26 דצמבר 2015

לפני:

כב' הרשמת דפנה חסון זכריה

החלטה

1. לפני בקשת המבקשת (הנתבעת) לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה כנגדה.

טיעוני הצדדים

2. לטענת המבקשת, יש להטיל ערובה מן הטעם שהמדובר בתביעת סרק שסיכוייה קלושים.

המבקשת ציינה, כי סיכווי התביעה קלושים. המבקשת הוסיפה, כי המשיב הוא תושב זר ומובטל ללא הכנסה, וכי בנסיבות אלה, ככל שהתביעה תידחה וייפסקו כנגד המשיב הוצאות, לא יהיה לה מאין להיפרע.

3. מנגד, טען המשיב, כי סיכויי התביעה טובים, נוכח העובדה כי המדובר בתביעה לתשלום זכויות קוגנטיות, וכי עוניו אינו בו כדי להוות עילה למנוע ממנו את נגישותו לערכאות.

דיון והכרעה

4. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1983, (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 [דב"ע (ארצי) נד/189–9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

5. בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

6. ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03, פורסם במאגרים האלקטרוניים), שם נקבע, בהקשר הצריך לעניינו, כי עצם היותו של בעל דין תושב זר, אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו בהפקדת ערובה. במקרה שכזה, יש לברר תחילה האם העובד הזר נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל; במידה ואין הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג– יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

7. לאחרונה חזר בית הדין הארצי פעם נוספת על ההלכה לפיה עצם היותו של בעל דין אזרח זר אין בו, כשלעצמו, כדי להוות נימוק לחיובו בהפקדת ערובה. עוד הוסיף בית הדין באותה החלטה, כי יש ליתן משקל לעובדה שבתקנות בית הדין לעבודה אין תקנות מקבילות לתקנות סדר הדין האזרחי שענייננן חיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, ולפיכך, ככלל, אין מקום לחייב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהיעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים זאת (ע"ע 13652-10-13ARAGAWI AMLESET נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח', (9.4.14)).

8. ומן הכלל אל הפרט.

9. בהתאם לדין, עצם היות המשיב אזרח זר, אינו מהווה, עילה לחיובו בהפקדת ערובה.

10. עיון בכתב התביעה, מעלה כי המשיב הוא אזרח סודאן, מדינה אינה אשר נמנית על המדינות החתומות על אמנת האג.

בנסיבות אלה, מוטלת, כאמור, על המבקשת, החובה להוכיח אחד מאלה: התביעה שהוגשה כנגדו מופרכת על פניה; יגרם לה נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; המשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ובבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי המבקשת לא הוכיחה אף אחד מאלה.

12. ראשית, לא מצאתי כי התביעה מופרכת על פניה. מדובר בתובענה שעיקרה מימוש זכויות בתחום משפט העבודה המגן (גמול שעות נוספות; פדיון ימי חופשה; דמי הבראה; פיצויי פיטורים; תמורת הודעה מוקדמת; דמי חגים, פיצוי בגין העידר הפרשות לקרן פנסיה), הנובעות, לטענת המשיב, מעבודתו וסיומה של עבודתו של אצל המבקשת. במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם המבקשת הוכחשו, אמנם, טענות המשיב, ואולם, טענות הצדדים טעונות בירור עובדתי ומשפטי ולא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך, כי תביעת המשיב מופרכת על פניה ו/או חסרת בסיס.

שנית, המבקשת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי המשיב נמנע ממילוי אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין ו/או של בית משפט אחר.

שלישית, המבקשת לא הביאה כל ראיה לנזק העלול להיגרם לה מעצם ההתדיינות עם המשיב. הטענה שיקשה עליה להיפרע מהמשיב, ככל שיוטלו עליו הוצאות משפט, אין בה, כשלעצמה, כדי להוות טעם מספיק לפגיעה בזכותו החוקתית של המשיב לגישה לערכאות.

13. נוכח האמור לעיל, ובהיעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בהפקדת ערובה,דין הבקשה להידחות.

סוף דבר -

14. הבקשה נדחית.במכלול נסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחייב את המבקשת בהוצאות.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ו, (26 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.