לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש לרכב.

לטענת התובע, בעת שנסע כמורה נהיגה עם תלמידתו בעת שיעור נהיגה, הבחין בנתבע עוצר את רכבו בסמוך למכוניות שחנו לצד המדרכה. לא ברור היה לו האם הנתבע חונה בחניה כפולה, או שמא הוא נעצר בנתיבו עקב רמזור אדום שהיה מלפנים. התובע הורה לתלמידתו לעצור במרחק של כ- 5-7 מ' מאחורי רכב הנתבע, כך שאם לא ייסע כאשר האור יתחלף לירוק, ניתן יהיה לעקוף אותו בבטחה. לאחר שעצרו, ובעודם ממתינים להתחלפות האור לירוק, החל הנתבע לפתע לנסוע לאחור, ובלי להביט לאחור החל לנסוע במהירות אחורה ופגע בחוזקה במכוניתו.

לטענת הנתבע, הוא ביקש להחנות את רכבו במפרץ חניה בסמוך למדרכה, והוא סימן על כך באמצעות איתות. בזמן שהתנועה בכביש היתה דלילה, לפתע תוך כדי שחרור דוושת הקלאץ' בנסיעה לאחור, ארעה התנגשות עם רכב התובע, אשר ככל הנראה החל בנסיעה קדימה וחסם את נתיב נסיעתו של רכב הנתבע.

בדיון לפניי העידו התובע, תלמידתו הגב' דניאל כהן והנתבע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, הנספחים והמוצג שהוגשו לי, ולאחר ששמעתי את עדויות העדים לפניי, השתכנעתי כי גרסת התובע מסתברת יותר מגרסת הנתבע ולפיכך התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו במשפט אזרחי ודין תביעתו להתקבל.

ראשית, הנתבע העיד כי הביט לאחור באמצעות המראה, לא ראה כל רכב מאחוריו ואז שילב להילוך אחורי ו"איך ששילבתי את הקלאץ', עוד לא התחלתי לנסוע לאחור, שמעתי חבטה קלה באוטו" (עמ' 4, ש' 16-18). הנתבע גם אישר כי שדה הראיה לאחור הוא רחב (עמ' 4, ש' 26-27). ברם, יש קושי בגרסה זו. אם אמנם הביט הנתבע לאחור זמן קצר ביותר לפני התאונה, ובהינתן גם ששדה הראיה לאחור הוא רחב, הרי שהיה עליו להבחין ברכב התובע מתקרב אליו, אולם לדבריו כאמור הוא לא הבחין בכל רכב. הנתבע גם העיד כי לא שמע רעש כלשהו של בלימה (עמ' 4, ש' 25) וכי הפגיעה היתה קלה. מכאן נשללת גם האפשרות שהתובע הגיח במהירות רבה, מחוץ לשדה הראיה של הנתבע כביכול, ובלם בפתאומיות טרם התאונה.

שנית, עדות התובע נתמכה בעדות של עדה נוספת, התלמידה גב' כהן, שעדותה היתה סדורה ומהימנה בעיני. גב' כהן העידה באופן ברור ועקבי כי התאונה התרחשה בעת שהיתה בעצירה מלאה, כשהרמזור היה עדיין אדום, ולפתע החל רכב הנתבע לנסוע אחורנית במהירות ופגע בהם. בין עדות התובע לעדות התלמידה היתה אי התאמה מסוימת, בפריפריה של האירוע, ביחס לשאלה האם היו רכבים נוספים לפני רכב הנתבע שהמתינו לרמזור. ברם, דווקא עובדה זו, שהעדויות לא תאמו בכל נקודה ונקודה, הגבירה את מהימנות עדות עדי התובעים בעיניי.

הנתבע ציין כי לרכבו לא נגרם נזק. ברם, אין מחלוקת שהיה מגע בין הרכבים, וכמו כן, העובדה שלא ניכר נזר נחזה לעין אינה שוללת קיום תאונה, מאחר שלטמבון הרכב קיימת גמישות המאפשרת חזרה למצב שנחזה כתקין כאשר בפועל בבדיקה מקצועית ובפירוק הטמבון ניתן להבחין בנזק. הנתבע לא הציג בדיקת שמאי של רכבו ששללה קיומו של נזק.

בכל הנוגע להיקף הנזק שנגרם לתובע, הובהר במהלך הדיון כי התובע מזדכה על רכיב המע"מ. בנסיבות אלה הנזק הישיר שנגרם לרכבו, בהתאם לדו"ח השמאי ולחשבונית התיקון שהציג עומד על סך של 11,355 ₪ ושכ"ט השמאי עומד על 1,339 ₪. בנוסף, השמאי קבע ירידת ערך בסך של 1,169 ₪. סה"כ הנזק שהוכח לפניי עומד על 13,863 ₪. בנוסף, בהתאם להחלטתי מהדיון, גב' כהן זכאית לשכ"ט של 450 ₪ בגין הדיונים שאליהם התייצבה, אשר הוטלו על התובע (150 ₪ הופקדו ע"י התובע בקופת בית המשפט, ובנוסף חייבתי את התובע בסך של 300 ₪ נוספים).

התוצאה היא כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 13,863 ₪ בגין הנזק, בצירוף 450 ₪ החזר שכר העדה ובצירוף 300 ₪ הוצאות משפט. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.