הזוכה הגישה לביצוע כנגד החייבת שיק ע"ס 15,000 ₪ זמן פירעון 25/4/2008 משוך מחשבון החייבת בבנק איגוד לפקודת הזוכה.

העובדות המשמשות עילה לבקשה כאמור בבקשת הביצוע הן היות הזוכה אוחזת בשיק האמור, כי לא הייתה חובה להציגו לפירעון (מותר העילות המודפסות בבקשת הביצוע נמחקו בצבע שחור).

המבקשת הגישה התנגדות בתוך המועד הקבוע בחוק.

זו נסמכת בתצהירה ובין היתר מוצהרות בו העובדות הבאות:

המצהירה שימשה כבעלים של חברת הסעות מטיילי ארץ ישראל בע"מ.

ניהול החברה ופעילותה נעשה בפועל ע"י בעלה, מר שלמה אוחיון.

ההתנגדות נסמכת גם בתצהירו של מר שלמה אוחיון המצהיר, כי חברת ההסעות דלעיל הייתה בבעלות אשתו, המבקשת, אולם בפועל נוהלה על ידו.

במהלך 2007 פנה אליו אדם בשם ליאור דהן, הציע לקיים שיתוף פעולה עסקי בינו לבין החברה שבניהולו.

ליאור ביקש שיק בטחון לכיסוי הוצאת שיתוף הפעולה אל הפועל, אם העסקה המוצעת תצא לפועל.

ההתקשרות לא יצאה אל הפועל ולכן פנה בדצמבר 2007 לליאור וביקש, כי לא יפקיד את השיק ויחזיר אותו.

נספח א' של התצהיר הינו אלא תצלום השיק, אשר חלקו אינו קריא.

מוצהר, כי המדובר בשיק בטחון למקרה בו תצא העסקה אל הפועל, אולם, כזאת לא קרה.

ליאור התחייב, כי יחזיר את השיק.

במשך תקופה ארוכה ביקש ממנו המצהיר להחזיר את השיק, אך נענה "בלך ושוב".

בשלהי אוגוסט 2015 בחלוף 6 שנים ו-11 חודשים התברר למבקשת, מבדיקה אקראית שערכה בלשכת ההוצל"פ בעניין אחר, כי גם תיק הוצל"פ זה תלוי ועומד.

ביום 25/10/2015 התקיים דיון בהתנגדות במעמד המצהירים ובאי כוח הצדדים וכן מר ליאור דהן, מנהל המשיבה.

המבקשת העידה, כי שימשה כבעלים של החברה, הגם שאינה רשומה כך והעידה, כי אינה בקיאה בניהול חברה וכי בפועל שימש בעלה כמנהל החברה.

הבעל, שלמה אוחיון העיד, כי הוא המנהל בפועל של החברה (הסעות מטיילי ארץ ישראל בע"מ), כי הוא מעורה בענייניה ואין אדם זולתו הבקיא בענייניה הכספיים.

קודם לעבודתו בחברה עבד בחברות אחרות.

העד העיד, כי מכיר הוא את התובעת, כמו גם את ליאור ואביו באופן אישי.

העד העיד, כי לא נטל הלוואה מהתובעת בשנת 2008 וכי לא יתכן, כי ביקש ממנה עקב קשיים כלכליים שלא להפקיד את השיק נשוא ההתנגדות.

כשנשאל ע"י ביהמ"ש ענה, כי אינו זוכר אם ביקש מליאור שלא יפקיד את השיק, או שיחזיר אותו לידיו.

החברה לא הייתה בקשיים כלכליים בשנת 2008.

הן לליאור והן לעד היו חברות הסעות, ודובר ביניהם על שיתוף פעולה. כיון שלליאור לא היו אוטובוסים ולעד היו ביקש ליאור ממנו, כי יבצע בעבורו עבודות, מספר פעמים.

העד העיד, כי לא זכור לו שקיבל 15 אלף ₪ מהמשיבה.

כשהוצג השיק לביהמ"ש ולצד שכנגד נרשמו פרטיו בפרוטוקול הדיון ולאחר שעיין בשיק העיד, כי זהו שיק לבטחון למרות שלא כך רשום בו.

הפנייה אל ליאור להשבת השיק הייתה בע"פ.

סיכומי המבקשת שבים על המוצהר זה מכבר לעניין השיהוי הניכר בהגשת השיק לביצוע ועל העובדות שפורטו לעיל.

הסיכומים חוזרים על הטענה, כי ליאור ביקש שיק בטחון וקיבל במבוקשו, בדמות השיק נשוא ההתנגדות כאשר הוסכם בין הצדדים שיעשה שימוש בשיק רק אם תצא לפועל עסקה בין החברות, מה שלא אירע במציאות.

החברה שבבעלות המבקשת לא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הספקים השונים (סעיף 6 לסיכומים) ומשכך היה פנה המצהיר אל ליאור וביקש שלא יפקיד את השיק וישיבו לידיו.

ליאור התחייב בפני המצהיר כי ישיב לו את השיק וציין כי אין לו כוונה להציגו לפירעון או לגלגלו לצד שלישי.

בנסיבות אלו, היה משוכנע המצהיר, כי השיק הושמד או הוחזר.

טענות המבקשת לא נסתרו בחקירתה ובחקירת המצהיר מטעמה (הטענות לפיהן ליאור התבקש ע"י המצהיר להשיב את השיק והטענה הנוספת לפיה מדובר בשיק בטחון).

סיכומי המשיבה הוגשו על גבי 17 עמודים.

לרבות חלקים נבחרים מספרות משפטית (ספרו של פרופ' לרנר – דיני שטרות) וכן הודעת חיוב בגין החזרת השיק נשוא ההתנגדות הנושאת תאריך 17/4/2015 ע"ס 15 אלף ₪.

העובדות כפי שעולה מסיכומי המשיבה הן:

ביום 20/1/2008 מסרה התובעת (הזוכה) לנתבעת (החייבת) ו/או לחברת מטיילי ארץ ישראל בע"מ ו/או לבעלה כנגד השיק נשוא ההתנגדות^[1], שיק בסכום זהה שמספרו 3950 זמן פירעון 20/1/2008. השיק נמסר כהלוואה על רקע היכרות אישית של מנהל התובעת עם הנתבעת ובעלה.

במועד מסירת השיק לנתבעת ו/או לאחרים דלעיל, נמסר כנגדו, לתובעת השיק נשוא ההתנגדות.

השיק שמסרה התובעת לנתבעת נפרע ביום 24/1/2008 בחשבון הנתבעת.

כאשר פנתה הנתבעת אל התובעת באמצעות מר שלמה בתחילת אפריל 2008 או בסמוך למועד זה, על מנת שתמנע מלהציג השיק לפירעון, שכן הוא עלול להיות מסורב באין כיסוי הודיעה התובעת לנתבעת כי השיק כבר הופקד לניכיון יום לאחר שנמסר לה כאמור לעיל.

התובעת נוכח התחייבות הנתבעת לכסות את סכום השיק מתוך רצון לסייע לה פעלה למשיכת השיק מן הניכיון ולכן גם חויב חשבונה בסכום השיק ועוד 42 ₪ עמלת טיפול בגין הוצאת השיק מניכיון.

תשובת המבקשת הוגשו ביום 9/2/2016 על גבי 4 עמודים וכרגיל במקומותינו פותחת על כל מה שנאמר ונטען ממסגרת את ההלכה המשפטית ורק בסעיף 8 תחת הכותרת התייחסות לסיכומי המשיבה מציינת המבקשת, כי הנחת גרסה מטעה ומוטעית ע"י המשיבה בסיכומיה נועדה לזרות חול בידי ביהמ"ש.

בחנתי את מכלול הכתבים.

המשיבה מצאה לנכון לפעול בניגוד לדין ובסיכומיה הרחיבה יתר על המידה ובכלל בעניינים שכלל לא בא זכרם בהתדיינות, או בכתבי הטענות ומעלה מכך גם בצרפה מסמכים שזה להם המופע הראשון בתיק (אישור הבנק שעניינו בשיק הנגדי שקיבלה לטענתה מן המבקשת בתמורה לשיק נשוא ההתנגדות).

לטעמי די בכך, על מנת שתינתן הרשות להתגונן, אולם לא רק זאת:

בשלב זה, עלי לבחון עם לאחר הדיון בהתנגדות יש או אין בנמצא הגנה לכאורה מפני התביעה.

עלי לעשות זאת בהתעלם ממסמכים ועובדות שזכרם בא לראשונה בסיכומי המשיבה.

לאחר שכך נעשה, נותרה בפי המבקשת הגנה לכאורה בדמות טענה, לפיה, מסירת השיק לתובעת הייתה על תנאי (שטר בטחון) כאשר התנאי הוא שכלול עסקה שרקמו הצדדים אשר לא הבשילה כדי התקשרות בת פועל.

לא לי לקבוע אם נכון הדבר, אם לאו, אלא אך הוטל עלי לבחון האם בהנחה שנכון הדבר בפי המבקשת להגנה לכאורה.

העובדה, כי בין מועד הפירעון הנקוב בשיק נשוא ההתנגדות לבין מועד הגשתו לביצוע חלפו שש שנים ו-11 חודש, אף היא תומכת במתן הרשות להתגונן שכן פרק הזמן הניכר, מבטא שיהוי בולט (העלול ברגיל לגרום נזק ראייתי).

נתונה למבקשת הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (אינה עולה על 75,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר, בפני כב' הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן.

החלטה זו תועבר אל כב' הרשמת.

בהוצאות ההתדיינות עד כה, בסך 1,500.00₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון בפועל – תישא מי אשר תצא מבימ"ש השלום בחדרה וידה על התחתונה.

ניתנה היום, א' אדר א' תשע"ו, 10 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.

1. עובדות, מן הראוי שלא תהיינה לחילופין בדרך של הוספת ו/או בין עובדה אחת לשנייה ובינה לבין השלישית ↑