1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 22.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר 88-844-74 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 78-552-25, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח חבות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

לאחר שהתרשמתי מהעדים שהעידו בפניי, אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהתיישבה עם מוקדי הנזק והייתה משכנעת, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, שהייתה בלתי קוהרנטית, אינה מתיישבת עם ההיגיון הבריא והשכל הישר, מאולצת ובלתי מהימנה עליי.

לא מצאתי לקבל את גרסת נהגת רכב הנתבעות, לפיה במצב בו הכביש היה ריק מכל כלי רכב (דובר על שעת בוקר מוקדמת), יגיח רכב התובעת, יש מאין, ינסה לעקוף אותה מימין כשהוא נכנס למפרץ תחנת האוטובוס ויסטה שמאלה לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבעות. מדובר בגרסה לא הגיונית בעליל ושאינה מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה.

שוכנעתי כי רכב הנתבעות הוא שסטה ימינה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת.

שוכנעתי גם כי נהג רכב התובעת ניסה למנוע את התאונה באמצעות הסטת רכבו ימינה, על מנת לברוח מרכב הנתבעות הסוטה לעברו. ברם, התאונה הייתה בלתי נמנעת, מאחר שרכב הנתבעות המשיך לסטות לעברו.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל במלואה.

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 13,428 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תשלם שכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' אב תשע"ו, 08 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.