10 ינואר 2016

1. זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף ביטוח נכות מיום 14.7.15 (להלן – הוועדה).

הוועדה קבעה כי למערערת 20% נכות בגין פיברומיאלגיה לפי פריט ליקוי 35(1)ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – מבחני הנכות).

להלן עובדות המקרה:

2. ביום 7.5.13 קבעה הוועדה הרפואית לעררים, כי למערערת 19% נכות צמיתה מיום 1.1.12, מהם 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני ו- 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, לאחר שהתייעצה עם מומחה בתחום הריאומטולוגיה ד"ר רוזנבאום.

3. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין שהתברר בבל 20558-06-13 בין השאר בטענה כי היה על הוועדה לבחון את קיומה של מחלת הפיברומיאלגיה במובחן מהנכויות שנקבעו בגין הגבלות אורטופדיות. הערעור נדחה בפסק-הדין מיום 10.10.13.

על פסק-הדין מיום 10.10.13 הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 15929-11-13), ובו ניתן ביום 26.2.14 תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים לפיה עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתיוועץ במומחה אחר בתחום הריאומטולוגיה, ולאחר מכן תשוב ותקבל החלטה בעניין הליקוי הראומטולוגי ממנו סובלת המערערת, כשחוות-הדעת של ד"ר רוזנר לא תעמוד בפניה המומחה החדש עמו תיוועץ הוועדה.

4. לאחר פסק-הדין מיום 26.2.14 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בשנית וזאת ביום 27.5.14, ועיינה בחוות-דעת הריאומטולוג ד"ר שי. ד"ר שי קבע בחוות דעתו מיום 24.4.14 את הממצאים הבאים: "בבדיקה: נכנסת לחדר הבדיקה מתהלכת ללא צליעה ללא שימוש במכשירי עזר. עולה בקלות על מיטת הבדיקה. בבדיקת הפרקים: אין רגישות, אין נפיחות, אין הגבלה בתנועה. אין קישיון של כל הפרקים. רגישות בכל מקום שנוגעים – גפיים – בית חזה – גב –מתאים לאבחנה של פיברומיאלגיה בדרגת חומרה בינונית". המומחה קבע כי יש לקבוע למערערת 20% בגין פיברומיאלגיה לפי פריט ליקוי 35(1)ג' מיום 1.1.13. ביום 27.5.14 התכנסה הוועדה וקבעה כי היא מאמצת את חוות-דעתו של ד"ר שי. עוד ציינה הוועדה כי "הוועדה בבדיקתה מ- 5/2/13 לא מצאה נכות אובייקטיבית הקשורה לגב התחתון ולפיכך קבעה שבמידה ותינתן נכות בגין פיברומיאלגיה ע"ד הריאומטולוג יכללו תלונותיה בגין הצוואר והגב התחתון בנכות בגין הפיברומאלגיה. הריאומטולוג פרופ' רוזנר קבע בדיון ב- 4/3/13 שאין אחוזי נכות נפרדים בגין פיברומאלגיה והכליל אותם בסעיפים האורטופדיים. לפיכך הוועדה בישיבתה מ- 27/5/13 השאירה את הסעיפים האורטופדיים על כנם. בעקבות פסיקת בית הידן הארצי הופנתה לבדיקת ריאומטולוג אחר ד"ר מ. שי כאשר בחוות דעתו מ- 24/4/14 קבע 20% בגין פיברומיאלגיה. לנוכח זאת הוועדה מבטלת היום את הסעיפים האורטופדיים ומכלילה אותם בפיברומיאלגיה כאמור בדיון המקורי בתחולה מ- 1/1/13."

5. על החלטת הוועדה מיום 27.5.14 זו הוגש ערעור לבית הדין (בל 14168-07-14) בו ניתן ביום 10.6.15 פסק-דין על יסוד הסכמת הצדדים (להלן – פסק-הדין האחרון) לפיו העניין יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתשקול "שוב מתן נכויות בגין ע"ש מותני וע"ש צווארי למערערת, כפי שנתנה לה בסיבוב הראשון ובפרוטוקול מיום 7.5.13. במידה והוועדה תסבור כי אין לתת למערערת נכויות אלה (אלא לתת לה נכויות זמניות כפי שהיא עשתה בפרוטוקול מיום 27.5.14), עליה לנמק ולהסביר החלטותיה, כאשר הוועדה אינה יכולה לבסס החלטתה על חוות-דעתו של פרופ' רוזנר שכן לפי פסק דינו של בית הדין הארצי, מונה מומחה אחר בתחום הריאומטולוגיה להבדיל ממומחה נוסף. החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת. הוועדה תזמן את המערערת לדיוניה באמצעות בא-כוחה" .

החלטת הוועדה נשוא הערעור

6. בפני הוועדה התלוננה המערערת (סעיף 6) על כאבים ברגליים, בידיים, קושי בתפקוד יומיומי, קושי ללכת ולשבת, לישון לא יכולה כמו שצריך, מטופלת היום באופטלגין ובהתעמלות. לא יכולה לעבוד, לא יכולה לנהוג. ב"כ של המערערת הפנה את הוועדה לכך שלא היה מקום להפחית את הנכויות האורטופדיות, וכי יש מקום לבצע בדיקה מחודשת בפני הריאומטולוג ד"ר שי.

הוועדה ציינה בין ממצאיה (סעיף 7) כך: "הוועדה עיינה בפסק דין מיום 19/6/15 ומתייחסת למבוקש כדלקמן: בבדיקת הוועדה מה- 5/2/13 בנושא האורטופדי מציינת הוועדה שאין כיווץ שרירים בגב, טווח התנועות מלא מלווה בתלונה של כאב ומבוצע באיטיות, הוועדה לא מצאה כל סימנים נוירולוגים, לא נזק דיסקלי ולא מצאה סימנים רדיקולריים כעדות לגירוי שורשי. הוועדה ציינה שבבדיקת ה- CT לא מצאה פריצת דיסק בע"ש מותני. גם בצוואר הוועדה לא מצאה הגבלה בתנועות או כל ממצא פתולוגי אחר למעט תלונת הכאבים. הוועדה הדגישה בסופו של הפרוטוקול: "שהנכויות הקיימות בגב התחתון והצוואר יהיו כלולות בנכות שתיקבע בגין הפיברומיאלגיה" וזאת לפני שהופנתה לחוו"ד ריאומטולוג. מעיון בחוו"ד של ד"ר שי מתאריך 24/4/14 מציין בין השאר "רגישות בכל מקום שנוגעים – גפיים, בית חזה, גב, מתאים לאבחנה של פיברומיאלגיה". לנוכח זאת הוועדה קבעה בישיבה מיום 27/5/14 שנכות בגין הפיברומיאלגיה כהמלצת היועץ וציינה בעמודת הליקויים שאין נכות נפרדת בע"ש צווארי ומותני. הוועדה קבעה נכות זמנית נפרדת בגין הגבלה קלה בע"ש מותני והגבלה קלה ע"ש צווארי מתאריך 1/1/12 מועד קביעת דרג ראשון ועד 31/12/12 מועד קביעת הנכות בגין פיברומיאלגיה, בכך מיישמת הוועדה את החלטתה לכלול את ההגבלות בצוואר ובגב התחתון בתוך הפיברומיאלגיה מיום קביעת נכות זאת. על כן הוועדה מותירה החלטתה בעינה ולא מוצאת לנכון להפנותה שוב לבדיקה ראומטולוגית חוזרת כבקשת בא-כוחה."

טענות הצדדים

7. המערערת טענה, כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין, הסתמכה (אף שלא ציינה זאת במפורש) על עמדתו של פרופ' רוזנר למרות שבפסק-הדין בבר"ע 15929-11-13 נקבע כי יש להחליפו, לא איפשרה למומחה בתחום הראומטולוגי מטעמה לדון בשאלת החפיפה בין הנכות האורטופדית והנוירולוגית, ולא התייחסה במנומק לאישור פרופ' טישלר שהוצג לה. לאור האמור, נטען כי יש להשיב את העניין לוועדה בהרכב אחר שתדון בערר מראשיתו.

8. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין האחרון, החלטתה בדבר החפיפה בין הנכויות היא משום קביעה רפואית ומנומקת ולפיכך אין הצדקה להתערבות בית הדין.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

9. משהעניין מוחזר לוועדה מכח הוראות פסק-הדין האחרון, שומה על בית הדין לבחון אם הוועדה מילאה אחר הוראותיו.

10. בנסיבות המקרה כאן, פסק-הדין אינו כולל חיוב להתייחס לאישור פרופ' טישלר (נספח ג' לנימוקי הערעור), ושמכך דין טענת המערערת בעניין זה להידחות. יצוין כי פרופ' טישלר ציין ב"הערכת נכות רפואית" מיום 6.4.14 בין השאר כי "לגב' שלמה בעיות אורטופדיות בעמוד השדרה החופפות בחלקן לבעיותיה הריאומטולוגיות אך הפיזור של הכאבים בכל השלד בהחלט אינו חופף במלואו לנכות האורטופדית". פרופ' טישלר המליץ כי ייקבעו למערערת 25% בגין תסמונת הפיברמאלגיה לפי פריט ליקוי מותאם 35(1)ג'-ד'. משכך עולה כי אף לגישת פרופ' טישלר תיתכן חפיפה חלקית בין הנכויות האורטופדיות והראומטולוגיות.

11. דין טענת המערערת, כי היה על הוועדה להפנותה בשנית למומחה בתחום הריאומטולוגיה – להידחות. חיוב כאמור אינו מופיע בפסק הדין האחרון. פסק-הדין האחרון לא עורר כל שאלה בעניין גובה הנכות בתחום הריאומטולוגיה אלא דרש מהוועדה לבחון את החלטתה בשאלת קיומה של נכות בתחום האורטופדי, בנוסף לנכות הריאומטולוגית.

הוועדה, שבהרכבה נכלל מומחה בתחום האורטופדיה, בחנה שאלה זו וקבעה במנומק כי בהיעדר ממצאים המצביעים על הגבלה בתנועות (במובחן מכאבים) או על פריצת דיסק – אין מקום לקבוע נכות בתחום האורטופדי. עוד הסבירה הוועדה כי הנכות שנקבעה בעבר על-ידי אותו ההרכב נקבעה על יסוד התלונות בדבר כאבים והשפעה על התנועות וכי עוד טרם הפניית העניין לבדיקת ריאומטולוג הסבירה הוועדה במפורש כי לו יקבע כי יש מקום לקבוע נכות ריאומטולוגית, תשקול הוועדה אם יש מקום לקבוע נכות לפי סעיפי ליקוי אורטופדיים בגין אותם התסמינים של כאבים והשפעתם על התנועות. משנקבע כי תסמינים אלה מצדיקים קביעת נכות בתחום הראומטולוגי – קבעה הוועדה כי אין הצדקה כי אותם התסמינים יצדיקו קביעת נכות נפרדת בתחום האורטופדי. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, שאינה נושא לערעור בהליך זה שעניינו בשאלות משפטיות בלבד.

12. עולה, אם כן, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין האחרון, שקלה האם יש מקום לקבוע נכות אורטופדית בנוסף לנכות בתחום הראומטולוגי ולא ביססה החלטתה בעניין זה על האמור בחוות-דעתו של היועץ פרופ' רוזנר –הכל כמצוות פסק הדין, ובהחלטה מנומקת המסתמכת על אדנים רפואיים.

13. לאור כל האמור לעיל – הערעור נדחה בזאת.

14. אין צו להוצאות.

15. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ו, (10 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.