1. לפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ולמינוי מומחה רפואי לקביעת נכותו של התובע, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). הבקשה הוגשה על ידי הנתבעת – חברת כלל חברה לביטוח בע"מ ( להלן: " המבקשת").

2. על פי המתואר בכתב התביעה, המשיב יליד 1961, אח במקצועו במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים לגליל מערבי. בתאריך 9.6.13, המשיב היה מעורב בתאונת דרכים כאשר רכב אחר המבוטח אצל הנתבעת סטה למסלול בו נסע ופגע ברכבו. כתוצאה מהתאונה, נפגע המשיב בכל חלקי גופו השונים, במיוחד בראשו ובגבו – פגיעות שגרמו לבקע דיסק, בחוליות L3-L4 עם לחץ על השק הדוראלי, ובלטי דיסק בחוליות L4-L5, L2-L3 , ו-L1-L2 .

3. בתאריך 19.2.15, ניתנה החלטה של המוסד לביטוח לאומי לפיה קבעה הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לתובע, נכות זמנית בשיעור 30% בין התאריכים 23.6.13 ועד לתאריך 31.8.13 ונכות זמנית בשיעור 20% בין התאריכים 01.9.13 ועד לתאריך 31.10.13. כמו כן, נקבעה למשיב נכות רפואית יציבה בשיעור של 10%%. לכתב התביעה צורף מכתב ההחלטה הנ"ל ללא מסמכים רפואיים נוספים.

4. בתאריך 6.6.16, התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כבוד השופט נאסר ג'השאן. במעמד הדיון ציין ב"כ הנתבעת כי טרם הספיק לאתר את החומר הרפואי של הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי, ובהתאם, הסכים להגשת תחשיבי נזק תוך ששמר על זכותו להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור.

5. בתאריך 19.9.16, הוגשו תחשיבי נזק מטעם התובע. בתאריך 12.12.16 ביקשה הנתבעת ארכה להגשת תחשיב נזק מטעמה, מן הנימוק כי נאספו מסמכים רפואיים רבים בעניינו של המשיב ובשלב זה, היא בוחנת אם בדעתה להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. בתאריך 9.1.17 , הוגשה הבקשה שלפניי, ובמסגרתה ביקשה הנתבעת כי בית המשפט יתיר לה להביא ראיות לסתור את תביעת המלל.

6. במסגרת הבקשה, טענה הנתבעת כי על פי המסמכים הרפואיים שהגיעו לידה בתאריך 24.7.13 כחודש ויותר ממועד התאונה, מילא המשיב טופס הודעה על התאונה אשר במסגרתו ציין כי: "היה מגע של מראות הצד של הרכבים. חשתי דפיקות לב ופוניתי על ידי נט"ן לבית החולים". לעמדתה, התאונה הייתה קלה עד שלא דווחה למשטרה והמשיב הזמין ניידת מד"א למקום התאונה בשל מחושי חזה. לעמדת המבקשת, המשיב הזמין את הפינוי בעצמו ומדובר בתאונת דרכים קלה – כך על פי דו"ח מד"א.

7. לאחר התאונה רופאת משפחה נתנה למשיב תעודת אי כושר מיום התאונה 9.6.13 ועד ליום 22.6.13. בתום תקופת אי הכושר, ביום 23.6.13, חזר המשיב לעבודתו. ביום 14.10.13, כשלושה חודשים לאחר התאונה, אשר הייתה תאונה קלה לעמדת המבקשת, נפגע המשיב בתאונת עבודה כאשר תוך כדי טיפול בחולה, נתפס גבו והוא לא יכל לעמוד יותר או להתיישר, ובהתאם הוא הובא למיון, שם נמצא כי הוא סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין שהחלו בזמן עבודה (ראה סיכום ביקור מיון מיום 14.10.13 – נספח ח' לבקשה).

8. לעמדת המבקשת, בעקבות תאונת העבודה הנ"ל, סבל המשיב מכאבי גב תחתון והחל לסבול מבעיות גב, עבר צילומי C.T ונעדר מעבודתו משך 77 ימים. בעקבות תאונת העבודה הנ"ל, הגיש המשיב תביעה למחלקת נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי אך התביעה נדחתה. רופא המוסד לביטוח לאומי, ד"ר סעיד מאזן, אורתופד במקצועו, קבע בהחלטתו כי המשיב הוא בעל עבר עשיר מזה שנים רבות עם תסמונת רדיקולרית עם הקרנה לגפיים תחתונות, הסובל מזה שנים רבות מכאבים אשר אין להם שום קשר סיבתי לתאונת העבודה (ראה נספח י1 וי2 לבקשה).

9. לאחר שתביעתו להכרה באירוע מיום 14.10.13 כתאונת עבודה נדחתה, הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות בגין תאונת הדרכים מושא תיק זה, ובתביעה זו, טוענת המבקשת, לא הזכיר כלל את האירוע בעבודתו מיום 14.10.13.

10. המבקשת טענה כי המשיב נבדק ביום 24.7.14 על ידי הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי הממצאים שלפניה מלמדים על שינויים ניווניים דיסקופתיים בעמוד שדרה מותני וכי קיים תיאור של בעיות גב בכרטיסו הרפואי של המשיב עוד לפני התאונה ( ראה החלטת הוועדה – נספח י"ב לבקשה ) .

11. המשיב הגיש ערער וביום 18.2.15, קבעה וועדת הערער כי על פי בדיקת הכרטיס הרפואי של המשיב, קיימת הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, ושינוי באופן הכאבים ,והגבלה בתנועות לאחר התאונה, ובהתאם, קיבלה את הערער וקבעה נכות צמיתה בשיעור 10% (ראה פרוטוקול הדיון – סומן י"ג לבקשה).

12. המבקשת טענה כי לפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי לא עמד תיקו המלא של המשיב במוסד לביטוח לאומי, בנוגע לתאונת העבודה בה היה מעורב, ביום 14.10.13, 3 חודשים לאחר מועד התאונה. כמו כן, לא עמד בפני הוועדות הדיווח כי מדובר בתאונת דרכים קלה – פגיעת מראת צד ומראת צד אשר אין בה, בכדי לגרום לנזק בעמוד שדרה מותני , כפי שטען המשיב, שאלה שראוי כי תיבחן על ידי מומחה בתחום האורתופדיה. הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי לא נתנו את דעתן על הקשר הסיבתי בין התאונה הקלה לבין מצבו הרפואי של המשיב.

13. המבקשת טענה כי בהחלטת וועדת הערערים של המוסד לביטוח לאומי, המעניקה שיעור נכות צמיתה של 10% למשיב, נפלו טעויות משפטיות ומהותיות אשר יש בהן בכדי להוות עילה להבהרת ראיות לסתור את קביעת הוועדה, מאחר ומדובר בהליך פגום. כן, קיימים טעמים עובדתיים כבדי משקל המצדיקים הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. המבקשת הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 4482-95, סהר חברה לביטוח בע"מ נגד שלמה ברוך ואחרים ולרע"א 3233-94 קרנית קרן לפיצויי תאונות דרכים נגד טלבינסקי חיים.

14. בתאריך 12.2.17, ניתנה למשיב ארכה להגיב לבקשה תוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה. המשיב לא הגיב לבקשה חרף ארכות רבות שניתנו לו. בתאריך 23.4.17, התקיים לפניי דיון בבקשה במעמד הצדדים. המשיב לא הגיב לבקשה עד למועד הדיון וביקש להכריע על סמך תגובה שתוגש בכתב.

15. בתאריך 7.6.17, הוגשה תגובת המשיב לבקשה להבאת ראיות לסתור. בתגובה נטען כי המשיב הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בעקבות תאונת הדרכים, ובתאריך 24.7.14 קבעה הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי כי לא נותרה לו נכות צמיתה. בסעיף 10 לפרוטוקול הדיון בוועדה נקבע כי המשיב סובל מהחמרה זמנית של מצב קודם בגב ובהתאם הוגש ערער אשר בסיום הדיון בו קבעה וועדת הערער, ובצדק, נכות צמיתה בשיעור 10%. המשיב טען כי טענות המבקשת כוזבות. לעמדתו, כתוצאה מתאונת הדרכים הוא נפגע בכל חלקי גופו ובכלל זה, בגבו ועל פי המסמכים הרפואיים בסיכום האשפוז ציין כי הוא סובל מכאבי גב תחתון ( ראה סיכום אשפוז מיום 13.6.13 ומיום 18.8.13). בעקבות התאונה אמנם סבל המשיב מערכי סוכר גבוהים בדם ומדפיקות לב שהובילו להשגחה בבית חולים, אך אין בכך בכדי לסתור את העובדה כי הוא נפגע בגבו והוא סבל מכאבי גב עד כדי הגבלתה בתנועותיו.

16. המשיב חתם על טופס ויתור על סודיות לטובת המוסד לביטוחו לאומי, והוא לא הסתיר את עברו הרפואי מאחר ולא סבל נכות בגב עובר לתאונה. לטענתו גם התלונות על כאבים בגב והקושי בכיפוף היו בעקבות התאונה והם צוינו בוועדת הערערים וזו התייחסה אליהם ונתנה את החלטתה לאחר שעיינה בכל המסמכים הרפואיים ובתיקו הרפואי של התובע.

17. המשיב טען כי דו"ח הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 24.7.14, צוין בסמוך לסעיף 3 כי בפני הוועדה עמד תיקו הרפואי ותיק דמי הפגיעה מיום 14.10.13 – משמע, גם תיק התביעה הקודמת של התובע עמד בפני וועדת הערערים בדיון מיום 18.2.15 (המשיב צירף את פרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 24.7.14).

18. המשיב טען כי פגיעותיו בגב ובעמוד השדרה הינן תולדות התאונה מושא התביעה דנן, ואין לקשור אותם לכל אירוע אחר ובכלל זה, הפגיעה בעבודתו מיום 14.10.13. לטענתו, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכיר בפגיעה מיום 14.10.13 כתאונת עבודה עכב היעדר כל קשר בין הפגיעות וההגבלות מהן סבל לעבודתו. המשיב הסיק כי הסיבה לכך הייתה שמקור פגיעותיו בתאונת הדרכים.

19. התובע טען כי אין המדובר במקרה חריג או נסיבות היוצאות דופן, המצדיקות את התערבות בית המשפט בקביעת הנכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, על פי הפסיקה.

20. בתאריך 11.12.17 התקיים דיון נוסף אשר במהלכו הודיע התובע על הסכמתו למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יבחן אשר שאלת הקשר הסיבתי בין שיעור הנכות לבין התאונה מושא התובענה, בתנאי שהמומחה לא יתערב בשאלת שיעור הנכות אשר תמשיך לעמוד על 10%. הנתבעת התנגדה להצעה ועמדה על מתן החלטה בבקשתה.

דיון והכרעה

21. סעיף 6ב לחוק קובע כי:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו"

22. בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור את הקביעה על פי דין רק בנסיבות מיוחדות, ויפעיל את סמכותו בזהירות ובמקרים חריגים. בעניין זה נפנה לבבר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ פד"י ל"ט (4) 505, ורע"א 3570/01 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קאסם סואעד תק-על 2001(3), 1011.

23. במסגרת בקשת רשות ערעור 634/85 הנ"ל קבע בית המשפט העליון את הטעמים שיש לבחון כדי להכריע בשאלות העולות כדלקמן:

"בהקשר זה הכלל הוא שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.

מן הראוי שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון על פי נסיבותיו ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקוים כלליים ניתן לדעתי להצביע על שני סוגי טעמים

(א) טעמים משפטיים כגון, אם נראה לבית המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון, תרמית, (קל וחומר - מדעיקרא כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי).

(ב) טעמים עובדתיים ברי משקל וחדשים, כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.

נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ כמובן לפתחו של הטוען לקיומן".

24. הרחבתי לעיל לעניין טיעוני הצדדים לבקשה. כעת אבחן אם הוכיחה המבקשת את טיעוניה לפיהם קיימות טענות משפטיות ועובדתיות המחייבות בחינת החלטת וועדת הערר הרפואיות של המל"ל שקבעה כי המשיב סובל מנכות צמיתה בשיעור 10% בעקבות התאונה.

25. עיון במסמכים אשר הוצגו לתיק בית המשפט מלמד כי:

א. המשיב היה מעורב בתאונת דרכים ביום 9.6.13. בתאריך 28.7.13 נתקבל אצל המבקשת דיווח אודות התאונה לפיו "היה מגע של מראות הצד של הרכבים". בעקבות התאונה פונה המשיב לבית חולים ע"י ניידת טיפול נמרץ. על פי דו"ח פרמדיק , המשיב סבל בעבר מאוטם בשריר הלב והוא מטופל בתרופות להורדת לחץ הדם. בסיכום האשפוז מיום 13.6.13 צוין כי המשיב סובל מ- "HI, IHD, יתר ל"ד, יתר שומנים בדם , השמנת יתר ו MI" התובע התלונן בין היתר על סחרחורות, כאבי גב וכאבי ראש, איבוד הכרה וכאבים בחזה וכי המשיב אושפז בבית החולים בעקבות "ערך סוכר גבוה 373". מבחינה אורתופדית הומלץ על טיפול סימפטומטי בכאבים ופיזיותרפיה וביקורת. בעקבות האשפוז הומלץ על מנוחה לתקופה של 7 ימים.

ב. ביום 27.10.2013 , מספר חודשים לאחר התאונה, הגיש המשיב הודעה על תאונת עבודה ובמסגרתה ציין כי "תוך כדי העבודה, נתפס לי הגב, לא יכולתי לעמוד לא יכולתי להתיישר הושכבתי על אלונקה ונלקחתי לחדר המיון". על פי סיכום ביקור במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים לגליל מערבי בנהריה, נרשמה תלונת המשיב כי הרגיש כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל ימין איזור פרק ירך ימין. בממצאי הבדיקה נצפו שינויים ניווניים, בקע ובלטים דיסלקים (ממצאי האשפוז צורפו לבקשה סומנו ח'). בדיווחים מיום 13.11.13, בפני רופאת המשפחה התלונן המשיב כי "בזמן העבודה הרגיש כאבים בגב התחתון עם הקרנות לרגל ימין". בסיכום ביקור אורתופד מיום 5.12.13 נרשמו תלונות זהות של המשיב בגין תאונת עבודה בה היה מעורב. בתאריך 26.1.14 צויין בסיכום ביקור בבית החולים נהריה לגליל מערבי כי המשיב "מחלים ממאורע שני בחודשיים של כאבי גב תחתון ללא מרכיב רדיקולי" ובסיכום מיום 2.3.14 נרשם כי "מגמת ההחלמה נמשכת וצפויה החלמה מלאה בקרוב". ביום 6.3.14 אישר רופא תעסוקתי מטעם קופת חולים כללית כי הנ"ל מסוגל לחזור לעבודתו.

ג. בתאריך 26.1.14 נדחתה בקשת המשיב להכיר באירוע בעבודתו כתאונת עבודה. על פי סיכום רפואי מאותו יום, קבע ד"ר סעיד מאזן כי המשיב סובל מכאב ממושך שנים רבות ומדובר בכאבים מעברו. הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מן התאונה. בהחלטת הועדה נקבע : "לדעת הפוסק מדובר על החמרה זמנית על רקע מצב קודם" ובסעיף האבחנות נרשם : "מצב לאחר חבלה בברך ימין עם מצב קודם עשיר".

ד. המשיב הגיש בקשה נוספת למוסד לביטוח לאומי בגין תאונת הדרכים מושא תיק זה. על פי דו"ח הוועדה הרפואית, בפני הועדה עמד חומר רפואי שהגיש המשיב , מסמך מיום 6.3.13 של דו"ח מיון בבית חולים, מסמך מיום 9.6.13 סיכום אשפוז בית חולים, ומסמך מיום 23.10.13 CT עמוד שדרה. כמו כן צוין כי בפני הוועדה עמד "תיק דמי פגיה מיום 14.10.13". הוועדה סברה כי הממצאים שלפניה מלמדים כי למשיב הייתה פגיעת גב לפני מועד התאונה ולסיכום ציינה הוועדה בהחלטתה מיום 24.7.14 כי "לא נותרה נכות כלשהי בגין התאונה".

ה. המשיב לא השלים עם החלטה זו והגיש ערר. דו"ח הועדה הרפואית לעררים מציין בסעיף 4 כי עמדו לפני הוועדה סיכום חדר המיון מיום 9.6.13, סיכום אשפוז מאותו יום, מסמך מיום 23.10.13 של תוצאות בדיקת CT ו- "תיקו הרפואי" של המשיב. בהחלטה מיום 18.2.15 בחנה הוועדה את הנתונים אשר הובאו לידיעתה וטענת המשיב כי לפני התאונה הכאב בגב היה שונה , אחרי התאונה הכאב היה שונה , התקשה בעבודה והייתה הקרנה לרגליים. בסיכום ומסקנות התייחסה הוועדה למצבו הקודם של המשיב וקבעה: "בבדיקת דימות כולל בדיקת CT ללא עדות לשיניים חבלתיים, דיסק מסויד בגובה L3 – L4 על פי בדיקת הכרטיס הרפואי קיים שוני בין העבר של כאבים והתקפים וללא תיעוד על הגבלה בתנועות ועל הקרנה. כעת אין עדות להפרעה נוירולוגית אבל קיימת הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני. הוועדה מקבלת את השינוי באופי הכאבים והגבלה בתנועה לאחר התאונה מבקשת את הערר וקבועת נכות בשיעור 10 % לפי סעיף 37 (7)(א) ... ".

26. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושמעתי השלמת טיעון בשני הדיונים אשר התקיימו לפניי, אני רואה לקבל את הבקשה ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יתייחס, בין היתר, לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין שיעור הנכות כפי שנקבעה על ידי וועדת הערר. ולהלן הנימוקים להחלטתי.

27. בפני וועדת הערר, עמד תיקו הרפואי של המשיב, והחלטות קודמות בעניינו. הוועדה התייחסה לכלל המסמכים הרפואיים אשר עמדו לפניה ובכלל זה בדיקת ה- CT מיום 23.10.13 (להלן: "בדיקת ה-CT"). בהתייחסותה לממצאי בדיקת ה- CT קבעה הוועדה כי הבדיקה מלמדת כי "אין ממצאים לשינויים חבלתיים". על פי הממצאים המופיעים בסיכום הבדיקה קיימים אצל המשיב "שינויים ניווניים במפרקים הפצטריים" בגובה L3 ו- L4 . ממצאים אלה עמדו בבסיס החלטת הוועדה הרפואית מיום 24.7.14 אשר דחתה את תביעת המשיב מן הנימוק כי המדובר בשינויים ניווניים דיסקופתיים בעמ"ש מותני.

27. וועדת הערר לא דנה בהרחבה בממצאי בדיקת ה- CT אשר היוותה הבסיס לשלילת הקשר הסיבתי בין התלונות על כאבים אצל המשיב לבין תאונת הדרכים ותאונת העבודה מיום 14.10.13 כפי שנקבע בוועדות הקודמות. הוועדה גם לא הסבירה מדוע חרף ממצאי הבדיקה לפיהם "אין ממצאים חבלתיים" הכאבים שחש המשיב קשורים לתאונת הדרכים מושא התביעה.

28. העובדה כי וועדת הערר לא דנה במפורש בקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין קביעת הנכות של המשיב אינה מצדיקה כשלעצמה מתן היתר להבאת ראיות לסתור, שכן עצם קביעת הנכות מגלמת בתוכה גם את הקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי - הרי זוהי המטרה לשמה התכנסה הוועדה.

28. חרף האמור אציין כי קיימת אי בהירות באשר לשיקולים שהביאו את הוועדה לקביעת נכות המשיב עקב התאונה, נוכח ההליכים שהתנהלו בפני הוועדה הרפואית והקביעות של הועדות הרפואית שדנו בעניינו של המשיב לפני הגשת הערר. הוועדה הרפואית בהחלטתה מיום 24.7.14 שללה קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הכאבים בהם חש המשיב על סמך אותה בדיקת CT וקבעה כי " ללא ספק מדובר בשינויים ניווניים .... קיים תאור של בעיות גב בכרטיסו הרפואי לפני התאונה". כן קבעה כי "מצב לאחר תאונת דרכים החמרה זמנית של מצב קודם בגב תחתון דיסקופתיות ניוונית". [ההדגשה שלי- א.ז.].

29. וועדת הערר כלל לא התייחסה לקביעות הוועדות הקודמות בעניין תביעתו בגין תאונת הדרכים מיום 24.7.14 ולא החלטת הוועדה מיום 26.1.14 בתביעה בגין תאונת העבודה, לא נתנה את דעתה אליהן ולא הסבירה מדוע, על אף אותן קביעות, היא סבורה שקיים קשר סיבתי בין שיעור הנכות שקבעה לבין התאונה.

29. הלכת בית המשפט העליון קובעת כי כאשר קיימת אי בהירות באשר לדרך עבודתה של הוועדה והשיקולים אשר הנחו אותה והביאו אותה לקביעת קיומה של נכות עקב התאונה הדבר יצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור (ראו : רע"א 1114/02 אלמקייס נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2002(2) 1629 (2002))., ורע"א 4707/10 המאגר הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' עדי כדמור ואח ( 21.12.10).

31. בשים לב לכל האמור לעיל, אני קובעת כי מתקיים בענייננו טעם מיוחד המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים בתחום האורתופדיה.

31. החלטה בדבר מינוי מומחה תינתן ותישלח לצדדים בנפרד.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ח, 19 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.