צד ג' אורן גל

בפני תביעה כספית ע"ס כולל של 111,306 ₪.

התביעה

(כתב התביעה המתוקן)

התובעים מציינים כי ביום 1.5.15, בשעה 10.30 לערך, ארעה שריפה בדירה מס' 1 בקומה א' (להלן – "דירה 1") המצויה בבניין ברח' אלקחי 9 בפתח תקווה (להלן – "הבניין").

דירה 1 ממוקמת בצד הדרומי של הבניין.

בבניין 4 קומות, ובכל קומה 2 דירות (סה"כ 8 דירות).

התובעת 1 הינה בעלת דירה 3, התובע 2 הינו בעל דירה 6, התובעים 3-4 בעלי דירה 5, התובעים 5-7 הם ועד הבית בבניין, הנתבעת 1 היא בעלת דירה 1, הנתבעת 2 היא החברה המבטחת את דירה 1 והנתבע 3 הוא הדייר שהתגורר בדירה 1.

האש התלקחה בחדר השינה בכוון דרום מערב בדירה 1, והתפשטה דרך החלונות, המרפסת ודלת הכניסה עד אשר כובתה ע"י כיבוי אש.

כתוצאה מהשריפה התפשט פיח רב אל דירות התובעים והותיר בהם נזק רב, גם לרכוש המשותף.

כתוצאה מכך, תובעים 1-4 ובני ביתם, נאלצו לעזוב את ביתם למספר ימים עד אשר התאפשר להם לחזור אל בתיהם.

התובעים הזמינו שמאי לאמוד את נזקיהם.

הנזקים:

התובעת 1:

התובעת 1 בניסיונה לברוח דרך חדר המדרגות שאפה עשן פונתה אל ביה"ח וטופלה שם משך שעות רבות והשימוש בדירתה נמנע ממנה. התובעת 1 ביצעה ניקיון הדירה הראשוני לבדה לאור חסרון כיס ונגרמו לה נזקים בסך כולל של 25,023 ₪.

התובע 2:

התובע 2 נשוי ואב לשני ילדים קטנים, שהו מחוץ לדירה בעת השריפה והגיע אל המקום בעיצומו של האירוע.

כתוצאה מהאירוע נמנע ממנו ומשפחתו השימוש בדירה למספר ימים.

התובע 2 הפסיד 5 ימי עבודה.

סך נזקיו 30,614 ₪.

התובעים 3-4:

התובעים 3-4 נשואים ולהם שני ילדים קטנים. התובעת 4 שאפה עשן, פונתה לבי"ח וטופלה שם שעות רבות.

התובע 3 שהה ברחוב עם ילדיו.

התובעים הפסידו ימי עבודה ונמנע מהם השימוש בדירה.

סך נזקיהם 29,813 ₪.

התובעים 5-7:

התובעים 5-7 נציגי ועד הבניין. נגרם נזק לרכוש המשותף בסך כולל של 25,856 ₪.

ההגנה

נתבע 3 (צד ג') לא הגיש כתב הגנה וביום 19.12.17 ניתן כנגדו פס"ד בהליך העיקרי וביום 2.4.17 בהודעה לצד ג'.

הנתבעות 1-2

הנתבעות 1-2 טוענות כי האחריות לשריפה מוטלת על הנתבע 3, בין אם בגין הצתה מכוונת או לכל הפחות רשלנות.

כאשר צד ג' שהה בדירה עם בני משפחתו פרצה לפתע אש בחדר השינה וככל הנראה מקור הוא ממזרן שהוצת ממקור חום שהושלך עליו.

הנתבעות 1-2 אינן אחראיות לנזקים שנגרמו בשל רשלנותו של צד ג'.

ההליך

בדיון שהתקיים ביום 3.12.18 הסכימו הצדדים כי אין למעשה מחלוקת עובדתית אלא המחלקות שנותרה הינה משפטית ועל כן הוריתי על הגשת סיכומים.

הכרעה

נקודת הפתיחה הינה כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים הן לקרות קרות השריפה וגרימת הנזקים והן לגבי הנזקים עצמם.

השאלה שעלי להכריע בה הינה האם על בסיס העובדות שאינן במחלוקת, ניתן להשליך ולקבוע אחריות גם על הנתבעות 1-2 או שמא, האחריות הכוללת והבלעדית חלה רק על הנתבע 3/צד ג'.

הנתבעות 1-2 לא הביאו ראיות ולא הגישו תצהירים אל הסתפקו בדוחו"ת של חוקרי שריפות.

התובעים בסיכומיהם טוענים לחלות סע' 39 לפקודת הנזיקין ההופך את נטל ההוכחה לכתפיה של הנתבעת 1, היא בעלת דירה 1 לעניין אי התרשלות.

התובעים טוענים כי הנתבע 1 לא הוכיחה כי הנתבע 3 הינו תופס כדין של הדירה ואת טיב ההתקשרות ביניהם, לא הוכח כי מדובר בשוכר, ולא הוכח כי הנתבעת 1 לא שהתה בדירה בעת פריצת השריפה. כמו כן הנתבעת 1 לא הוכיחה כי לא התרשלה.

הנתבעות 1-2 מנגד, טוענות בסיכומיהן כי אין להן כל חבות. הנתבעות 1-2 טוענות כי נטענה כנגדן 2 טענות בלבד כי הנתבעת 1 לא התקינה בדירתה אמצעי הגנה והתראה לגילוי מוקדם של אש ועשן וכי אפשרה לשכן בדירה אנשים מעשנים.

הנתבעות 1-2 טוענות כי לאור הראיות והדוחו"ת, הגורם לשריפה נעוץ בנתבע 3 ובני משפחתו וכי הנתבעת 1 לא היתה בדירה ולא היתה תופסת הדירה.

לאחר ששקלתי את מלוא טיעוני הצדדים ועיינתי במלוא המסמכים שהוגשו לתיק ביהמ"ש הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעות.

התובעים טוענים למעשה שתי טענות עיקריות. טענה בדבר התרשלות (אי התקנת מתקן לגילוי אש ועשן והשכרת הדירה לאנשים מעשנים) וכן טענה בדבר היפוך נטל ההוכחה מאחר שמדובר באש (סע' 39 לפקודת הנזיקין).

טענת ההתרשלות

כידוע, המבחן הינו מבחן האדם הסביר.

האם האדם הסביר מתקין בדירתו אותה הוא משכיר לאחרים, גלאי עשן ואש וכן נמנע מלהשכיר אותה לאנשים מעשנים?

התשובה לשאלה זו ברור – לא.

האדם הסביר אינו נוהג כך. לפיכך אין לראות בהתנהלות הנתבעת 1 כהתרשלות.

היפוך נטל ההוכחה

סע' 39 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".

מאחר שהנתבעות לא הגישו ותצהירים וראיות למעט דוחו"ת חוקרי הדליקות, התובעים טוענים כי הנתבעות לא עמדו בנטל ההפוך המוטל עליהן.

אכן, הנתבעות לא הגישו ראיות כאמור אך בטרם הופך נטל ההוכחה לכתפיהן, על התובעים להוכיח את המרכיב החיוני לצורך כך בסע' 39 הנ"ל כי: " וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש".

אין חולק כי הנתבעת 1 לא הבעירה את האש ואינה אחראית להבערת האש ואין חולק כי הנתבעת 1 אינה בעלת המיטלטלין מהם יצאה האש. המחלוקת הינה האם הנתבעת 1 היתה תופסת המקרקעין באותם מועדים.

הנטל להוכחת העובדה כי הנתבעת 1 היתה תופסת המקרקעין באותו מועד, מוטל על כתפי התובעים. רק לאחר עמידה בנטל זה ניתן לעתור להיפוך נטל ההוכחה של הרשלנות.

התובעים לא הציגו ראיות כי הנתבעת 1 היתה תופסת המקרקעין במועד השריפה אלא עובדה זו נסתרה בטענת הנתבעת 1 ובדוחו"ת החוקרים כי הנתבע 3 ובני משפחתו שכרו ממנה את הדירה ושהו בה באותו מועד.

טענות אלה של הנתבעת 1 שגובו בדוחו"ת החוקרים לא נסתרו ע"י התובעים.

לפיכך אני קובע כי סע' 39 לפקודת הנזיקין לא חל.

סוף דבר

התביעה כנגד הנתבעות 1-2 נדחית.

התביעה כנגד הנתבע 3 התקבלה זה מכבר.

התובעים ישלמו לנתבעות 1-2 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪.

ניתן היום, כ' אדר ב' תשע"ט, 27 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.