1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 14.7.15 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער (להלן: ההחלטה).

2. טענות המערער:

2.1 טעתה הועדה עת בחנה תלונות המערער לעניין הצלקות אך לא ביצעה בדיקה קלינית. הועדה לא התייחסה לכך, כי צלקת בגודל של 8 סנטימטר על פי הפסיקה יכולה להוות כיעור ולא היה מקום לשלול האמור מבלי לערוך דיון בנושא. הועדה לא התייחסה לעובדה, כי הצלקות הן תולדה של הגרד וכי גם הצטברותן יכולה להוות כיעור, כאשר בשים לב לאמור ולכך, כי הצלקות הינן מכאיבות היה על הועדה לקבוע למערער נכות בשיעור 10%.

2.2 בניגוד להוראות פסק הדין, הועדה לא ערכה השוואה ולא פירטה את ממצאיה קודם להחמרה ולאחריה על מנת שניתן יהיה להתחקות אחר מחשבתה של הועדה ולאמוד את מידת הפגיעה ומיקומן החדש/ישן של הצלקות.

3. טענות המשיב:

3.1 הועדה לא רק שערכה השוואה לועדה נשוא פסק הדין, היא אף ערכה השוואה לוועדה מאוחרת יותר שהתכנסה ב- 24/11/13, מבחינה מהותית, כל מסקנות הועדות הן מסקנות זהות.

3.2 הועדה במסקנותיה לאחר שסוקרת את כל הממצאים, מבהירה, כי גם אם הצלקת בלחי המגורה בגרד שמקורו מהפגיעה המוכרת, אין בה כדי לשנות את קביעתה אודות חומרת הצלקות שהן בלתי ניכרות וכמעט בלתי נראות. לכן, הפסיקה שלה טוען המערער אינה רלוונטית כלל כשהדבר תלוי בנסיבות שיקול דעת של הועדה.

3.3 הועדה מבהירה בנוסף, כי פיזור ההיפרפיגמנטציה אינו שונה מהועדה הקודמת ובכך עורכת השוואה כפי שנדרשה לעשות. הועדה מדגישה, כי יתכנו שינויים כאלה ואחרים כפי שקורה לכל אדם בתהליך שיזוף.

3.4 באשר לממצאי הועדות – הועדה נשוא פסק הדין מה- 23/5/12, מציינת היפרפיגמנטציה במצח ובפנים, בעיקר בלחיים, באיזור זגזומתי, מחשוף החזה ואודם בידיים. הועדה מיום 24/11/13, מציינת היפרפיגמנטציה בעיקר באיזור הלחיים, המצח ובקרקפת הקדמית, אודם בקדמת הצוואר (מחשוף) והיפרפיגמנטציה ב-2 כפות הידיים.

3.5 הועדה התייחסה לכל הנושאים שעלו הן במסגרת ועדה רפואית 5/12 והן לנושאים שעלו במסגרת ועדת רפואית 11/13 כשהיא מרחיבה ביחס לועדת 2012, ולא מצאה שקיימת החמרה. לכן, אין ממש בטענת המערער שלא נערכה השוואה. השוואה כזו נערכה והועדה הסיקה את מסקנותיה.

3.6 בסעיף 10 לפרוטוקול קיימת התייחסות מפורטת לצלקת, כיצד נגרמה ומה משמעותה, מדובר בצלקת בגודל של 8 מ"מ, שכמעט ואיננה נראית, ואיננה ניכרת, והועדה מציינת שצלקת כאמור לא מקנה אחוזים על פי תקנות המלל.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

הלכה פסוקה היא כי:

"משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות דיון שהתקיים במסגרת תיק ב"ל 49272-02-15 שהתקיים בפני כב' הרשמת שגית דרוקר בתאריך 9.6.15 במסגרתו הושגה הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק הדין ובו נקבע כי:

"... מכיוון שאין הסבר מדוע הצלקת בלחי ימין אינה רלוונטית לפגיעה בעבודה ובהמלצת בית הדין אני מסכימה להשיב את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב מיום 28.1.15 על מנת שתבהיר מדוע הצלקת בלחי ימין אינה רלוונטית לפגיעה בעבודה. כמו כן ולפנים משורת הדין ובהמלצת בית הדין הוועדה תפרט את קביעתה כי מצבו הנוכחי תואם את המצב שנמצא בבדיקת הוועדה מיום 23.5.12 תוך פירוט ממצאי הוועדה הנוכחית והקודמת והשוואה בין אלה וביחס לחומרת הפגיעה בהתייחס למצבו של המערער בשתי הוועדות השונות באופן שיאפשר התחקות אחר קביעת הוועדה כי לכאורה לא חל שוני במצבו, ככל שתסבור הוועדה כי יש לשנות מקביעתה תהיהרשאית לעשות כן.

הוועדה תזמן את המערער גם באמצעו בא כוחו

החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת". (ההדגשות הוספו א.ק).

6. מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין.

7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 14.7.15 שמעה הוועדה את טענות ב"כ המערער (סעיף 5 לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא מפנה להוראות פסק הדין כאשר הצלקות נגרמו כתוצאה מגירודים בעור הפנים ונמצאות מתחת לעיניים ומעל כפות הידיים.

8. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 7 לפרוטוקול), ציינה:

"מתחת לגשר האף צלקת היפרפיגמנטרית מעט... הקרקפת היפרפיגמנטציה עם גוון מעט אדמדם בעיקר בלחיים ובמצח. ממצאים דומים גם במחשוף החזה, בגב הידיים היפרפיגמנצטציה".

9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 10 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"הועדה עיינה בפסק דין מיום ה- 9.6.15.

באשר לצלקות: בועדה מיום 28.1.15 ציינה הועדה באופן מפורש, כפי שהיא סבורה בבדיקה הנוכחית, שמדובר בצלקות בלתי ניכרות ובלתי מכערות. בצלקת בלחי ימין נראתה בבדיקת הועדה הקודמת שלא קשורה לבעיית העור. גם בועדה הנוכחית, גם לאחר שהצלקות בכלל והצלקת בלחי ימין בפרט נגרמו מתוצאה מגרד, אין זה מעלה או מוריד דבר מבחינת חומרת הצלקות כפי שצויין לעיל.

לאור האמור הצלקות הבלתי ניכרות וכמעט בלתי נראות, לא מקנות אחוזים על פי תקנות המלל.

באשר להיפרפיגמנטציה פיזורה אינו שונה מהפיזור שתואר בועדה הקודמת, ייתכנו לעיתים שינויים כאלה ואחרים כולל התכהות העור כביטוי של מידת החשיפה של התובע לשמש כפי שקורה אצל כל אדם בתהליך שיזוף. לאור כל האמור לעיל הועדה קובעת כי אין החמרה במצבו" (ההדגשות הוספו א.ק.).

10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

12. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

13. בענייננו קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה וקביעתה של הוועדה ולהבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה תוך שהוועדה מתייחסת להוראות פסק הדין ומבהירה מדוע הצלקת בלחי ימין אינה קשורה לפגיעה שהוכרה ותוך הבהרת קביעותיה כי במועד בדיקת המערער בוועדה הנוכחית כמו גם במסגרת הוועדה שדנה בקביעת נכותו של המערער טרם הגשת התביעה להחמרת מצב, לא חל שינוי במצבו.

14. הוועדה מבהירה לעניין הצלקת בלחי ימין כי זו נגרמה כתוצאה מגרד ואינה נובעת מהפגיעה שהוכרה בעור הפנים ובחזה. הוועדה מבהירה כי אף אם הייתה מתקבלת טענת המערער כי הגרד נובע מבעיית העור הרי שבהתאם לממצאי בדיקת הוועדה את המערער הממצאים שנמצאו על ידה מעידים על צלקות בלתי ניכרות, בלתי ניראות, ובלתי מכערות. אותם ממצאים מבהירה הוועדה היו טרם הגשת הבקשה להחמרה ולאחריה ואותם ממצאים במסגרת בדיקתו של המערער כיום. משכך מבהירה הוועדה אין שינוי במצבו של המערער.

15. הוועדה מתייחסת בנוסף לנושא ההיפרפיגמנטציה ומבהירה כי הפיזור לא השתנה בין הוועדות השונות וכי לעיתים ייתכנו שינויים הנובעים מהתכהות העור כתוצאה ממידת החשיפה לשמש.

16. קביעות הוועדה ביחס לממצאי בדיקת המערער טרם הגשת הבקשה להחמרה ולאחריה כאמור פורטו על ידה, תוך שהוועדה מנמקת קביעתה באשר להיעדר החמרה במצבו של המערער והיעדר ממצאים בעטיים יש לקבוע נכות בעניינו של המערער מהוות בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. הוועדה התייחסה לאמור תוך שזו ממלאת אחר הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה ותוך התייחסות לשאלה הנוספת אליה נתבקשה להתייחס במסגרת פסק הדין לעניין היעדר קשר סיבתי בין הצלקת בלחי ימין ופגיעת העור שהוכרה ומשכך לא נפל פגם בפעולת הוועדה.

17. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.

18. אין צו להוצאות.

19. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ו, (19 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.