07 דצמבר 2015

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 30/6/15 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו היציבה של המערער הינה בשיעור 10% מיום 5/5/2009 ("ההחלטה").

2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה, לפי פסק דיני מיום 30/4/15 (ב"ל 15- 01- 32272) ("פסק הדין"). פסק הדין הורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה על מנת שתנמק את קביעתה באשר למועד תחולת הנכות שנקבעה למערער. פסק הדין קבע כי מהחלטת הוועדה לא ניתן להבין כיצד הגיעה הוועדה למסקנה שיש לקבוע דרגת נכות בינונית בהתאם לפריט ליקוי 84 המפנה לפריט ליקוי 81 (2).

נקבע כי "הוועדה מצטטת מתוך המסמך הרפואי של ד"ר מנדלוביץ את העובדה כי כבר ב- 5/09 קיימת אבחנה בעניינו של המערער בענין של קיומה של מחלת הסולר קרטיזיס, אולם לא ברור כיצד הגיעה הוועדה למסקנתה כי כבר אז - עת אובחנה המחלה - דרגת הנכות שהיתה צריכה להיקבע בעניינו של המערער עמדה על דרגת נכות בינונית בגין סימנים המצביעים על קיומה של מחלה בדרגה זו". בהתאם לפסק הדין הונחתה הוועדה להבהיר מה צויין באותו מסמך רפואי המעיד על חומרת המחלה המצדיקה את הקביעה לעניין חומרה בדרגה בינונית.

טענות הצדדים

3. לטענת המערער, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא נימקה את קביעת מועד התחולה. לפי הטענה, ברירת המחדל למועד תחולת הנכות היא מתאריך הגשת התביעה, היינו יולי 2014, וקביעת דרגת נכות ממועד מוקדם יותר מחייבת נימוק סביר. נטען כי בעניינו של המערער, הוועדה קבעה תחולה מחודש מאי 2009 בהעדר מסמך רפואי עם ממצא פוזיטיבי.

4. לטענת המשיב, הוועדה פירטה את הרישומים הרפואיים בכרטיס הרפואי, הסבירה את מועד תחולת הנכות שנקבע לפי שיקול דעתה המקצועי, ומדובר בקביעה רפואית מנומקת. המשיב טען כי ככל שהמערער מבקש לסתור את הרישומים הרפואיים בעניינו, עליו לשכנע את הוועדה מדוע יש לקבוע את תחולת הנכות ממועד אחר מזה שקבעה. נטען, אפוא, שהוועדה מילאה אחר פסק הדין ולא נפלה בהחלטתה טעות משפטית.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובפרוטוקול הוועדה, נתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון ובחנתי את כלל החומר שבתיק, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

6. למקרא פרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה עיינה בפסק הדין, הקשיבה לתלונות המערער לפיהן "המחלה הלכה והחמירה עם הזמן", וקבעה כדלקמן:

"הוועדה שבה ועיינה בתיק הרפואי בו מתועדים בסה"כ שלושה ביקורים אצל רופא עור.

הראשון בהם 5/5/09. בסיכום ביקור זה מצוינת אבחנה בלבד ללא מיקום ודרגת חומרה.

בביקורו 11/12/13 מצוין שהנ"ל סובל כשנתיים וחצי מתפרחת מלווה גרד בפנים.

בהעדר פירוט נוסף לא ניתן בידי הוועדה לקבוע האם חלה החמרה הדרגתית במצבו מאז אותו ביקור מתועד ב- 2009 ומה הייתה דרגת החומרה באותה עת, ולפיכך נקבע מועד זה כמועד תחולה".

לאור האמור, נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% בתחולה מיום 5/5/09.

7. בהתאם לפריט הליקוי שיושם בעניינו של המערער, פריט ליקוי 84 המפנה לפריט ליקוי 81(2), נקבעה למערער נכות המתאימה למצב של הפרעות "בצורה בינונית". הוועדה הפנתה לרישומים רפואיים בדבר מועד האבחנה של המחלה על ידי הרופאים המטפלים, וכן הפנתה לתיאור שניתן להפרעה בתיק הרפואי. לדעת הוועדה, למקרא האמור בתיק הרפואי לא ניתן ללמוד על שינוי או החמרה הדרגתית במצב, כפי שטען המערער, ומכאן שלא ניתן גם לדרוש מהוועדה נימוקים נוספים לאלה שהובאו על ידה בשאלת מועד תחילת תחולת החומרה הנטענת.

8. בנסיבות אלה נמצא שקביעת הנכות מחודש מאי 2009 הינה קביעה הנסמכת על הידע הרפואי והניסיון של המקצועי של חברי הוועדה, בין היתר על יסוד הרישומים הרפואיים. הוועדה הסבירה שבהעדר פירוט נוסף אין בסיס רפואי-מקצועי לקבוע שדרגת חומרת ההפרעה השתנתה על פני פרק הזמן שממועד האבחנה הראשונית של המחלה בשנת 2009. מכאן שמדובר בהנמקה מפורטת בהתייחס לנתונים הקיימים בתיקו הרפואי של המערער.

9. בנסיבות אלה הערעור נדחה בזאת.

10. אין צו להוצאות

11. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ו, (07 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.