מונחת לפניי תביעה שעניינה נזקי רכוש, אשר נגרמו לרכב התובעות בתאונת דרכים מיום 22.2.15 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בשעה 09:15 או בסמוך לכך, בכניסה לחניון בית החולים תל השומר, והיו מעורבים בה רכב התובעות, נהוג בידי התובעת 2, ורכב הנתבעות נהוג בידי הנתבעת 1. במסגרת דיון הוכחות שנערך לפני ביום 25.05.17, הסמיכוני הצדדים להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגות המעורבות ועיינתי בכתבי הטענות, בתמונות הנזקים בשני כלי הרכב וביתר הראיות, אני סבורה כי דין התביעה להידחות. הוצגו לפניי שתי גרסאות מנוגדות, אשר לאופן התרחשות התאונה, בלא שנתמכו בראיה חיצונית כלשהי. לא הוצגו לפני תמונות מזירות התאונה, בהן נראה תוואי הדרך, מהן ניתן ללמוד מי הנהגת שסטתה לנתיבה של נהגת השנייה ומהו מיקום הרכבים בעת קרות התאונה. בהיעדר ראיה חיצונית אשר יש בה כדי להטות את הכף לטובת אחד מהצדדים, ומששתי העדויות שנשמעו לפניי היו בעיקרן מהימנות, הרי שלא ניתן לקבוע מי מהצדדים אשם לקרות התאונה. כמו כן, בהתחשב בעובדה שאף מוקדי הנזקים ואופיים לא יכולים להוות ראיה עודפת לטובת צד זה או אחר, הרי שלא ניתן לקבוע כיום, מהו הילך התאונה המדויק. במצב דברים בו בתום שמיעת הראיות, נותר אצל בית המשפט ספק מי מן הנהגים המעורבים גרם לקרות התאונה, מצווה הוא להורות על דחיית התביעה, וכך אני מורה. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. כל צד יישא בהוצאותיו. נוכח סיום ההליך לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ז, 01 יוני 2017, בהעדר הצדדים.