1. הנאשמת הועמדה לדין באשמת שימוש במקרקעין ללא היתר ושימוש חורג מתכנית, עבירות על סעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן –"החוק"). בכתב האישום מיוחס לנאשמת שימוש ללא היתר במספר מבנים במקרקעין בגוש 10202, חלקה 66, בסמוך למפגש כביש 4 וכביש 653 בצומת בנימינה אור עקיבא. על פי כתב האישום, שטחם הכולל של המבנים שבמוקד האישומים הוא 1,065 מ"ר.
2. בתום שמיעת ראיות המאשימה, העלתה הנאשמת את הטענות הבאות:

(1) אין להשיב לאשמה בנוגע לסעיפים 4 ו-6 , שעניינם קיומם של מבנים במקרקעין נשוא כתב האישום. לטענת הנאשמת, מן העדויות והראיות שהוצגו במסגרת פרשת התביעה ניתן ללמוד כי ניתנו היתרים כדין למבנים בשטח כולל של 471.06 מ"ר במקרקעין. הנאשמת מוסיפה וטוענת כי על פי סעיף 5 לפקודת המדידות אין לקבל את הסקיצה שצורפה לכתב האישום כראייה, כיוון שלא הוכנה ונחתמה על ידי מודד מוסמך. לטענת הנאשמת, לאור זאת, יש לזכותה מן האישומים ככל שהם מתייחסים למבנים שהוכח שנבנו בהיתר, וכן יש לזכותה מן האישומים גם ביחס ליתר המבנים במקרקעין. לטענת הנאשמת, מוטלת על המאשימה חובה לחקור את "האירועים התכנוניים" שקרו במקרקעין לפני עשרות שנים. לטענת הנאשמת, בכתב האישום נכתב כי כל המבנים המפורטים בכתב האישום ומופיעים בסקיצה הנלווית נבנו ללא היתר ואולם במהלך שמיעת ראיות התביעה הוכח, כנטען, כי למבנים בשטח כולל של 471 מ"ר ניתנו היתרים, אי שם בעבר הרחוק. לטענת הנאשמת, היא נתקלת בקושי אמיתי לבדוק את המצב התכנוני שהתקיים בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, בתקופה שבה לא היתה לה נגיעה לניהול המקרקעין. קושי זה, מסכימה הנאשמת, הוא גם מנת חלקה של המאשימה עצמה, ואולם משהמאשימה לא מילאה חובתה לחקור את האירועים התכנוניים, הרי יש לזכות את הנאשמת מהאישומים ביחס לכל המבנים במקרקעין.

(2) לחילופין, טוענת הנאשמת, כי משנמצאו מספר היתרים שהמאשימה לא ידעה על דבר קיומם, הרי יש מקום להניח, כי ניתנו היתרי בנייה נוספים שאבדו או התכלו עם השנים.

(3) טענה נוספת שהעלתה הנאשמת היא טענת התיישנות. הנאשמת הפנתה לראיות שונות שנשמעו בפרשת התביעה ואף לדברי ב"כ המאשימה כי מדובר במבנים ישנים מאד, שבנייתם, ככל שהיתה ללא היתר, התיישנה זה מכבר. לטענת הנאשמת, יש לזכותה מאישום של בנייה ללא היתר.

(4) טענה רביעית מבססת עצמה על חזקת התקינות המנהלית. לטענת הנאשמת, יש להניח כי המאשימה לא היתה נותנת יד לבנייה ולשימוש שלא כדין משך עשרות שנים, עד שנת 2005, שאז החלו פעולות אכיפה ביחס למקרקעין. לטענת הנאשמת, חזקת תקינות התנהלות הוועדה עד שנת 2005, בצירוף ההיתרים שנמצאו, אשר מצביעים על כך שהמאשימה לא ערכה חקירה כדבעי, מהווים פגיעה חריפה בתחושת הצדק ומחייבים ביטול כתב האישום או זיכוי הנאשמת.

1. בתשובתה הזכירה המאשימה את הכלל לפיו בעת בחינת טענת "אין להשיב לאשמה" די בקיומן של ראיות בסיסיות להוכחת יסודות העבירה ואין בית המשפט נדרש לבדיקת כל פרט ופרט במסכת הראיות. באשר לטענת הנאשמת כי הוכיחה קיומם של היתרים ביחס לחלק מן המבנים, לפחות, השיבה המאשימה כי כתב האישום אינו מייחס לנאשמת עבירות בנייה אלא עבירות שימוש בלבד. המאשימה הודתה כי במסגרת פרשת התביעה הראתה הנאשמת קיומם של היתרי בנייה ביחס לשלושה מבנים בשטח כולל של 140 מ"ר (חנות פירות ופרחים – היתר נ/4; מחסן וסככה לתיקון תקרים – היתר נ/8 ומוסך – היתר נ/9). עוד הסכימה המאשימה כי רשיון עסק שניתן בזמנו למזנון בשטח 116 מ"ר, יכול להוות אינדיקציה לקיומו של היתר בנייה שאינו בנמצא או לכך שמבנה המזנון ישן עד כדי כך שחובת היתר לפי חוק התכנון והבנייה אינה חלה עליו. המאשימה הוסיפה כי ברבות השנים השתנו שוב ושוב השימושים שנעשו במבנים השונים, כך שאפילו היו שימושים מסוימים מותרים בעבר הרי עם השנים הפכו להיות שימושים חורגים, באשר על פי התכנית החלה במקום, השימושים המותרים בחלקי המקרקעין השונים הם תחנת תדלוק, תוואי דרך ושימוש חקלאי. המאשימה ציינה כי כתב האישום אינו מייחס לנאשמת עבירות בנייה אלא שימוש בלבד ולכן אין משמעות לטענת ההתיישנות שהעלתה, וממילא, לא ניתן לזכותה מאישום שלא הואשמה בו. עוד טענה המאשימה, כי טיעון המבקשת באשר לחזקת התקינות המנהלית אין מקומו במסגרת הדיונית של טענת אין להשיב לאשמה.

דיון

1. לא מצאתי בסיס לטענת הנאשמת, לפיה יש לזכותה מן האישומים נוכח מחדלי החקירה של המאשימה. המאשימה הודתה מלכתחילה כי אין בידיה מסמכים היסטוריים וחזרה והבהירה כי אינה מייחסת לנאשמת בנייה ללא היתר. אכן, אפשר שניתן יהיה לראות בהיתרי בנייה ביחס לחלק מן המבנים, ראיות התומכות בטענת הנאשמת כי כל המבנים בהיתר והוא הדין ביחס לבקשות לקבלת היתר, ביחס למבנים שאליהם מתייחסות הבקשות (נ/10). כן ניתן יהיה לתת משקל לחלוף השנים הרבות מאז הקמת המבנים ולקושי הנטען לאתר את כל המסמכים הנוגעים למבנים אלה ובכללם היתרי הבנייה. יחד עם זאת, מסקנה זו אין מקומה בשלב הנוכחי, כאשר בתום שמיעת הראיות הראתה המאשימה קיומם של מבנים וקיומם של שימושים שונים במבנים, שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות התכנית ובטרם נשמעה עדות הנאשמת ביחס להיתרים שבידיה, כך שעוד מוקדם לקבוע האם ההיתרים שהוצגו על ידי הנאשמת הם ההיתרים הקיימים ואין בלתם, או שמא קיימת אפשרות כי היו היתרים נוספים שלא נמצאו על ידי הנאשמת, והמקימים, לכל הפחות, ספק סביר בנוגע לעבירת שימוש ללא היתר.
2. באשר לסקיצה שצורפה לכתב האישום ואשר לא הוכנה על ידי מודד מוסמך אלא על ידי מפקח המאשימה, לא ראיתי פסול בהצגת הסקיצה, באשר המאשימה בפתיחת ההליך כי הסקיצה, כשמה כן היא, אינה שרטוט, וודאי לא שרטוט הערוך בידי מודד מוסמך, ואינה חלק מן האישום או מחומר הראיות ותכליתה לתת בידי בית המשפט ובעלי הדין אמצעי נוח להבין את תמונת המצב הנטענת במקרקעין ולהדגים טענותיהם על גביה. ממילא, הסיפא לסעיף 5 לפקודת המודדים, מסמיך את בית המשפט להתיר לקבל כעדות כל מפה או תרשים, גם אם לא הוכנו על ידי מודד מוסמך.
3. באשר לטענת ההתיישנות, אודה כי לא ירדתי לסוף דעת ב"כ הנאשמת, באשר המאשימה אינה מייחסת לנאשמת עבירות בנייה אלא שימוש בלבד ומשהמאשימה הראתה כי במבנים מתקיים שימוש גם כיום.
4. באשר לטענת הנאשמת כי מכך שהמאשימה לא נקטה פעולות אכיפה ביחס למתחם עד שנת 2005 יש להסיק כי סברה או ידעה כי המבנים קיימים בהיתר, הרי אפילו היה ניתן לתת לטענה זו משקל כלשהו, ובשלב זה אינני קובע כי כך הדבר, גם טענה זו אינה במקומה בשלב הנוכחי בטרם השלמת שמיעת הראיות בתיק.
5. סוף דבר, מצאתי כי יש לדחות את טענת הנאשמת כי אין להשיב לאשמה, כמו גם את טענתה להתיישנות ויתר טענותיה.
6. ישיבת תזכורת במעמד הצדדים תתקיים ביום 10.5.2017 בשעה 10:00. הנאשמת פטורה מהבאת עדיה לישיבה זו.

המזכירות תעדכן היומן ותודיע.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ז, 19 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.