1. ביום 07.01.2013 נפגע התובע בתאונת דרכים במסגרת עבודתו עת רכב על קטנוע שהיה בבעלות הנתבעת 1 והיה מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2. לטענתו, ובגין התאונה, נגרמו לו נזקים גופניים וכלכליים.

הנתבעת 2 מודה בחבות ובכיסוי הביטוחי והצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק.

הצדדים הציגו ראיותיהם, התובע - כעד יחיד - נחקר והצדדים סיכמו טענותיהם.

הנכות הרפואית:

1. התובע הובהל באמבולנס לבית החולים איכילוב, שם שכב מחוסר הכרה ומונשם. במהלך האשפוז אובחנו פגיעה בריאות, שברים ללא תזוזה בחוליות, שברים בצלעות מימין ומשמאל וכן שבר בשורש כף יד שמאל.

וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה שלתובע נותרו לצמיתות הנכויות הבאות:

10% בתחום הנפשי בגין הפרעה אפקטיבית דיכאונית.

10% בגין צלקות בראש ובאמת יד שמאל.

5% בגין הגבלה בתנועות פרק שורש כף יד שמאל.

סך הכל – 23.05% מיום 01.06.2014. (יש לציין שזה שיעור הנכות הנכון, למרות שבמכתב המוסד לאומי צוינה נכות בשיעור של 24%).

עוד נקבע שלא נותרו נכויות בגב התחתון ובתחום הנוירולוגי.

לתובע גם נקבעו הנכויות הזמניות הבאות:

100% עד ליום 07.04.2013;

70% עד ליום 30.06.2013;

60% עד ליום 31.07.2013;

50% עד ליום 30.09.2013;

40% עד ליום 31.10.2013;

30% עד ליום 31.05.2014;

1. זה המקום לציין, שאיש מהצדדים לא עתר להבאת ראיות לסתור וממילא קביעות המוסד לביטוח לאומי עומדות בעינן.

בסיס השכר ואובדן שכר ופנסיה לעבר:

1. עובר לתאונה היה התובע חייל בן כ – 23 שבמקביל לשירות הצבאי עבד לפרנסתו כשליח פיצה. מנתונים שהוצגו (לרבות נתוני המוסד לביטוח לאומי) שכרו החודשי עמד על כ- 5,100 ₪ בממוצע. לטענת התובע, מאז התאונה ובגינה, נעדר זמן רב מעבודתו וניסיונו להשתלב חזרה בשוק העבודה לא מצליח והדבר בא לידי ביטוי במקומות עבודה רבים בהם עבד התובע מאז התאונה ועד היום.

מתצהיר התובע, מנתונים שהוצגו ומחקירתו מצאנו תימוכין של ממש לטענת התובע הנ"ל. כך, למשל, מדו"ח רציפות העבודה של המוסד לביטוח לאומי עולה שבמהלך 2013 ניסה כוחו במשך כחודשיים במקום עבודה אחד, במהלך 2014 ניסה כוחו בשלושה מקומות עבודה, בשנת 2015 עבד בשמונה מקומות, ב - 2016 עבד בחמישה מקומות ובשנת 2017 עבד בשלושה מקומות. (ראו סעיף 32 לתצהיר וכן עמ' 7, 9 – 10, 14 - 15 ו - 18 לפרוטוקול).

בחקירה התברר שנכון להיום ומזה כחודש וחצי, עובד התובע בחנות צעצועים כאיש טכני בתיקון צעצועים. ראוי לציין שלעניין זה לא נמסרו נתונים עדכניים וגם לא הוצגו אסמכתאות. (ראו שם, עמ' 6 - 7).

עוד התברר בחקירה, שהתובע סיים 12 שנות לימוד ואולם אינו זכאי לתעודת בגרות. עובר לתאונה וגם לאחריה ניסה ללמוד ולהשלים בגרויות, ואולם הדבר לא עלה בידו. (ראו שם, עמ' 8 ו - 22).

ראוי להדגיש, שבמהלך החקירה התברר שבניגוד לטענת התובע ולפיה נחסמו בפניו אפשרויות תעסוקה רבות, במיוחד בתחום העבודה הפיזי, עולה שעבודתו אצל "יובלים ש.ד.י בע"מ" שעסקה בבניית מערכות השקיה והייתה כרוכה בעבודה פיזית קלה, הופסקה בגין קיצוצים שנערכו בחברה וללא קשר למצבו הבריאותי של התובע. (ראו מוצג כ"ו בתיק המוצגים של התובע, וכן עמ' 22 - 24 בפרוטוקול).

עוד התברר שהתובע עבד ב"צוות 3", חברה לניקיון ושירותים, ואולם משום מה לא זכר מה היה תפקידו שם. גם נודע, שהתובע עבד במסעדת פיצה בבעלות "אלגל תעשיות מזון" (חברה הקשורה לנתבעת 1) כשוטף כלים וכמפנה שולחנות. (ראו שם, עמ' 18 – 19).

לא למותר לציין, שטענות רבות בסעיף 32 לתצהירו מיוחסות לכאבי גב תחתון והגבלות בגין כאבים אלו, ויש לזכור שבתחום זה נקבע במפורש שלתובע לא נותרה נכות והתובע לא השיג על כך. גם ממוצג 66 במוצגי הנתבעת ניתן ללמוד שתלונות התובע אצל הרופא על כאבי גב יוחסו למאמץ יתר, נשללה חבלה ולא הוזכרה התאונה. לזאת גם ראוי להוסיף, שהתובע הודה שכיום אינו מטופל כלל בקשר עם הגב. (ראו שם, עמ' 18).

1. מדו"ח רציפות העבודה של המוסד לביטוח לאומי עולה שלתובע נגרם אובדן שכר כדלקמן:

בשנת 2013 – סך של 52,000 ₪;

בשנת 2014 – סך של 26,022 ₪;

בשנת 2015 – סך של 23,552 ₪;

בשנת 2016 – סך של 4,943 ₪;

לא מצאתי ראיות לפחיתה בשכר בשנת 2017 ואין נתונים ראויים לשנים 2018 ו-2019.

סך הכל – 106,517 ₪ (נומינאלי).

בשים לב לתקופת אי הכושר הממושכת של התובע, לקשייו בהשתלבות במקומות עבודה רבים ולאופי נכותו – מחד גיסא, ומאידך – להיעדר עדויות חיצוניות לעניין הסיבה להחלפת מקומות העבודה הרבים, לעצם המסקנה שהתובע עבד בעבודות פיזיות קלות שונות עד כה וכבר משנת 2017 אין פחיתה בשכרו, ולכך שהתברר שטענותיו בעניין פיטורין בגין מצב בריאות מחברת יובלים ש.ד.י בע"מ התגלו כלא נכונות, אני רואה לנכון להעריך את אובדן השכר לעבר באופן גלובאלי ולהעמידו על הסך של 80,000 ₪.

לסכום זה יש להוסיף סך של 10,000 ₪ בגין אובדן פנסיה ותנאים סוציאליים לפי שיעור של 12.5%.

סך הכל בגין ראש נזק זה - 90,000 ₪.

הנכות התפקודית, שיעור ההיוון ואובדן כושר השתכרות, פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד:

1. לטענת התובע, יש לקבוע שנכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית. לטענת הנתבעת, בפועל הנכויות בתחום הפסיכיאטרי ובגין הצלקות אינן תפקודיות, ובגין נכותו בשורש כף היד (5%) יש לפסוק סכום גלובאלי.

מחומר הראיות ומחקירת התובע עולה, שעיקר הטענות בתחום הנפשי בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי הועלו על ידי אביו של התובע שהתלווה אליו לוועדה וכי בפועל נעשו אצל הפסיכיאטר שני ביקורים בלבד, האחד ביום 16.07.2013 בקבלתו למרפאה והשני ביום 10.09.2013 בביקור אצל הפסיכיאטר. כמו כן, התברר, שהתובע נטל תרופות פסיכיאטריות במהלך חודשים יולי וספטמבר בשנת 2013 בלבד. התובע הודה שמאז אינו מטופל נפשית וגם לא בכל תחום רפואי אחר, וגם לא הוצגו כל עדים או ראיות לכל קושי של התובע בתחום הנפשי או בכל תחום אחר. (ראו שם, עמ' 11 – 12 ו - 18).

יחד עם זאת, והואיל וקביעת המוסד לביטוח לאומי לנכות בשיעור של 10% בתחום הפסיכיאטרי בעינה עומדת, לא נוכל להתעלם ממנה לחלוטין, זאת במיוחד שעה שבגין עבר פסיכיאטרי זה נחסמה לכאורה בפני התובע האפשרות לקבל רישיון לנשיאת נשק ולעבוד בתחום השמירה והאבטחה (ראו שם, עמ' 20 – 21).

גם לא נוכל להתעלם מהצלקת הניתוחית באמת זרוע שמאל של התובע שבאה בצוותא חדא עם המוגבלות והנכות שקיימת לתובע בשורש כף יד שמאל, שאינה דומיננטית, בגינן הוקנו לתובע בסך הכל 14.5% נכות.

לכל הנ"ל יש עוד להוסיף את קשייו של התובע בהשתלבות בשוק העבודה מאז התאונה ועד היום, את הפחיתה המוכחת בשכרו לעבר ואת היותו עובד פיזי בהיעדר זכאות לתעודת בגרות.

לפיכך אני רואה לנכון, לאחר שקלול כל הנתונים ובשים לב לגילו של התובע ולכך שבנסיבות העניין טרם התחיל לכתוב את סיפור חייו, להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 17%.

1. אין מחלוקת בין הצדדים שאת בסיס השכר לעתיד יש להעמיד על השכר הממוצע במשק וגם לטעמי יש לעשות כן, במיוחד נוכח העובדה שמדובר באדם חרוץ שכבר במקביל לשירותו הצבאי עבד לפרנסתו בשעות הלילה והשתכר סך העולה על שכר המינימום במשק ואף כלכל ושכר דירה בכוחות עצמו. (ראו שם, עמ' 9 ו – 20).
2. בשאלת שיעור ההיוון טען התובע בסיכומיו שיש להוון את סכום הפיצוי לפי 2%. לטענת הנתבעת, העניין תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון וכבר הוצגה חוות דעת וועדה שמונתה ואין לשנות מחישוב שיעור היוון לפי 3%.

לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת בשלב זה. לטעמי, וכפי שסברתי בת.א 51750-03-15 א. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (14.11.2017), בשלה העת לחישוב היוון לפי שיעור של 2%. בכדי שלא להאריך – אפנה לנימוקיי שם, היפים גם לעניין דנן. אין ספק שככל שבסופו של יום ייקבע על ידי בית המשפט העליון שיעור היוון אחר, אקבלו בכבוד ובשמחה, ואולם לעת הזו אין לעכב עניינו של התובע בגין עניינם של אחרים התלוי ועומד והשנוי במחלוקת.

לא למותר לציין, שגם ניכויים יחושבו לפי שיעור היוון דומה.

1. נתונים בסיסיים:

התובע יליד 26.10.1990, בן כ- 23 במועד התאונה וכיום בן כ- 28.5.

מקדם ההיוון של 2% עד הגיעו לגיל 67 – 322.84.

השכר הממוצע במשק הידוע כיום (לאחר ניכוי מס) – 9,691 ₪.

1. בהתחשב במסקנות ובנתונים דלעיל, יש לערוך את החישוב הבא:

9,691 ₪ X 17% (נכות) X מקדם ההיוון - 531,869 ₪.

תוספת 12.5% (בגין פנסיה ותנאים סוציאליים) - 66,484 ₪.

_________________

סך הכל - 598,353 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:

1. לראשי נזק אלו לא הוצגו תימוכין לעבר ויש לשים לב כי מדובר בתאונת עבודה. בהתחשב באמור, לרבות בגילו של התובע ובאופי הנכות, אני מעריך את נזקו בתחומים אלו בשיעור של 7,500 ₪ לעבר ולעתיד.

עזרה צד ג' לעבר ולעתיד:

1. גם לראש נזק זה לא הובאו ראיות ואולם אין להתעלם מכך שהתברר שעובר לתאונה התגורר התובע בדירה ששכר לעצמו ולאחר התאונה ובגינה נאלץ לחזור לבית הוריו שם מתגורר עד היום. (ראו שם, עמ' 9). לכך גם יש לצרף את תקופת אי הכושר הזמנית הממושכת של התובע ואת אופי הנכויות.

בהתחשב בכל האמור, לרבות בגילו של התובע, אני מעריך את נזקו בתחום זה באופן גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 40,000 ₪.

כאב וסבל:

1. בעקבות התאונה אושפז התובע לתקופה של 13 ימים. זאת, בצירוף נכות בשיעור כולל של 23.05%, מזכה את התובע בפיצוי בסך של 48,072 ₪.

ניכויים:

1. לפי חוות דעת אקטוארית שהציגה הנתבעת (מקדם היוון 2%, לפי בקשתי), קיבל ויקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה סך של 407,488 ₪.
2. סיכום:

הפסדי שכר, פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר – 90,000 ₪.

אובדן כושר השתכרות, פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד – 598,353 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד – 7,500 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 40,000 ₪.

כאב וסבל – 48,072 ₪.

_______________

סיכום ביניים – 783,925 ₪.

ניכויים – (407,488) ₪.

________________

סך הכל – 376,437 ₪.

סוף דבר:

1. התביעה מתקבלת.
2. הנתבעת 2 תשלם לתובע את הסך הנ"ל בצירוף שכר טרחת עו"ד על פי דין והוצאות משפט בתוך 30 ימים מהיום.
3. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ט, 08 מאי 2019, בהעדר הצדדים.