תביעת תחלוף בגין כספים ששילמה התובעת עקב נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידה בתאונה שקרתה ביום 20.7.14 בה היו מעורבים רכבי הנתבעות.

גרסת מבוטח התובעת הינה:

אחה"צ יצאתי מהעבודה, עמדתי ברמזור, בצד שמאל בנתיב השמאלי. בנתיב הימני עמד רכב ברמזור, לפתע, אופנוע נזרק על הרכב שלי, מיד הסטתי את המבט ימינה, ראיתי שהרכב מצד ימין עם דלת פתוחה, והבנתי שהוא נזרק אלי, וכך נגרם הנזק לרכב שלי.

גרסת נהג איילון:

הגעתי לאזור של רמזור, חזרתי מהעבודה. אני לא יכול להיות מהימן לגמרי, בעקבות זה שנפלתי, לא הייתי בדיוק, אחרי שאתה נופל אתה לא בדיוק... אבל לפני כן, היו שתי מכוניות במקביל, היו מכוניות, אבל אולי 3 מכוניות, 4, ברמזור, עומדות. היו שתי מכוניות, אחת יותר קדימה מהשניה, אני נסעתי בנתיב השמאלי, עם האופנוע, נסעתי ממש 5 קמ"ש אולי, די עמדתי לעצור, אבל הייתי יותר קרוב לרכב הימני, פתאום אני עברתי אותו טיפה, והרגשתי שהכידון שלי זז, ולא ראיתי אם פתח דלת או לא, לא ראיתי שום דבר, הרגשתי הכידון והתחלתי לזגזג עם האופנוע ונפלתי על הרכב שלפניו, הם לא היה בקו אחד. נפלתי על הצד השמאלי של הרכב שעמד בנתיב השמאלי, אחריו. זה מה שאני זוכר. קמתי, חשבתי שאני אשם, איך לא ראיתי, לא הייתי ליד הרכב, ואז הנהג שנהג ברכב שעמד מימין, אמר לי שאני בסדר והוא פתח עלי דלת בטעות ואז הבנתי מה קרה.

ש. תפרט מה דיברתם?

ת. בהתחלה, הבן אדם שפתח עלי דלת, החליף איתי פרטים, בהתחלה הוא רצה לסגור עניין בלי חברת ביטוח ושום דבר, והבחור שאני נפלתי עליו, אני בעצמי, האופנוע שלי נפל על הרצפה, אני נפלתי על הדלתות שלו, ולי לא קרה שום דבר, שריטה קטנה, ורציתי לסגור, לי לא קרה כלום, אבל ראיתי שלרכב שלידי קרה נזק, הוא רצה לסגור את זה בלי חברות ביטוח, בהסכם צדדי, אבל בגלל שהרכב של הבן אדם שנפגע הוא מליסינג, הוא אמר שחייב לערב חברת הביטוח. ואז הוא ניסה להתחמק ואמר שהרכב לא שלו, ואין לו ביטוח, או משהו כזה, ומסרתי לו הטלפון שלי, הוא אמר שאולי יתקן איפה שהוא, היו חילופי דברים. הקלטתי אותו בשיחה כדי שלא יוכל להגיד פתאום... שלא פתח עלי הדלת. אח"כ בשיחה עם חברת הביטוח, שלו, וניסו לדובב אותי שכאילו אני נסעתי ברשלנות או לא זהיר, והוא בכלל לא קשור לזה, ואני הפעלתי הקלטה מיד.

גרסת נהג מנורה:

רמזור אדום, אני ברמזור. לפני יש רכב. משמאלי יש רכב. אני פותח דלת, מגיע אופנוע במהירות, הוא נכנס מהדלת שנפתחת ברכב שלצידו וקורה מה שקורה.

ש. האם בשלב כלשהו לקחת אחריות על התאונה?

ת. לקחתי אחריות רק על פתיחת הדלת.

ש. לא יצאת מהרכב?

ת. כולם יצאו מהרכב.

ש. יצאת מהרכב ואמר שתיקח הנזק עליך במוסך שלך?

ת. לא זכור לי שאמרתי דבר כזה.

כפי העולה מעדויות הנהגים הרי שנהג מנורה פתח את הדלת שלידו בעת שהקטנוע שעליו נהג איילון חולף בתווך שבינו לבין רכב התובעת.

מנורה ניסתה לצייר את רוכב הקטנוע מטעם איילון כמי שביצע עקיפה שלא כדין כדי להגיע לראש הרמזור. טענה זו יש לדחות. ראשית, למרות החקירה הנגדית, לא הצליחה מנורה להציל מפי נהג אילון כי מדובר בעקיפה. שנית, לא מצאתי ממש בטענת העקיפה. המציאות בארצנו מלמדת כי רוכבי אופנועים למיניהם נוהגים לעבור בין טורי מכוניות העומדות בהמתנה לרמזור, וזאת כדי להגיע לראש הטור. (ובכך לנצל את יתרונו של הכלי עליו הם רוכבים). מדובר בתופעה כה נפוצה ושגרתית עד שיש לומר כי היא במתחם הצפיות של כל נהג ונהג, ואין המדובר בתופעה חריגה, בלתי שגרתית, או בלתי צפויה בעליל.

כידוע, ובהתאם לדין " לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך." (תקנה 80(א) לתקנות התעבורה). כאשר "עובר דרך" מוגדר בתקנות: "המשתמש בדרך לנסיעה, להליכה, לעמידה, או לכל מטרה אחרת". מדובר בהגדרה רחבה שמטרתה למנוע כל נזק העלול להגרם למאן דהוא המשתמש בדרך כתוצאה מפתיחה בלתי זהירה של דלת.

כפי העולה מחומר הראיות, הרי שאלמלא פתיחת הדלת על ידי נהג מנורה, לא היה רוכב הקטנוע של איילון נופל על רכב התובעת. לפי עדותו של רוכב הקטנוע הוא נסע במהירות איטית. עדותו בנקודה זו מהימנה שכן הוא התעתד לעמוד באור אדום ברמזור כפי שעשו שני כלי הרכב האחרים, ולכן לא היתה לו סיבה לפתח מהירות. מכאן, שאם נהג מנורה היה מביט במראה בטרם פתיחת הדלת הוא יכול היה להבחין ברוכב ורק לאחר שיחלוף לפתוח את הדלת. נסיבות המקרה מלמדות כי נהג מנורה פתח את הדלת בחוסר זהירות, ללא שטרח לבדוק את הדרך משמאלו בטרם הפתיחה, וכך גם לתאונה. נהג מנורה לא אמר באופן פוזיטיבי כי הסתכל טרם הפתיחה ("אני לא זוכר אם באותו יום הסתכלתי") ולאור הנסיבות סביר יותר לקבוע כי הוא לא הסתכל כנדרש טרם פתיחת הדלת. מאותו הטעם אין הוא יכול להעיד כי הקטנוע הגיע במהירות או כי מדובר בעקיפה, משום שהוא לא ראה אותו כלל טרם שפתח את הדלת.

מבחינת דיני הסיבתיות הרי שפתיחת הדלת היא בבחינת "הסיבה בלעדיה אין", שכן בין רכב התובעת לבין רכב מנורה היה מרווח מספיק למעבר הקטנוע (ראו עדות נהג התובעת), כך שאם לא היתה נפתחת הדלת יכול היה הקטנוע להמשיך בבטחה עד לראש טור המכוניות. פתיחת הדלת היא שגרמה לנפילת הקטנוע על רכב התובעת.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התאונה ארעה באשמת נהג רכב מנורה ועל כן דין התביעה כנגדה להתקבל. לא מצאתי אשמה בנהיגתו של רוכב הקטנוע ועל כן אני דוחה את התביעה כנגד איילון.

הנתבעת 2 תשלם 11,318 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק (הן לעד התובעת והן לעד איילון) ושכ"ט עו"ד בשיעור 4,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ח, 13 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.