ב"כ המבקשות: עו"ד ניסן שריפי

ב"כ המשיבה: עו"ד רוני דורון-איטח

ב"כ המבקשות הגיש בקשה לביטול כתב האישום על בסיס טענות מקדמיות.

טענות ב"כ המבקשות, בתמצית, הינן כי לא יושם תיקון מס' 66 לחוק סדר הדין הפלילי בנידון דידן, כי לא נשמעה גרסת המבקשות טרם הגשת כתב האישום נגדן וכי בכתב האישום שהוגש נגדן קיימים פגמים המצדיקים את ביטולו.

בתשובתה ביחס לתיקון 66 לחוק הפנתה ב"כ המשיבה להחלטותיהם של חבריי, כב' השופט אריאל ברגנר, בתיקי רע"ס 30597-06-15ל ו-30683-06-15 (16.3.2016), וכב' השופטת הדס שיינרט-רוזנברג, בתיק רע"ס 55756-06-15 (18.4.2016) בהן ניתנו, בעקבות בקשות דומות של אותו פרקליט, החלטות מנומקות על פיהן תיקון 66 אינו חל על עבירות על חוק רישוי עסקים, קביעה הנראית לי מתבקשת כמפורט בנימוקיהם.

בהתייחס לטענה אודות אי שמיעת גרסת הנאשמות טרם הגשת כתב האישום נגדן, חולקת המשיבה עובדתית על טענה זו ומגבה את עמדתה בנימוקים וטענות עובדתיות, וטוענת כי ככל שב"כ המבקשות עומד על טענתו וחולק על עמדתה בנושא זה, טעון הדבר בירור עובדתי במסגרת שלב ההוכחות, וגם תשובה זו נסמכת על החלטות חברי השופטים האמורים באותם תיקים שאוזכרו לעיל, ואף בנושא זה שותף אני לפרשנות שבבסיס קביעותיהם שאף היא נראית לי מתבקשת.

טענתו השלישית של ב"כ המבקשות נוגעת לכך שבסעיפים א.1. ו-א.3. לכתב האישום לא מובהר מהם "המועדים הרלוונטיים" ועל כן "אין הנאשמות יודעות עד להיכן למתוח יריעת הגנתן".

ב"כ המבקשות מפנה גם לאמור בסעיף א.1. לכתב האישום, על פיו עסקינן בתקופה "מאז יום 9.2.14 לפחות", וטוען כי לא ברור מה משמעות המילה "לפחות" מבחינת פרק הזמן בו מיוחס למבקשות ביצוע העבירה בכתב האישום.

בהתייחס לטענה זו מבהירה ב"כ המשיבה כי מכתב האישום ברור באופן שאינו מעורר ספק כי המועדים הרלוונטיים הם מאז יום 9.2.14 ואין מיוחסת לנאשמות עבירה לפני מועד זה, כפי שניתן – לטעמה – לקרוא בשפה פשוטה.

גם ביחס לטענה זו מפנה ב"כ המשיבה להחלטות האמורות בהן נדחו טענות זהות לאלה ונקבע כי אין מדובר בפגם וכי הפירוט העובדתי בכתב האישום מספק על מנת שנאשמים יבינו בדיוק במה הם מואשמים, ושוב אין לי אלא להצטרף לעמדת חבריי המתבקשת גם ביחס לטענה זו.

לאור נימוקים אלה בקשה ב"כ המשיבה לדחות את בקשת ב"כ המבקשות על כל רכיביה ולהשית על המבקשות את הוצאות המאשימה, נוכח העובדה שמדובר בטענות אשר הוכרעו כבר אחת לאחת, לאחר בקשות שהגיש אותו פרקליט, על ידי שני מותבים שונים בבית משפט זה וכעת מאלץ ב"כ המבקשות את המאשימה לשוב ולעסוק בבקשה זהה רק בשל חילופי המותב.

בנסיבות אלה עותרת המשיבה לחיוב המבקשות בהוצאות בגין הליך הסרק שננקט על ידי ב"כ המבקשות ביודעין.

בעקבות תשובה זו הגיש ב"כ המבקשות תגובה בה הבהיר כי אין מבחינתו מניעה כי תאומץ עמדת המותבים הקודמים ביחס לטענותיו בנושא יישום תיקון 66 לחוק, תוך שמירה על זכות הערעור למבקשות במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, ואף בנושא אי שמיעת גרסת הנאשם הסכים לאימוץ החלטות המותבים האמורים תוך שהוא טוען כי טענה מהותית שכזו ראוי לה שתעלה כבר בשלב הטענות המקדמיות גם אם תתברר במהלך שמיעת העדויות.

אשר לטענה אודות הליקויים בניסוח כתב האישום ביחס לתקופת העבירה, עומד ב"כ המבקשות על טענתו כי יש להסיר ממנו את המילה "לפחות" בסעיף 1 ולהבהיר מהם "המועדים הרלוונטיים".

מובן כי משניתנה הסכמת ב"כ המבקשות לאימוץ החלטות המותבים הקודמים בנושא חלות תיקון 66 לחוק ובנושא בירור הטענה אודות אי שמיעת גרסתן טרם הגשת כתב האישום, ולאחר שהבהרתי כי שותף אני לעמדה שבבסיס החלטות אלה, יחולו אותן החלטות בשינויים המתחייבים גם לגבי תיק זה מבלי שהדבר ישלול מב"כ המבקשות את הזכות להעלותן בפני ערכאת הערעור, ככל שימצא לנכון לעשות כן.

אשר לתיקון נוסח כתב האישום, טענה עליה עומד ב"כ המבקשות – אינני מקבל טענה זו.

כתב האישום ברור לחלוטין ובסעיף א.1. נטען כי העבירה נעברה החל מיום 9.2.14.

המילה "לפחות" שבסעיף זה, במשמעותה המילונית פירושה – "במידה הקטנה ביותר" (יעקב כנעני, המילון העברי המלא, תש"ס – 2000)

מילה זו בסעיף א.1. לכתב האישום מצביעה באופן ברור על כך שהמועד הנזכר בסעיף הינו המועד ההתחלתי – הוא התאריך הקטן ביותר לענייננו, כהגדרתו המילונית, שממנו ואילך מבקשת המאשימה להרשיע את המבקשות בעבירה.

השימוש במילה "לפחות" אינו משנה את פרק הזמן בו מיוחסת להן העבירה אלא מסביר כי ייתכן שהעבירה נעברה אף קודם לכן אולם כתב אישום זה מייחס להן אותה רק ממועד זה ואילך.

מדובר בניסוח עברי פשוט ומקובל אשר אף מי שאינו בעל השכלה משפטית יוכל הבין ואינני מוצא לנכון להורות למשיבה לתקנו.

מאחר שסעיף א.1. לכתב האישום מנוסח בלשון הווה ולא בלשון עבר, ואף לא מופיע בו מועד בו הופסק ביצועה של עבירה מתמשכת זו, הכל על פי הנטען, הרי שקורא עברי סביר יבין כי הכוונה היא שלטענת המשיבה – העבירה המיוחסת למבקשות בכתב האישום נמשכה מיום 9.2.14 עד מועד הגשתו.

מסגרת זמנים זו, בין יום 9.2.14 לבין מועד הגשת כתב האישום, היא הגודרת את טווח הזמן בו נטען כי בוצעה העבירה על ידי המבקשות.

כך הדבר גם לגבי המונח "המועדים הרלוונטיים".

פירושה של המילה הלועזית "רלוונטי", על פי אתר האינטרנט של האקדמיה ללשון העברית, הינו "שייך, מתאים, נוגע לענין, שממין הטענה", זהו אף פירוש המילה במקובל בשפה העברית המדוברת וכן בהקשר המשפטי, כקבוע למשל בתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 בה מוגדרת הרלוונטיות לענין גילוי מסמכים במילים "הנוגעים לענין הנדון".

נהיר, איפוא, כי המועדים הרלוונטיים לכתב האישום – השייכים אליו והנוגעים לטענה המועלית בו – הם המועדים אשר נטען כי העבירה נעברה בהם, כמוגדר בסעיף א.1., דהיינו – מיום 9.2.14 ועד יום הגשת כתב האישום, כאמור לעיל.

פרק זמן זה, בא לידי ביטוי גם בתיאור המקוצר "המועדים הרלוונטיים", ומדובר בפרק זמן קצוב וברור, ואין מדובר בניסוח שאינו כולל מסגרת ברורה כטענת ב"כ המבקשות.

לפיכך, אני דוחה רכיב זה של הבקשה, אשר עליו עמד ב"כ המבקשות גם בתגובתו.

ב"כ המשיבה עתרה גם לחיוב המבקשות בהוצאותיה בגין בקשת סרק זו.

לו בהליך אזרחי עסקנו, היתה זו התוצאה ללא שמץ של ספק.

אלא שבהליך פלילי עסקינן אשר לגביו הדין וגישת הפסיקה המקובלת שונים.

במקרה בו עשה לו צד להליך פלילי מנהג של קבע להעלות טענת פסלות שוב ושוב כדי לעכב את התנהלות ההליכים נגדו קבע כב' הנשיא (בדימוס) גרוניס כך –

"נראה כי המערער שם לו לנוהג לבקש את פסילתו של בית המשפט במטרה לעכב את התנהלות ההליכים נגדו. במסגרת אחד הערעורים (ע"פ 103/13, לעיל) חייבתי את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ₪ (החלטה מיום 24.1.2013). זאת נוכח התנהלותו הגורמת לעיכובים בהליך הפלילי ולבזבוז זמן שיפוטי. מתברר, כי המערער ממשיך בשלו. אי לכך עליו לנמק עד ליום 5.1.2014 מדוע לא ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה." (ע"פ 8478/13 דוד רויטמן נ. מדינת ישראל (26.12.2013)

מאחר שדומה כי גם ב"כ המבקשות דכאן נוהג בדרך דומה ומעלה שוב ושוב בקשות מנימוקים אשר נדחו כבר באופן מנומק ומבוסס ינמק עד יום 12.7.16 מדוע לא יוטל חיוב בהוצאות במקרה זה.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.