<#2#>

פרוטוקול

המערערת: אני ביקשתי להישפט, כל הזמן אני לוקחת דואר. אני מחכה חצי שעה-ארבעים דקות לדואר הרשום ואני תמיד לוקחת. זו הייתה הבעיה. כתבתי לכב' השופטת ששפטה אותי בהיעדרי – ניסוח ההחלטה מאוד מקומם ופוגעני "...כמי שמודה במיוחס לה..." [מצטטת] . אני לא מודה במיוחס לי, אני ביקשתי להישפט. אני גרה בכתובת מסודרת 16 שנה, כל דואר רשום שיש לי אני לוקחת.

ב"כ המשיבה: מגיש לבית המשפט את גיליון הרשעותיה של המערערת.

המערערת: מציגה לבית המשפט את הדו"ח המקורי. כשהשוטרת נתנה לי את הדו"ח המקורי אמרתי לה שאני חותמת ולא מודה, שאני מבקשת להישפט. בדיוק באותו יום שהיא כביכול תפסה אותי, נכנסו לתקפן ההנחיות שלפני מעבר החציה צריך לעצור, אז הייתי עוד במשנה זהירות. באותו זמן עצרתי לפני מעבר חציה. איך לא עצרתי? אם לא הייתי עוצרת הייתי דורסת קשיש. עבד כי ימלוך. השוטרת החנתה בחניה פרטית של אנשים, היא הוציאה את הניידת שלה, לקחה לי את הרישיון, לא נתנה לי לדבר. לצערי, הייתי לבד ברכב. גם נזפה בי שכתבתי ואמרה לי שאני משקרת. גם אם יביאו אותה לדיון הטענה שלה תהיה "לא זוכרת". כתבתי הערות לעצמי כדי שלא אשכח את הפרטים הקטנים האלה שאולי יעזרו. אני באה להילחם פה בשביל עצמי. עד כמה שידוע לי אני צריכה לקבל שלוש פעמים הודעה אם הדואר הוא "לא נדרש". כשמגיע כל מכתב מהדואר הרשום אני הולכת לקחת.

ב"כ המשיבה: אנו מתנגדים לערעור. במקרה הזה ההזמנה נשלחה בדואר רשום אל הכתובת של המערערת, הכתובת שרשמה המערערת גם בערעור כאן. אין ספק שניתנה למערערת הזדמנות לבוא לבית המשפט.

<#3#>

פסק דין

נגד המערערת נרשם דו"ח תנועה על-ידי השוטרת ברייב שירה ביום 29.03.15 בת"א על כך שלא צייתה לתמרור 302, דהיינו, תמרור עצור.

המערערת ביקשה את יומה בבית משפט חלף האפשרות לשלם את ברירת המשפט בסך 250 ₪, ומשכך זומנה לדיון בבית המשפט ליום 16.09.15. המערערת לא התייצבה.

בית משפט קמא, בדין כך נהג, הרשיעהּ בהיעדרה וגזר את דינה לקנס בסך 400 ₪ או ארבעה ימי מאסר תמורתם.

אין מחלוקת שעל-פי סעיף 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974, בעבירות תעבורה מסוג זה רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או הזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, וחלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זה רק מוכיח לנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.

במקרה שבפנינו מוצג לפני בית משפט קמא ולפני בית משפט זה אישור הדואר, כי המערערת הוזמנה אך לא דרשה את ההזמנה כשחזרה "לא נדרש". משכך, כאמור, רשאי היה בית משפט קמא לדון אותה בהיעדרה. אלא, שלאחר ששמעתי את המערערת בדיון דהיום, התגנב חשש ללבי שמא בהיבט גרימת עוול למערערת בכך שלא השמיעה את גרסתה בבית המשפט ולא עברה את העבירה, מן הראוי לתת לה את האפשרות להראות כי איננה אשמה במקרה.

הסברתי למערערת את הסיכונים העולים מכך והיא בחרה לעשות כן. משכך אני מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, שאינו מוטעה, כפי שציינתי לעיל. המערערת תוזמן מחדש לשמיעת משפטה בתקווה שהפעם תדאג לקבל את הדואר הרשום שיישלח לביתה ובו יצוין המועד החדש שייקבע.

<#4#>

ניתן והוּדע היום, כ"א כסלו התשע"ו, 03/12/2015, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי