התובעת הגישה תביעה למתן פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים מיום 14/10/2014, וזאת בהתבסס על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

ועדה רפואית של המל"ל, אשר בדקה את התובעת ביום 28/3/2016, קבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%, עקב כאבי ראש וסחרחורות. ועדה רפואית לעררים אישרה את קביעת הנכות של הועדה מדרגה ראשונה. קביעה זו מהווה קביעת נכות על פי דין.

בקשת הנתבעת להתיר לה הבאת ראיות לסתור נדחתה בהחלטתי ביום 13/2/2017.

עיינתי בכתבי הטענות, בהחלטות הועדות הרפואיות ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין היתר, את גילה הצעיר של התובעת ואת אופי הפגיעה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת ביהמ"ש לסיום ההליך בפשרה היא כדלקמן:

1. בגין הפסדי שכר לעבר, בשים לב לכך שלתובעת נרשמו 90 ימי אי כושר עד המועד בו נדרשה לשמירת הריון, אני מציע סך של 5,000 ₪. יוער, כי בשים לב ששכרה של התובעת לפני התאונה עמד על כ- 6,600 ₪, אזי נפלה טעות בחישוב מטעמה, שכן לא ייתכן כי בגין 3 חודשים הפסדי השכר שלה עומדים על 26,264 ₪.
2. בגין הפסדי שכר לעתיד, בהתבסס על שיעור הנכות שנקבע ועל שכרה עובר לתאונה, מוצע פיצוי בסך של 95,000 ₪.
3. כנגזר מסעיפים א' ו- ב', אני מציע פיצוי בגין הפסדי פנסיה (12%), סך של 12,000 ₪.
4. בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת הזולת (עבר ועתיד) מוצע סך של 10,000 ₪.
5. בגין כאב וסבל מוצע סך של 17,700 ₪.

בסה"כ עומד הפיצוי המוצע, לפני ניכויים, ע"ס 139,700 ש"ח. מן הסכום האמור יש לנכות כל סכום שקיבלה התובעת מן המל"ל עקב התאונה.

לסכום שיתקבל, לאחר הניכויים, יש להוסיף שכ"ט עו"ד והוצאות.

יודגש, כי הצעת הפשרה מהווה רק בסיס להידברות ומו"מ בין הצדדים.

ב"כ התובעת יודיע עד ליום 6/4/2017 באם עלה בידי הצדדים להגיע לכלל הסדר של פשרה.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ז, 19 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.