1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 12.11.15 בשל אי הגשת כתב הגנה ובקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.
2. לטענת המבקש יש להורות על ביטול פסק הדין מהטעם שבתקופת הגשת כתב התביעה היה מצוי במצב נפשי ירוד לאור הליך גירושין ופיטורים מעבודה. המבקש מוסיף וטוען כי בינו לבין המשיב 2 שררו יחסי חברות והוא סבר כי ניתן לפתור את המחלוקת בדרך זו. משכך לא הגיש כתב הגנה או בקשה לביטול פסק דין במועד.
3. המבקש מוסיף וטוען כי מגיעים לו כספים רבים בגין תקופת עבודתו אצל המשיבה 2 ושהמחלוקת בין הצדדים צריכה להתברר בבית הדין האזורי לעבודה.
4. המבקש מאשר את יתרת ההלוואה בסך של 25,000 ₪.
5. המשיבים מתנגדים לבקשה מהטעמים המפורטים בתגובה.
6. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

1. בפר"ק (מרכז) 45345-10-13 מועצה מקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – מנהל מיוחד לעמותה (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק (קרי, כאשר נפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, כשלרוב מדובר בפגם בהמצאה או פגם אחר שפגע ביכולת להשמיע טענות) או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לסיבה בגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסיכויי ההגנה של הצד המבקש את הביטול (ר' לעניין זה רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל - צפון (2.6.2013) (פורסם בנבו); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008) (פורסם בנבו))."

1. המבקש מאשר שקיבל לידיו את כתב התביעה ועל כן אין עסקינן בביטול פסק הדין משיקולי צדק.
2. ככל שעסקינן בשאלה האם יש לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, ההלכה שהשתרשה קובעת:

"כידוע, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות הנתבע, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סיכויי הצלחתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין. בפסיקה נאמר, כי שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהימנעותו להתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על אף סיכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו (השוו: ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721 (1969) וההפניה שם)." ר' רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר ואח' (פורסם בנבו).

1. ברע"א 7092/11 איוב נ' קרן הסיטי (פורסם בנבו), התייחס בית המשפט לסוגיית הארכת המועד וקבע:

"על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד יש להגיש בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה לידי המבקש. הארכת מועד זה - הקבוע בחיקוק - טעונה "טעמים מיוחדים שירשמו" (תקנה 528 לתקנות).

כך נקבע בפסיקה לגבי טיבם של אותם טעמים מיוחדים:

"טעמים מיוחדים כאמור יבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו" (ההדגשה אינה במקור – מ"נ) (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן ([פורסם בנבו], 23.8.2006). ראו גם: בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית ([פורסם בנבו], 20.3.2012)).

הנה כי כן, הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסוימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש."

1. בבש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (פורסם בנבו), קבע בימ"ש את האופן בו תיבחן שאלת הארכת המועד בהתאם להוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי וקבע כי, הבחינה תעשה בשני שלבים. קודם יבחן בימ"ש קיומו של טעם מיוחד וככל שזה קיים, ישקול בית המשפט את השיקולים שיכולים להצדיק, חרף קיומם של טעמים מיוחדים, את דחיית הבקשה ביניהם חשיבות סופיות הדיון, אינטרס והסתמכות הצד שכנגד וסיכויי ההליך.

בכל הנוגע לבחינת סיכויי ההליך על בימ"ש לנקוט משנה זהירות כך שרק אם אלו יהיו כה קלושים יהיה בהם בכדי לדחות הבקשה על בסיס זה בלבד, כך שנמנע ככל הניתן מצב בו בשל טעמים פרוצדורליים בלבד יגרמו עיוותי דין. במקרים של חשיבות ציבורית או משפטית וכן מקרים של עיוות דין של ממש, סיכויי ההליך יהיו שיקול משמעותי לטובת קבלת הבקשה להארכת מועד.

1. כתב התביעה הומצא למבקש כדין ביום 11.09.15 לפיכך, היה על המבקש להגיש את כתב הגנתו עד ליום 21.10.15. משלא הגיש המבקש את כתב הגנתו במועד, פסק הדין ניתן בהעדר הגנה ביום 12.11.15. בהמשך, ביום 30.11.15 נמסר פסק הדין למבקש במסירה אישית.

ביום 11.02.16 פתחו המשיבים תיק בלשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק דין.
רק ביום 02.12.16 הגיש המבקש את בקשתו לביטול פסק הדין וזאת לאחר שננקטו כנגדו הליכים בהוצל"פ.

1. המבקש השתהה למעלה משנה בהגשת הבקשה להארכת מועד והגשת בקשה לביטול פסק הדין. בבקשתו, מסתמך המבקש אך על נסיבותיו האישיות באותה העת וניסיונות לבוא בדין ודברים. גם לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ כנגדו לא הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין ורק לאחר שננקטו כנגדו הליכים הוגשה הבקשה.

1. מחד גיסא, אין ספק כי המבקש היה מודע להליך שמתנהל כנגדו, טענותיו של המבקש לטעם להארכת מועד קשורות אך בהתנהלותו שלו וגם לגביהן ספק גדול אם עסקינן בטענות שמגיעות לכדי "טעם מיוחד". לא מן הנמנע היה לקבוע כי מדובר בהתעלמות מדעת מהליך שיפוטי.
2. כמו כן, יש לקחת בחשבון גם את עיקרון ההסתמכות של המשיבים וסופיות ההליך.
3. מאידך גיסא, הותרת פסק הדין על כנו יכולה לגרום למבקש עיוות דין של ממש. למבקש טענות הגנה ביחס לרוב רכיבי התביעה. בכל הנוגע לאישורו של המבקש לסכום יתרת ההלוואה, מנגד עומדת למבקש טענת קיזוז בגין כספים שמגיעים לו מהמשיבים בעקבות האופן בו הסתיימו יחסי העובד-מעביד כאשר הסמכות לדון בטענות אלו נתונה לשיטתו לבית הדין האזורי לעבודה. לא נעלמה מעיני העובדה שהמבקש לא טרח להיכנס לפרטים בנוגע לסכום הקיזוז המגיע לו לטענתו.
4. יתירה מכך, איני מקבל את טענת המשיבים לכך שבאפשרות המבקש להגיש טענת "פרעתי" במסגרת תיק ההוצל"פ כאפשרות למיצוי טענותיו, מאחר וטענה זו מתייחסת לכספים ששולמו לטענת החייב לאחר מתן פסק הדין, ואין הדבר כך בעניינינו.
5. בקשה זו לביטול פסק הדין ונימוקיה יוצרת התלבטות קשה בין דחיית הבקשה לבין מתן ארכה וביטול פסק הדין.
6. בנסיבותיו של תיק זה, עדיפה בעיני הדרך של מתן הזכות למבקש ליומו בפני בית המשפט. ניתן לכפר על התנהלותו של המבקש בדרך של פסיקת הוצאות ובהתחשב במחדליו של המבקש, יש להורות על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות גבוהות.
7. לפיכך, פסק הדין מיום 12.11.15 יבוטל בכפוף לתשלום סך של 7,500 ₪ למשיבה וזאת תוך 30 ימים מהיום.
8. בשלב זה הליכי ההוצל"פ יעוכבו לפרק זמן של 30 ימים.
9. לא ישולם הסכום, פסק הדין יעמוד על כנו, הליכי ההוצל"פ ישופעלו והמבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ₪, כאשר הסכום יתווסף לגובה החוב בתיק ההוצל"פ.
10. ישולם הסכום יגיש המבקש כתב הגנה תוך 30 ימים מיום ביצוע התשלום המלא.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.