הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בשאלת האחריות להתרחשות התאונה, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדות הנתבע 1 ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הצדדים כדלקמן: התובעת:60% והנתבע 1: 40%.

קביעתי מתבססת בעיקרה על כך שלא ראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת כי התאונה ארעה עת שרכב הנתבעים יצא במפתיע מפתח הכניסה של המוסך מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובעת. נהג רכב התובעת לא התייצב לעדות, וגרסתו נותרה תלויה על בלימה. בנוסף, גרסת התובעת בכתב התביעה אינה עולה בקנה אחד עם מכתב הדחייה של התובעת (נ/4) לפיו הנתבע 1 ביצע "פרסה ע"י לקיחת קשת רחבה" ופגע ברכב התובעת. מנגד גרסת הנתבע 1 בעדותו לפיה רכבו היה בעצירה בעת התאונה, לא נסתרה ונמצאה אחידה בהודעה למבטחיו. עם זאת לא מצאתי לקבל את גרסת הנתבע כי רכב התובעת הוסע בנתיב הנגדי לכיוון ישר. גרסה זו אינה מסתברת עם מיקום הנזק ברכב התובעת, אשר על פי דו"ח השמאי שצורף ותמונות הנזק, ניזוק בצד הימני הקדמי של הרכב ולא בחזית הרכב, כפי שמתחייב מנסיעה בנתיב הנגדי לכיוון ישר וגם לא עם הגיונם של דברים בשים לב לכך שלאור גודלו של רכב הנתבעים, יכול היה נהג רכב התובעים להבחין ברכב התובעים ולא סביר כי היה בוחר להמשיך בנסיעה לכיוון ישר בנתיב הנגדי ולפגוע ברכב התובע.

רכב הנתבעים על פי עדות הנתבע 1 ועל פי תמונות הרכב בזירת התאונה נ/1, נראה לרוחב ובמרכז הכביש, כשקו ההפרדה של שני הנתיבים הוא במרכז רכב הנתבעים. הנתבע אישר בעדותו כי לא ניתן לעקוף את רכבו מצד שמאל, מתמונת זירת התאונה ומיקום רכב הנתבעים בסמוך לאחר התרחשותה (נ/)1 נראה רכב הנתבעים חוסם את שני נתיבי הנסיעה בכביש הדו סטרי, באופן שלא ניתן לנסוע גם מימינו. בכך יצר רכב הנתבעים מכשול שגרם לסטיית רכב התובעים לעבר הנתיב הנגדי ולפגיעה של רכב התובעת ברכב הנתבעים, ומכאן אחריותו של הנתבע 1 בשיעור שקבעתי.

לאור הצהרת באי כוח הצדדים בפרוטוקול הדיון לפיה הגיעו להסכמות בנוגע לשיעור הנזק, אינני נדרשת לשאלת הנזק בתביעה ובתביעה שכנגד, וזו תיקבע בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי.

בנסיבות העניין, אני פוטרת את התובעת ואת התובעת שכנגד מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ו, 06 יוני 2016, בהעדר הצדדים.