכב המבוטח, פגע בו והדפו לרכב נוסף.
3. התובעת העמידה תביעתה בסך 18,850 ₪, כאשר הנתבעים לא חלקו בדבר הנזק הנתבע.
4. התובעת טוענת עוד כי רכב צד ג' אשר נהדף ע"י רכב התובעים הגיש כנגד התובעת והנהג מטעמה וכן כנגד הנתבע מר בן שבת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בתק 36970-09-14 אשר בו נדחתה התביעה כנגד נהג התובעת והתקבלה התביעה כנגד מר בן שבת.
5. לטענת התובעת, פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות מקים השתק בהליך הנדון.
6. בכתב ההגנה טען הנתבע 2 כי דין התביעה סילוק על הסף, כי התובעת אינה רשאית להסתמך על פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות בפרט שעה שמתנהל הליך פלילי.
7. הנתבע 2 טען כי הוא נסע מעפולה עילית, עצר את רכבו בנתיב השמאלי וציית לרמזור אדום, כאשר התחלף הרמזור לירוק יצא בנסיעה לתוך הצומת שמאלה לכיוון גבעת המורה ובהיותו באמצע הצומת הגיח לעברו מימון רכב המבוטח אשר נסע במהירות רבה מכיוון עפולה ופגע בעוצמה בדון הימנית קדמית של רכבו בו ישבה הנוסעת.
8. הנתבע טען כי ההליך בביהמ"ש לתביעות קטנות התנהל ע"י נציגת חברת הביטוח התובעת אשר היתה מיומנת, כי שאלת האחריות לא נבדקה באופן יסודי או מקצועי. נטען כי היה באותו זמן חייל בשירות סדיר ולא היה באפשרותו להערך לתביעה.
9. מטעם התובעת העידו מר ערן דוד אשר נהג ברכב המבוטח וגב' אנה קרלינסקי אשר ישבה לידו ברכב.
10. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2, גב' אופיר לוי אשר נסעה עמו ברכב, גב' רוזית ג'רבי אשר היתה נוסעת ברכב סמוך, מר דוד אביב אשר הגיע למקום לאחר הארוע, מר גדי פיינגרוט בוחן תנועה במשטרה אשר בטיפולו תיק המשטרה נשוא המקרה.
11. כן הוגשה מטעם הנתבע חוו"ד בוחן תנועה מר גדי ויסמן מטעם הנתבע.
12. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, העדים מטעמם ועדות הבוחן מטעם משטרת ישראל, התרשמתי ישירות מהעדויות והמסמכים, לרבות חוו"ד הבוחן, באתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות לתאונה על הנהגים בחלקים שווים.
13. במצב הדברים הנדון, כאשר כל נהג טוען כי הנהג השני הוא אשר נסע באור אדום וגרם לתאונה וכאשר העדים מטעם הנהגים תומכים כל עד בנהג מטעמו, לאחר ששקלתי את העובדה כי כנגד הנתבע 2 הוגש כתב אישום בגין התאונה ואולם ההליך טרם הסתיים אלא קבוע לחקירת העדים וכן את עדות בוחן המשטרה, כפי שיפורט וכן שקלתי את תוצאות ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות בין צד ג' לבין הנתבע, הגעתי למסקנה המפורטת.
14. בהתאם להוראות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.
15. באשר לטענה כי קיים השתק בגין פסה"ד בביהמ"ש לתביעות קטנות בין הצד השלישי לבין הנתבע, הפכתי והפכתי ולא מצאתי לקבל טענה זו.
16. ההליך בבימה"ש לתביעות קטנות התקיים כאשר התובע היה הרכב הנוסף והנתבעים היו הצדדים בתיק זה. דהיינו, הן מבוטח התובעת והן הנתבע מס' 2 היו נתבעים בהליך בביהמ"ש לתביעות קטנות כאשר הפלוגתא היתה בין הצד השלישי לבין הצדדים כאן.
17. הליך התביעות הקטנות הינו בעל צביון ייחודי, כאשר כללי הראיות וסדרי הדין בהליך זה הוגמשו ע"י המחוקק - ראה רע"א 1958/06 סויסה נ' חב' צ'מפיון (פורסם בנבו).
    הנתבע כאן לא היה מגיש ההליך בתביעה הקטנה ואין מקום להעלות כלפיו טענת השתק. כך, נקבע בפסיקה כי הבדל הנובע מסדרי דין שונים ודיני ראיות גמישים יכול לבוא לידי ביטוי בגמישות בכדי לעשות צדק במקרים המתאימים – ראה בעניין סויסה הנ"ל בעמ' 8 לפסה"ד (באתר נבו).
18. מסקנות ביהמ"ש הנכבד בפסה"ד בתביעה הקטנה התבססו על כך כי לנהג התובעת שם היו מסמכים אשר לא היו בידי הנתבע – הודעה על תאונה ותמונות בעוד הנתבע אשר טען כי היה חייל סדיר באותו זמן, לא הציג מסמכים כאלה. כן התבסס פסה"ד על הטענה כי הנתבע נמנע מהבאת עדה מטעמו. נימוקים אלה עמדו בבסיס פסה"ד ולכן מקבלת אני את טענת ב"כ הנתבע כי הנתבע היה בזמן ניהול התביעה חייל ולא נערך כראוי להליך זה – ראה גם הקביעות בעניין סויסה בעניין הגמשת דיני הראיות והכללים בהליך בתביעות קטנות.
19. הואיל ועילת התביעה שם אינה עילת התביעה הנדונה והואיל והנימוקים אשר עמדו בפני ביהמ"ש בפסה"ד בתביעה הקטנה היו במרביתם בשל יתרון דיוני לנהג התובעת אשר הציג מסמכים אותם לא הציג הנתבע, אינני סבורה כי יש להפעיל כלפי הנתבע השתק בהליך זה בו הוא נתבע ע"י מבטחת הנהג הנוסף אשר היה נתבע בתביעה הקטנה.
20. בנוסף, יש להידרש להליך התעבורה הננקט כנגד הנתבע, כאשר אין חולק כי הוגש כנגדו כתב אישום. הדין הרצוי היה כי בפני בימ"ש זה תעמוד הכרעה בהליך פלילי ואולם לאחר המתנה לסיום ההליך, המתנה אשר נועדה לאחידות הדין ומראית פני הצדק ומשהליך זה מתארך באופן אשר אינו מאפשר עוד המתנה בתיק זה, אשר הוגש בסדר דין מהיר, אין מנוס אלא מהכרעה ע"פ הראיות אשר הוצגו בהליך זה.
21. אוסיף כי ב"כ הנתבע ביקש להמתין להכרעה בהליך הפלילי בעוד ב"כ התובעת התנגד וביקש כי ינתן פסק דין בתובענה.
22. הליך התעבורה קבוע לישיבות הוכחות ולא ניתן לדעת כמה זמן יארך ובאיזה מועד תתקבל בו הכרעה וזאת לאחר המתנה לסיומו.
23. באשר להגשת כתב אישום כנגד הנתבע 2, הרי עד שלא הורשע חלה חזקת החפות כאשר יש מקום, מאידך, לשקול עובדה זו כשלעצמה.
24. הבוחן המשטרתי מר גדי פינגרוט, אשר העיד בדיון מיום 13/3/17 העיד כי הגיע למקום התאונה, צילם תמונות, ערך סקיצה וריכז את הטיפול בתיק החקירה בסיומו הוגש כתב אישום כנגד הנתבע 2 (בפרוטוקול בעמ' 23 שורות 21-24).
25. הבוחן העיד כי יתכן כי טעה בקביעת כיוון הנסיעה ממנו הגיע הנתבע (בפרוטוקול בעמ' 27 שורות 21-23) וכן ראה בשורות 24-25 :
    "ש: יתכן שהסקיצה שגויה.
    ת: לא שגויה אבל יתכן שבאחד הכיוונים, טעיתי, בכיוון של בן שבת".
26. בהמשך עדותו העיד בוחן המשטרה כי יתכן כי לא היה ממליץ היום, לאחר שהבחין בטעות, להעמיד את הנתבע לדין – בפרוטוקול בעמ' 28 שורות 7-9 :
    "... וגם העובדה שנכונה שלא ערכתי מדידות וגם הסברתי בתיק הפלילי למה לא ערכתי מדידות, כי המדידות במצב הזה לא ישנו לכאן או לכאן מי עבר באדום, אבל המלצתי להעמיד לדין רק על סמך העדות של רוזית ג'רבי אלא שרוזית ממש לא ראתה את הרכבים נכנסים לצומת ובדיעבד היום לא בטוח שהייתי ממליץ להעמיד לדין את בן שבת" (ההדגשה לא במקור).
27. בהמשך לעדות בוחן המשטרה, כאמור, ניתנה החלטה לפיה מאחר והבוחן העיד כי יתכן כי לא היה מקום להמליץ להעמיד את הנתבע לדין, יש מקום להמתין לסיום ההליך הפלילי. החלטה זו היתה ביום 13/3/17 ומשהתברר כי לאור דחיות בהליך הפלילי קבועה ישיבת הוכחות ולא ברור האם באותו מועד יסתיים ההליך, הרי, כמפורט ובין היתר, לאור בקשת התובעת למתן פס"ד בתיק לא ניתן להמתין עוד לסיון ההליך הפלילי.
28. באשר לנהג התובעת, הנהג ואשתו אשר ישבה לידו מסרו גרסה לפיה הם נסעו באור ירוק והמשיכו בנסיעה ובתוך כך נפגע רכבם מרכב הנתבע 2. הנהג עומת עם הודעתו במשטרה ותשובתו היתה כי יתכן כי הבוחן לא הבין אותו, כלשונו (בפרוטוקול בעמ' 6 שורות 27-28).
    העדה מטעמו העידה כי היא זוכרת כי התקרבו לצומת בה היה ירוק ורכב לפניהם האט (בעמ' 11 שורה 28-29). כן העידה כי כאשר התקבו לרמזור היה ירוק וכאשר נכנסו לצומת היה אור ירוק (בעמ' 12 שורה 2).
29. הנתבע עמד אף הוא בעדותו על הטענה כי עצר באור אדום והחל בנסיעה עם התחלף האור לירוק.
30. הנתבע בעדותו סרב, אמנם, בראשית העדות להשיב באופן חופשי על התשובות וביקש להקריא מתצהירו, אלא שבניגוד לטענת התובעת בסיכומיה, הנתבע העיד בחקירתו הנגדית בבירור כי הגיע לצומת ועצר באור אדום, המתין לאחר שהתחלף לאור ירוק ורק אז החל בנסיעה (בפרוטוקול בעמ' 19 שורות 10-12).
31. הנתבע נשאל מדוע לא תבע את הצד השני והשיב כי לא הספיק ולא הבין, הנתבע העיד כי התאונה ארעה באמצע הצומת ואף הדגים (בפרוטוקול בעמ' 19 שורות 1-4), הנתבע העיד כי נסע בנתיב השמאלי בכדי לפנות שמאלה לגבעת המורה (שם בשורה 6) וכן ראה עדותו בפרוטוקול בעמ' 20 שורות 1-3 שם פרט כיצד המתין באור אדום, החל לנסוע באור ירוק ואילו נהג התובעת, לטענתו פגע בו בצד ימין של הרכב.
32. לפיכך ובניגוד לטענת התובעת, הנתבע מסר גרסה סדורה ומפורטת. כן הסביר הנתבע כי לשיטתו שגה הבוחן המשטרתי מאחר וסבר כי הגיע מעפולה עילית בעוד הוא הגיע מכיוון אחוזת ברק וכי הבוחן המשטרתי התבלבל לדעתו בצומת.
33. הנוסעת ברכב הנתבע כב' אופיר לוי העידה כי היה רמזור אדום, הרכב עצר בצד שמאל, המתין ועם קבלת אור ירוק המשיך בנסיעה, כאשר באמצע הצומת הרגישו מכה חזקה (בפרוטוקול בעמ' 15 שורות 20-26).
34. לא מצאתי סתירות, כנטען, בעדותה. העדה העידה כי הינה זוכרת בוודאות כי נסעו באור ירוק (ראה גם בפרוטוקול בעמ' 16 שורה 15).
35. גב' רוזיט ג'רבי אשר היתה, לכאורה, העדה הנייטרלית, היא אשר נסעה ברכבה ולא ברכב מי מהצדדים, הגישה תצהיר מטעם הנתבע 2. גב' ג'רבי טענה בתצהירה כי לא יתכן כי מבוטחי התובעת נסעו באור ירוק הואיל והרמזור התחלף בדיוק לאדום ולכן היא עצרה את רכבה ומכאן רכב הנתבע הוא אשר נסע באור ירוק – בתצהירה בסע' 9 וכן בסע' 5 בו פרטה כי היא עצרה באור אדום לאחר שהתחלף מכתום לאדום.
36. התוצאה אליה הגעתי, לאור המפורט, לרבות עדות נהג התובעת והנוסעת ולמולם עדות הנתבע, הנוסעת והעדה הנייטרלית, הגשת כתב אישום כנגד הנתבע בהליך אשר לא הסתיים ועדות הבוחן המשטרתי אשר הטיל ספק בשאלה האם היה מקום להגשת אותו כתב אישום או שמא זה הוגש בשל טעות וכן ההליך בביהמ"ש לתביעות קטנות, הינה כי יש לחלק את האחריות לתאונה על הנהגים בחלקים שווים.
37. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך 9,425 ₪ בתוספת שכ"ט בסך 1,654 ₪ והחזר אגרת המשפט ששולמה.
    
    הסכומים המפורטים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.