הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת ומנח הרכבים לאחר התאונה, אני מורה על קבלת התביעה בניכוי 40 אחוזים מהטעם שהשתכנעתי מגרסת נהג התובעת בדבר התנגשות המשאית ברכבו בזמן עמידה. עדות לכך ניתן למצוא בעדות הנתבע 1 לפיה הוא לא ראה את רכב התובעת מימינו עד להתנגשות, דבר שמעצים את הסבירות להבנה כי הוא סבר שלזכותו עומד המשך הנסיעה קדימה, ועם תצורת הנזק ברכב התובעת המלמדת כי התכנות לתפיסת פגוש אחור של רכב התובעת – בחיבור שבו, אפשרית על דרך של העמקת הפגוש תחילה באמצעות נסיעה אטית של המשאית משמאל לימין ויצירת מרווח אלסטי שאפשר את התפיסה הכל כך חריגה שכזו. לא ייתכן שרכב התובעת ייתפס עצמאית בגרם המדרגות של המשאית אלא באמצעות כאמור כוח עודף שגרם לכך משמאלו. באשר ל-40 אחוזים הנותרים: בעניין הזה אני מטיל אשם תורם בשיעור 20 אחוזים על נהג רכב התובעת אשר גם לפי עדותו, הגיח מימין למשאית, במקום שבו קיים נתיב אחד שבו היא עמדה קודם לכן ולמעשה יצר כלפי הנהג היושב בה סיכון תעבורתי שתרם לתאונה ( לעניין הזה הבאתי בחשבון לטובת נהג התובעת את הנתון שרכבו עמד קדימה למשאית לפני התאונה ועל כן האשם אינו גבוה) ואשם בשיעור זהה לנוכח עדותו לפיה תלישת הטמבון כפי שרואים בתמונות נבעה מנסיעתו קדימה לאחר התאונה, כך שבהחלט ייתכן כי אלמלא היה עושה כן ופועל אחרת ( למשל אם היה נוסע לאחור) הנזק כפי שהוא היה נמוך יותר ( כדוגמת זה שאוזני הפגוש לא היו נעקרות וכו').

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת 60 אחוזים מסך הנזק הישיר בגין התאונה בסך 3,191 ₪ ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 400 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום בתאונה, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,500 ₪, אגרות בית משפט ששולמו בתיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ז, 12 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.