1. בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה, על נזקים שנגרמו לרכבו על ידי רכב הנתבע, וזאת לטענתו, בשל נהיגה רשלנית של הנתבע.
2. התקיים לפני דיון בו העידו התובע והנתבע, כל ההדגשות בציטוטים מהפרוטוקול אינן מופיעות במקור:

עדויות הצדדים:

1. התובע העיד:

" אני הבעלים של הרכב הנפגע מסוג סוזוקי. ביום 4.6.15 בשעות הערב, נסעתי מבני ברק לפתח תקווה לכיוון סגולה. יש בכביש 3 נתיבים. נסעתי בנתיב הכי ימני. הנתבע נכנס ברכב שלי, הוא נכנס בי מצד ימין של רכבי בפגוש הקדמי ימני בצד, ליד הפנס. אני מציג תמונה באמצעות המכשיר סלולרי שלי. מדגים באמצעות מכוניות צעצוע איך קרתה התאונה. נסעתי בנתיב הימני, הנתבע הגיע ברכבו מסוג יונדאי, הוא פגע ברכבי בצדו הימני קדמי. כששאלתי אותו לאיפה הוא ממהר הוא השיב לי שהוא ממהר לבית חולים. אני מדגיש כי היה שם תמרור של מתן זכות קדימה בשני צידי הכביש, תמרור בצורת משולש. הנתבע לא ציית להנחיות התמרור ולכן קרתה התאונה. ". (שורות 27-29, ע' 3 –שורות 1-4, ע' 4 לפרוטו').

1. מנגד העיד הנתבע:

"ביום התאונה נהגתי ברכב מסוג יונדאי. אני הגעתי מכפר אברהם, יש שכונה בשם חן הצפון, נסעתי מימין לתובע. כשפניתי מכפר אברהם יש לי רק נתיב אחד ימינה. אחרי 100 מ' נתתי זכות קדימה. אני הייתי צריך להגיע לחן הצפון, אני בנתיב הימני. אני לא חולק על כך שנהגתי בנתיב מימין לנתיב בו נסע התובע. התובע הגיע משמאל, אני טוען שלא פגעתי ברכבו של התובע, אלא ההיפך, הוא פגע בי אם המכה שלו מקדימה בצד ימין ויש פגיעה בטנק דלק שלי בצד שמאל מאחורה, איך זה הגיוני? האם נסעתי אחורה ברוורס באמצע הכביש? מדגים באמצעות מכוניות את אופן קרות התאונה. אם הייתי פוגע בו היתה לי מכה גם מקדימה שלי בצד שמאל. בפנס השמאלי. אני טוען שהתובע פגע ברכב שלי. הפגיעה אצלי היא בטנק דלק , בצד שמאל מאחורה, בלבד." (שורות 10-17, ע' 4 לפרוטו').

דיון והכרעה

1. כידוע, על התובע החובה להוכיח תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן. (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז (4) 981 (2003).
2. במקרה שלפנינו, הצדדים הצהירו כי אין עדים לתאונה מלבדם, מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות - מוקדי הנזק ואופי הפגיעות בכלי הרכב של הצדדים, כדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.
3. הצדדים חלוקים ביניהם בעניין אופן התרחשות התאונה וממילא האחריות לקרותה ולהטבת נזקי התובע. התובע טוען כי התאונה אירעה בכביש בו 3 נתיבים, בעת שרכב הנתבע נסע בנתיב מימין לנתיב בו נסע התובע, הנתבע לא ציית להנחיות התמרור המחייב אותו לתת זכות קדימה ופגע עם החלק הקדמי שמאלי של רכבו בצדו הימני קדמי של רכב התובע. הנתבע מודה כי נסע בנתיב מימין לנתיב בו נסע התובע , אך לטענתו נתן זכות קדימה ולאחר שכבר השתלב בנתיב, התובע אשר הגיע משמאל פגע ברכבו עם החלק הימני קדמי של רכבו.
4. לאחר בחינת כתבי הטענות, שמיעת עדויות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, ולאחר צפייה בתמונות מוקדי הנזק ואופי הפגיעות ברכבי הצדדים, אני מקבל את גרסת התובע לקרות התאונה כסבירה יותר וראויה לאימון כפי שיוסבר להלן .
5. אינני מקבל את טענת הנתבע בעדותו כמפורט בסעיף 4 לעיל, שמוקד הנזק ברכבו הוא רק במיכל הדלק בצד השמאלי אחורי ולא גם בצד שמאלי קדמי של רכבו ויש בכך כדי לאמת את גרסתו לפיה רכבו כבר השתלב בנתיב, והתובע הוא זה שנכנס לנתיב אחריו ופגע ברכבו ולא ההיפך כפי שנטען בכתב התביעה.
6. טענה זו לא הוכחה כלל. הנתבע השיב בשלילה לשאלת בית המשפט :

"האם אני יכול להציג תמונה שתוכיח שאין פגיעה בצד הקדמי שמאלי של רכבי, אני משיב בשלילה. אני מסביר כי מדובר ברכב ישן שיש לו פגיעות ואם יש פגיעות מקורן אינו בתאונה." (שורות 23-24 ,ע' 4 לפרוטו') .

1. התובע סיכם בדיון:

"אני בטוח שיש לו מכה בצד שמאל קדמי, שם הוא פגע בי. הסיפור לא קרה 100 מ' מהתמרור כפי שהנתבע טוען אלא קרה מיד לאחר התמרור, שאני טוען כי הנתבע לא ציית לו. הטענה שיש נזק בטנק דלק בצד שמאלי אחורה אינה מהמניין (צ"ל העניין א.ד ) ולא קשורה לתאונה שלנו. זה לא נכון שאמרתי לו שהנזק 350-500 ₪. הוא שאל אותי מה אני אומר על הנזק, אמרתי לו שאין לי מושג, שיבוא לפחח". (שורות 30-31, שם, -שורות 1-2 ע' 5 לפרוטו').

1. הנתבע סיכם:

"אני אומר שזה לא יכול להיות שנסענו במקביל, אני טוען כי הייתי בתוך הנתיב והוא נכנס בי. אחרי שבועיים הייתי במוסך ואמרו לי שברקס אחורי שמאלי הלך לי, כל השמן נשפך לי על הגלגל. אין לי אסמכתא לכך. זה תוקן במוסך של ערבים."(שורות 6-8, ע' 5 לפרוטו').

1. במקרה דנן, הנתבע ידע היטב כי התובע מצפה לקבל ממנו פיצוי בגין התאונה. לכן, הייתה מוטלת עליו החובה לדאוג להמצאת קבלה מפורטת על תיקון רכבו, ממנה ניתן היה ללמוד על היקף הנזק לרכבו עקב התאונה. אף הימנעותו של הנתבע מלהציג את תמונת צדו השמאלי קדמי של רכבו, מחלישה את גרסתו לפיה הנזק היחידי ברכבו הוא רק בחלק השמאלי אחורי במיכל הדלק.
2. כידוע, הימנעות בעל דין מהבאת ראייה שהיא לטובתו והיא רלוונטית ובהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק ממנה כי אילו הובאה הראייה, הייתה פועלת כנגדו. ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד ל"ה (1) 760,736 (1980).
3. העובדה שהתובע שלח מכתב תלונה כנגד הנתבע למשטרת ישראל, (העתקו צורף לכתב התביעה), יש בה כדי לחזק את מהימנות גרסת התובע שידע היטב כי אם תלונתו תתקבל, אזי משטרת ישראל תבחן את כלל נסיבות התאונה ואת התנהלותם של שני הצדדים ובמקרה בו יתברר כי הוא האשם בתאונה , הוא יהא צפוי לנקיטת הליכים משפטיים כנגדו.
4. סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, אינני מקבל את גרסת הנתבע לפיה נתן זכות קדימה ורכבו כבר השתלב בנתיב לפני רכב התובע אשר פגע ברכבו. אני מקבל כמהימנה את גרסת התובע לפיה הנתבע לא נתן זכות קדימה ופגע ברכבו.
5. למעלה מן הצורך אציין, שהעובדה שהנתבע הודה בכתב ההגנה שהסכים לשלם סכום כלשהו כפיצוי לתובע, אין לכשעצמה, כדי ללמד על הכרה באחריותו לתאונה. לעיתים, נהג מוכן לשלם פיצוי קטן לנהג האחר, כדי להימנע ממעורבות בהליכים משפטיים.
6. התובע צירף לכתב התביעה הצעת מחר לתיקון ממוסך הכתובה בכתב יד מיום 06/06/16 על סך של 2832 ₪ כולל מע"מ וכן מכתב התראה לנתבע ממועד מאוחר יותר, 14/06/16 לפיו עלות התיקון בסך נמוך יותר של 2124 ₪ בלבד. הצעת המחיר לתיקון הייתה צריכה להיות מפורטת יותר תוך הבחנה בין עלות העבודה למחיר חלקי החילוף. בנסיבות העניין, אני קובע כי הפיצוי שייפסק לתובע יהיה על הסך של 2124 ₪ בלבד .
7. לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין נזקי התאונה בסך של 2124 ₪ בלבד, בתוספת הוצאות משפט בסך של 400 ₪, (הסכום כבר כולל אגרת בית משפט). הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
8. הואיל ומדובר בתביעה בגין נזקי פח לרכב, אינני פוסק לתובע סכום כלשהו בגין עגמת נפש. כמו כן, בתביעה קטנה אין ייצוג או מעורבות של עו"ד. לכן, אינני פוסק לתובע החזר הוצאות בגין משלוח מכתב התראה לנתבע באמצעות עו"ד.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ח' אב תשע"ו, 12 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.