1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה בסכום קצוב על סך 40,288 ₪ בגין חוב ארנונה של נכס ברח' הנביאים 11/1 בתחום שיפוטה של התובעת בעיר מודיעין (להלן: "הנכס").

הנתבעת התנגדה וטענה להתיישנות ושיהוי בהגשת התביעה.

לטענתה מונתה לנכס כונסת נכסים ביום 18.10.06 מטעם בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ונמכר על ידה במאי 2007.

כונסת הנכסים החזיקה בתמורת המכר ואף נותרו בקופתה די כספים לפירעון החוב.

עוד טענה הנתבעת כי התובעת מסרה בשנת 2014 בידי הרוכש אישור ללשכת רישום המקרקעין המעיד על סילוק חובות ובכך ויתרה על גבייתו של החוב.

לבסוף טענה הנתבעת כי בשנת 2007 הגיעה להסדר נושים בתיק פש"ר ומאחר והתובעת לא הגישה תביעת חוב – אינה זכאית לתבוע אותו היום מהנתבעת שעמדה בהסדר והופטרה מחובותיה.

2. המחלוקת:

אין בידי הצדדים למעשה מחלוקת עובדתית. המחלוקת נסובה סביב הפרשנות המשפטית של עובדות אלו.

אין מחלוקת כי הנתבעת נמנעה מתשלום הארנונה לתובעת בתקופה הרלוונטית בין השנים 2004-2007.

אין מחלוקת כי הנכס מומש במסגרת שטר משכנתא ונמכר ע"י כונסת הנכסים בשנת 2007 לידי רוכש במסגרת אותם ההליכים.

אין מחלוקת כי ביום 31.7.07 בוצעו חילופי מחזיקים בספרי התובעת וממועד זה חדלה הנתבעת להחזיק בנכס.

אין מחלוקת כי התביעה דנן הוגשה רק לאחר שרוכש הנכס התייצב במשרדי התובעת, בשנת 2014, בקש וקיבל לידיו אישור העברת זכויות המופנה ללשכת רישום המקרקעין לצורך העברת הזכויות בנכס על שמו.

אין מחלוקת כי התובעת פעלה כנגד הנתבעת בהליכי גבייה מנהליים החל משנת 2006 בגין החוב הנצבר.

אין מחלוקת כי הנתבעת לא כללה את התובעת ברשימת הנושים, אותה הגישה לתיק הפש"ר במסגרת עתירה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"מ-1980.

3. מטענות הצדדים עולות השאלות הבאות:

האם החוב התיישן.

מה משמעות מתן אישור העברה בלשכת רישום המקרקעין לרוכש במסגרת הליכי כינוס נכסים.

על מי האחריות לדאוג שכספים שהוחזקו על ידי כונסת הנכסים יועברו וישולמו לנושים.

האם השתהתה התובעת בתביעתה ומשמעות שיהוי זה.

3. דיון והכרעה:

א. התיישנות החוב

לטענת התובעת החוב לא התיישן משום נקיטת הליכי גבייה בהתאם להוראות פקודת מיסים (גבייה) כנגד הנתבעת במשך השנים.

לצורך העניין צירפה התובעת תדפיס אשר כותרתו: "הדפסת שלבי טיפול בחייב" ממנו עולה כי מכתב דרישה ראשון נשלח לנתבעת ביום 1.9.06 והליך אחרון של תפיסה והוצאה (כנראה של מטלטלין) בוצע ביום 15.9.10.

התביעה דנן הוגשה באפריל 2014 בחלוף כשלוש שנים וחצי מאז נקיטת הליך אכיפה מנהלי אחרון כנגד הנתבעת.

הלכה היא מקדמת דנא כי נקיטת הליכי גבייה מנהלית עוצרים את מרוץ ההתיישנות ותקופה זו אינה נספרת.

ראה רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית מיום 20.6.10; עע"מ 10372/08 עיריית בת ים נ' שמואל אדוט ז"ל מיום 4.1.11 ועוד.

ב"כ הנתבעת הפנה בעניין זה לפסק דין בעת"מ 3061/06 רכבת ישראל בע"מ נ' עירית חדרה מיום 19.9.07 שם נקבע כי נקיטת הליכים מינהליים במשך תקופה ארוכה והימנעות מהגשת תביעה משפטית אינה סבירה, אינה מוצדקת ואינה מידתית.

אלא שפסק דין זה בוטל בפסק דין בערכאת הערעור בעע"מ 8380/07 ‏ עיריית חדרה נ' רכבת ישראל בע"מ מיום 16.2.10 משום שהסוגיה של תוקף הליכי הגבייה המנהליים ומשמעותם, כלל לא עלתה בהליך ובית המשפט קמא הביע דעתו מיוזמתו בלבד. אך נאמר שם בין השאר: "דומה, שאף על פי גישתו של בית משפט קמא בפסק דינו, כאשר חוב ארנונה אינו שנוי במחלוקת אין מניעה לנקוט הליכי גבייה מנהליים."

כך הדבר אף בענייננו, כאשר חוב הארנונה כשלעצמו אינו שנוי במחלוקת ואף מדובר בהלכה לכאורה שאין מורין על פיה כעולה מפסקי דין מאוחרים לה.

לפיכך, הנני לדחות את טענת התיישנות החוב.

ב. מתן אישור העברה בלשכת רישום המקרקעין

לטענת הנתבעת, משניתן אישור העברה בלשכת רישום המקרקעין לידי הרוכש בשנת 2014, יש בכך עדות להסכמת התובעת כי סולקו כל החובות כלפיה ובכלל זה חובה של הנתבעת בדרך של ויתור.

לטענת התובעת, אין לראות במתן אישור כאמור כוויתור על החוב משום שחזקה עליה פסיקתו של בית המשפט העליון כי התובעת אינה רשאית לסרב ליתן אישור להעברת הזכויות לרוכש שרכש את המקרקעין בהוצאה לפועל מכונס נכסים למעט חוב הנובע מתקופת החזקת הנכס על ידי כונס הנכסים.

לצורך העניין ראה רע"א 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' עו"ד ישראל וינבוים נו (4) 856.

לפיכך, אין לראות, לטענתה, בהנפקת אישור העברת הזכויות כוויתור על תביעתה כנגד הנתבעת.

ב"כ הנתבעת מבקש לסייג את האמור בהלכה זו רק למקרים שבהם לא נותרו כספים בקופת הכינוס.

לטענת ב"כ הנתבעת, שלא מצא פסקי דין התומכים בגישתו זו, הכרה בסייג זה הגיונית והטעם להגיון זה נשען רק על הנחת יסוד לפיה על התובעת לחקור ולוודא אם נותרו כספים בקופת הכינוס בטרם תנפיק אישור העברת הזכויות.

אינני מסכימה לגישה זו של ב"כ הנתבעת.

ראשית לא מצאתי יסוד כלשהוא להנחת יסוד זו.

שנית לא ניתן להסיק וויתור על חוב רק משום הנפקת אישור העברת זכויות. רשות מקומית אינה רשאית לוותר על חוב המגיע לה מהתושב בהיות החוב למעשה כספי ציבור ובוודאי שלא ניתן להסיק אם כך וויתור חוב אגב ביצוע פעולה אחרת של הרשות המקומית.

כמו כן, נקבע בפסק דין וינבוים כי הנפקת אישור העברת זכויות אינו אלא: "אמצעי אדמיניסטרטיבי לגבייה, ואין הוא שייך למישור הזכויות המהותיות : ע"א 633/91 מנהל מס רכוש ומס שבח מקרקעין, תל-אביב נ' שמש [7], בעמ' 850."

פסק דין שאליו הפנה ב"כ הנתבעת בשא (ת"א) 22688/08 כוכב העיר הרצליה נ' עיריית הרצליה מיום 08/07/09 אף הוא דן במשמעות מכתבה של העיריה אשר נכתב בו כי העיריה רשמה בפניה שכונס הנכסים לא תפס חזקה בנכס וחיובי הארנונה של הבעלים ישלחו לו רק לידיעה.

נקבע שם כי אין במכתב זה כדי להכריע בזכויות הצדדים ולקבוע חבותו של הכונס לשלם את הארנונה גם אם לא תפס בפועל את החזקה בנכס.

לפיכך, הנני לדחות גם טענה זו של הנתבעת.

ג. על מי האחריות לדאוג שהכספים המוחזקים על ידי כונס הנכסים יועברו וישולמו לנושים

לטענת ב"כ הנתבעת התרשלה התובעת בכך שלא גבתה את החוב מכונס הנכסים אשר בידיו נותרו כספים מספיקים לתשלום החוב לאחר פירעון הוצאות הכינוס והחוב לנושה המובטח.

ממסמכים שהציגה הנתבעת בתיק בית המשפט עולה כי אכן נותר סך של 261,718 ₪ בקופת הכינוס לאחר תשלום לזוכה, הנושה המובטח ולאחר ניכוי הוצאות הכינוס.

כמו כן, צירפה הנתבעת מכתב התובעת מיום 17.6.08 אל כונסת הנכסים אשר בו צוין במפורש כי קיים חוב ארנונה בסך 21,496 ₪ לתקופה עד ליום 5.6.07 הוא יום בו תפסה כונסת הנכסים את החזקה בנכס.

דהיינו, כונסת הנכסים ידעה היטב על קיומו של חוב הנתבעת כלפי התובעת בגין הנכס הממומש ואם לא פעלה לכאורה כדין, היה על הנתבעת לפנות אליה בתביעתה.

הנתבעת לא פעלה כאמור ולא הגישה הודעת צד ג' כנגד כונסת הנכסים.

לכל אורך כתבי טענותיה טענה הנתבעת כי היתה משוכנעת כי כונסת הנכסים שילמה לתובעת את החוב ולפיכך, כאשר הגישה בקשה להסדר נושים בתיק פש"ר נמנעה מלדווח על החוב לתובעת.

ב"כ הנתבעת מלין על כך שהתובעת לא דרשה מכונסת הנכסים לשלם את החוב אך טענה זו נסתרת מתוכנו של המכתב מיום 17.6.08 כאמור לעיל ואשר הומצא לכונסת הנכסים בעקבות דרישה להנפקת אישור להעברת זכויות בנכס.

תמוה בעיני מדוע מצאה לנכון כונסת הנכסים להימנע מתשלום החוב לתובעת ולעמוד על זכותה על פי דין לשלם רק את החוב המוטל עליה כהוצאות הכינוס למרות שנותרו בקופתה מספיק כספים לתשלום גם חובה של הנתבעת לתובעת (ראה דו"ח כונסת הנכסים שהוגש בתיק ההוצאה לפועל ביום 14.12.08).

אך שאלה זו יש להפנות לכונסת הנכסים ולא לתובעת.

יתכן ולו היתה נשאלת היתה עונה כי מאחר והנתבעת פנתה להליכי פש"ר, הוסרה האחריות ממנה והועברה אל הנאמן בהליכי הפש"ר, עו"ד מיכה צמיר, אשר קיבל את יתרת כספי תמורת המכר לידיו בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל.

כל האמור לעיל עולה ממסמכים שהגישה הנתבעת לתיק בית המשפט.

הנתבעת חוזרת וטוענת כי סברה כל העת כי כונסת הנכסים שילמה לתובעת את החוב המגיע ממנה אך למעשה לא ביצעה כל בדיקה ממשית לסברתה זו והנחתה לא היתה מבוססת על עובדות כלשהן.

הנתבעת הודתה כי היתה מעורבת בהליך הכינוס ואף היתה מיוצגת על ידי עורכת דין בהליך זה ודאגה להתעדכן באמצעותה על הליך הכינוס (עמ' 7 בפרוטוקול שורות 3-4).

יצוין כאן כי חלה על כונס הנכסים החובה להמציא העתק מבקשותיו ודוחות הכינוס לידי החייב כך שחזקה היא כי הנתבעת קיבלה את העתק דוחות כונסת הנכסים לידיה בזמן אמת ומכאן ידעה כי כונסת הנכסים לא שילמה לתובעת אלא חוב הארנונה החל מיום שחדלה חזקתה של הנתבעת בנכס.

היעדר התשלום על ידי הכונסת עולה מבקשה "למתן הוראות תשלום חוב ארנונה ואישור עיריה לטאבו" מאת כונסת הנכסים שצורף לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת (נספח ג').

עולה מתוכן המסמך כי כונסת הנכסים מבקשת מרשם ההוצאה לפועל לאשר לה תשלום בסך 1,073 ₪ בגין תקופת החזקה שלה בלבד בנכס.

בנסיבות אלה, אין ספק כי היה על הנתבעת לכלול במסגרת הליך הסדר הנושים בתיק הפש"ר את חובה לתובעת.

ויותר מזה, הנתבעת הודתה במעמד הדיון: "אני מילאתי את הנושים וכתבתי את העירייה בתור נושים והעו"ד אמרה לי לא צריך כי זה חוב של עירייה, יישאר כסף ממכירת הדירה לתשלום החוב" (עמ' 7 בפרוטוקול שורות 11-12).

כלומר הנתבעת לא סברה כי החוב שולם אלא פעלה, לכאורה, על פי עצתה של באת כוחה אשר בפני עצמה תמוהה כאשר תמורת מכר הדירה הועברה במלואה לידי הנאמן לצורך תשלום לנושים במסגרת הליך הפש"ר. הנתבעת ידעה כי זהו הסכום שנועד לתשלום לנושים במסגרת ההסדר כך שגרסתה אינה מתיישבת עם ההיגיון ועם העובדות.

בנסיבות אלו, חלה על הנתבעת החובה לדאוג כי התובעת תקבל את כספה מכספי תמורת מכר הדירה אשר בהפקדתם בידי הנאמן בהליך שהיא עצמה יזמה, כמוהו כהפקדתם בידיה.

התובעת מילאה את חובתה בכך שעדכנה את כונסת הנכסים בדבר חובה של הנתבעת בגין חוב הארנונה הרובץ על הנכס ולא יכולה היתה לדעת כי נותרו כספים בקופת הכינוס ואם נותרו, לא יועברו אליה במהלך חלוקת הכספים על ידי כונסת הנכסים.

הליך זה נמנע מכונסת הנכסים כאשר פעלה הנתבעת להגיש בקשה לפי פקודת פשיטת הרגל ובכך לגרום להעברת הכספים לידי הנאמן שמונה במסגרת הליך זה.

בכך שהנתבעת נמנעה מלדווח לנאמן על כל חובותיה – אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

ד. האם השתהתה התובעת בתביעתה ומשמעות שיהוי זה

עעם 8329/14 עיריית קרית אתא נ' נילי קורן מיום 31/05/16 נקבע:

" החובה שלא להשתהות חלה על שני השחקנים בזירה הציבורית: זו חובתו של הפרט להעלות טענותיו נגד החלטת הרשות במועד המתאים, וזו גם חובתה של הרשות שלא להשתהות בקבלת החלטות מינהליות ובנקיטת צעדים מינהליים."

בענייננו ידעה הנתבעת היטב כי חלוקת כספי תמורת המכר מבוצעת במסגרת הליכי הסדר הנושים ולא רק שהיה עליה לבדוק האם חובה כלפי התובעת סולק אם לאו אלא שהיה עליה להניח בהנחת יסוד מסתברת כי חוב זה לא שולם בפועל כמפורט לעיל.

התובעת לא השתהתה ונקטה הליכי גבייה מנהליים במשך כל התקופה ושיתפה פעולה עם כונסת הנכסים במתן אישור על סכום החוב הרובץ על הנכס כבר בשנת 2008.

בנסיבות העניין, בהן ידעה הנתבעת על אי תשלום החוב והימנעותה בכוונה תחילה לכלול אותו בהליך הסדר הנושים, טענתה כי התובעת השתהתה בהגשת תביעתה להוצאה לפועל – חסרת תום לב היא.

4. סוף דבר הוא כי אין לי אלא לדחות את כל טענותיה של הנתבעת, לקבל את התביעה ולהורות על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק הוצאה לפועל 03-14460-14-5 תוך 14 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי ב"כ הנתבעת.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ז, 05 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.